מחקר חדש קובע: כדאי למדינה לתת טיפולי פוריות חינם גם עבור ילד שלישי. מדיניות מימון טיפולי הפריה חוץ־גופית בישראל היא מהנדיבות בעולם המערבי. כיום טיפולי הפריה חוץ־גופית כלולים בסל הבריאות בישראל, וזכאים להם בני זוג שאין להם ילדים משותפים בנישואיהם הנוכחיים וכן אישה ללא ילדים המעוניינת להקים משפחה חד־הורית.

המימון הציבורי ניתן כמעט ללא הגבלה על היקף מחזורי הטיפול: עד גיל 45 או עד לידה של שני ילדים מאותו בן זוג.

בישראל שיעור ההצלחה של טיפולי ההפריות החוץ־גופיות נמוך יותר בהשוואה למדינות מערביות אחרות. ככל הנראה, הסיבה לכך היא שבישראל טיפולי ההפריה במימון ציבורי ניתנים עד גיל מבוגר יחסית של נשים. אלא שככל שהגיל עולה, כך הסיכוי להצלחת הