בהפקת "האח הגדול" בונים על מגי טביבי כאחת המתמודדות שיגיעו הכי רחוק. בכרטיס שלה בתוכנית מציגים אותה כצעירה אמביציוזית, אלפות ישראל לשעבר בשחייה, מצטיינת דיקאן בעלת שאיפות פוליטיות להפוך לח"כית. אבל מה שהצופים לא שמעו זה את סיפור חייה הלא פשוט, הקשר עם אביה שנותק מאז שהייתה בת שבע. לכן, כשנכנסה לבית האח שלשום, היא נכנסה עם שם משפחתה של האם. "הוא לא רק התגרש מאמא שלי, הוא גם בחר להתגרש ממני ומאחי, וזה הרבה יותר נורא", היא אומרת, מתאמצת להצניע את ההתרגשות בקולה. "עד הצבא הסתובבתי עם כעס, טינה, תסכול ומרירות כלפיו. לא הבנתי למה האדם שמגדיר את עצמו כאבא שלי, שמהזרע שלו באתי לעולם, לא נמצא איתי בקשר ולא רוצה אותי בכלל בקרבתו. זה נראה לי פשוט בלתי נתפס".

ומה השתנה ביחס שלך אליו בתקופת הצבא?

"הבנתי שאם אהיה מתוסכלת ומלאת כעס זה לא יעשה לי טוב, רק חור בבטן ובלב. גם ככה הלב שלי פצוע. אמרתי לעצמי, אוקיי, אני לא כועסת עליו יותר, לא שונאת אותו. שמה את זה בצד, ממשיכה את החיים שלי ונהנית מהם".

את מתגעגעת אליו?

צילום: יריב פיין וגיא כושי

"קשה לי להגיד שאני מתגעגעת אליו כי אני כמעט לא מכירה אותו. אני כמעט לא זוכרת מה זה ליטוף של אבא, חיבוק. הקשר שלי נותק לא רק איתו, גם עם כל המשפחה שלו. אתה אומר, אוקיי, אולי קרה משהו בינו לבין אמא שלי, אבל מה אחי ואני עשינו לו ואיפה סבא וסבתא שלי בסיפור הזה? איפה הדוד ובני הדודים? למה הם לא רוצים לראות אותי? למה גם הם לא סופרים אותי".

מה יקרה אם תנצחי בתוכנית ואבא שלך יצלצל אלייך פתאום ויבקש שתיפגשו?

"אין לדעת מה יילד יום, אבל זה לא יהיה פשוט כלל. קשה לחדש קשרים שלא היו מעולם. זאת לא חוכמה להיזכר שיש לך בת רק עכשיו, כשאתה רואה אותה בטלוויזיה וכולם מדברים עליה, ועוד בתוכנית כזו. אבל נחיה ונראה, מוקדם להחליט".

חותרת להצלחה

טביבי, 23, בת להורים ממוצא פרסי, 165 סנטימטרים של טמפרמנט שלא נגמר, נולדה ומתגוררת בחולון. היא נקראת מרגרט, ובקיצור מגי, על שם סבתה. "סבא וסבתא שלי היו מעורבים מאוד בגידול שלי ושל אחי", היא אומרת. "כשאמא שלי הייתה בעבודה, סבתא דאגה שיהיה לנו אוכל חם בבית כשאנחנו חוזרים מבית הספר והייתה מלווה אותנו לחוגים. סבתא היא כמו האמא השנייה שלי".

בגיל חמש המירה טביבי את נעלי הבלט בבגד ים, והפכה לשחיינית מצטיינת בהפועל חולון, בעיקר במים פתוחים. היא הוזמנה לנבחרת ישראל ואף זכתה במקום שני באליפות אירופה. בגיל 17 מאסה בשחייה ועברה לאתלטיקה, והחלה להתחרות בריצות למרחקים ארוכים. "כשחיינית הייתה לי שגרת חיים אינטנסיבית", היא מספרת. "תמיד הרגשתי צורך להיות הכי טובה בכל דבר שעשיתי. ככה חינכו אותי בבית, למצוינות. ואם לא היה לי במי להתחרות, התחריתי בעצמי, מנסה לשבור את השיאים שלי. זה אומר לקום בארבע וחצי בבוקר, גם כשאין לך חשק ובא לך להמשיך לישון, ובחמש כבר להיות בבריכה ולהתאמן. בשבע וחצי, אחרי שעה וחצי של אימונים, כבר הייתי צריכה לצאת לבית הספר, ואחר הצהריים שוב להתאמן. בערב הכנתי שיעורים. לא ויתרתי. איך עומדים בזה? היה לי כוח רצון מטורף. אני עקשנית".

חיים פרטיים כמעט שלא היו לטביבי עד עכשיו. "הרבה בנות בגילי יוצאות לקניון לאכול, לקנות בגדים, לדבר על החבר החדש ועל בחורים, לא אני. אני רק שחיתי והתאמנתי. השחייה היוותה בשבילי גם מקום לפורקן. אתה מוצא את עצמך במסגרת קשוחה, שאי אפשר לסטות ממנה ימינה או שמאלה, ומוציא את כל האגרסיות והאנרגיות בבריכה. הייתי חוזרת הביתה גמורה, אבל מסופקת. זה גם פגע באפשרות שלי להתאהב".

אבל עכשיו יש לטביבי סוף־סוף אהבה. יכול להיות שהצופים בפרק הבכורה פיספסו את זה, כי בסרטון ההיכרות ששודר עם כניסתה של טביבי לבית החליטו בהפקה להתעלם לחלוטין מקיומו. קוראים לו ניקיטה טיומקין, עורך דין בהתמחות. "עד שפגשתי אותו לא הצלחתי להגיד לאף בחור 'אני אוהבת אותך'", היא אומרת. "שנינו אנשים דינמיים. לא פשוט לנהל זוגיות כשהחיים שלך מתנהלים מסביב לשעון, אבל אנחנו מסתדרים".

כשהגיע הרגע להתגייס, היא סירבה להתגייס על תקן של ספורטאית מצטיינת. "רציתי לעשות תפקיד משמעותי ולגלות בעצמי דברים חדשים, לכן סירבתי. כולם אמרו לי, 'סתומה, למה את מוותרת?' אבל זה לא עזר להם".

ומה קרה כשהגעת לצה"ל?

"שיבצו אותי בהתחלה כתצפיתנית, אבל לא הסכמתי. רציתי תפקיד שיתאים לאישיות שלי. הכניסו אותי מעצר לכמה ימים וכשהמשכתי להתעקש הציעו לי תפקיד ביחידת המעברים של המשטרה הצבאית. הגעתי לשם ופשוט התאהבתי ביחידה. סירבתי לצאת לקצונה, אבל נלחמתי ללכת לקורס מ"כים. המרחק מהבית רק חיספס אותי".

"אני פשוט בונקר"

טביבי יפה באופן יוצא דופן ואפילו תיחזקה קריירת דוגמנות קצרה. אבל כמו שהיא מעידה על עצמה בביטחון מרשים, "אני הרבה יותר מאשר פרצוף יפה". לבית האח היא מגיעה כסטודנטית שנה שנייה למשפטים במכללה למנהל בראשון־לציון. היא מצטיינת דיקאן, ומשקיעה חלק גדול מזמנה בפרויקט "גל" — תוכנית לפיתוח מנהיגות צעירה, בה היא משמשת כמנכ"לית. "החלום שלי הוא להיות פוליטיקאית", היא אומרת. "מה המודל שלי? גולדה מאיר".

אבל לפני בית הנבחרים היא עושה עצירה בבית האח. זה חלום ישן שלה, ובעונה הקודמת ניגשה למיונים ונדחתה. עכשיו היא בפנים ומאושרת. "כולם מאוד תומכים בי", היא אומרת. "אמא שלי מאוד סומכת על שיקול הדעת שלי, וגם בן הזוג שלי מאחוריי".

לא מפריע לו שתיכנסי לבית האח? כל מיני דברים יכולים לקרות שם.

"אנחנו דוגלים בזוגיות בוגרת. לדחוף אחד את השני כדי שנמצה את עצמנו, גם אם זה גובה מאיתנו מחיר. ניקיטה אמר לי, 'אם את חושבת שזה נכון לך, עופי על זה. אני מאחורייך, גם אם אתגעגע'. הוא יתגעגע אליי ואני אליו, אבל נתמודד עם זה".

למה היה לך כל כך חשוב להשתתף בתוכנית?

"האח הגדול, עם הרייטינג העצום שלה, יכולה להיות פלטפורמה מעולה להעביר אג'נדות מסוימות ולא להיות רק פרצוף יפה. ואני הרבה יותר מאשר סתם פרצוף יפה. החלטתי לתעל את התקופה הזאת לדברים חיוביים. אני משוכנעת שאפגוש שם דמויות צבעוניות ומרתקות שלא פגשתי בחיים ה'אזרחיים', ושאצליח להעביר להם ולצופים את הערכים שלי".

החיים בבית האח הגדול מלאי תככים. אין סיכוי שתצליחי להתרחק מזה.

"זה יישמע מאוד קלישאתי, אבל אני לא בנאדם שבוגד בערכים שלו ובדרך שלו. גם אם יהיו לי שם חיכוכים כאלה או אחרים — אני אשאר נאמנה לעצמי".

ואם תתאהבי באחד המתמודדים? זה כבר קרה יותר מפעם בעונות הקודמות.

"אין סיכוי שיהיה לי שם רומן. אני אשאר נאמנה לחבר שלי. חוויתי בחיים הרבה דברים לא פשוטים ונשארתי נאמנה לעצמי, אז למה שהפעם זה יקרה? חלק מהערכים שאני מאמינה בהם זה כנות. אם יהיה לי משהו להגיד לך, אני אגיד לך אותו בפרצוף. אז מה אם מדובר בפורמט טלוויזיה ואנשים צופים בי, זה לא אומר שאני צריכה להשתנות".

היא אמנם מאוד צעירה, אבל משדרת נחישות קשוחה של מי שעברה לא מעט. לא לכל אחד היא נותנת להתקרב — ובטח שלא לכל אחת. "מעגל החברים שלי מצומצם ואני משתדלת לבחור אותם בפינצטה. חברות אין לי בכלל, וגם לא היו לי — רק חברים. אם אני צריכה לספר למישהי סוד, זה רק לאמא שלי או לחבר שלי. אני לא יכולה לשתף מישהי ולספר לה את כל נבכי נפשי. אני פשוט אהיה בונקר".

למה אין לך חברות?

"זה מוזר, כי אני לא סנובית. כשהייתי צעירה יותר האשמתי את עצמי, חשבתי שמשהו בי לא בסדר. חוויתי מצבים לא נעימים. היה מצב שהחברה הכי טובה שלי לא הזמינה אותי ליום ההולדת כי בדיוק היא הייתה בזוגיות".

אולי היא חששה ממך?

"אבל אין לה ממה לחשוש. לא הייתי יוצרת אינטראקציה עם החבר שלה. גם בצבא סבלתי מהתנכלויות וקנאה של בנות. תפתח עכשיו את הטלפון שלי ולא תראה בו שיחת ווטסאפ אחת מבחורה. בסופו של דבר קיבלתי כעובדה מוגמרת שזה בסדר שאין לי חברות. אני באה לאח הגדול בראש פתוח, ומקווה שבנות לא יחרימו אותי. סבלתי המון מצרות עין ומדיבורים מאחורי הגב, שלא בא לי להיכנס לזה שוב".

מה תעשי עם המיליון אם תזכי בתחרות?

"סביר להניח שאני אשקיע אותם במשהו שייתן לי רווחים בעתיד. קניות ושופינג וטיולים לחו"ל זה לא אני. אם אמצא מטרה חברתית ששווה חלק מהכסף ותסייע לחברה כאן, אשמח".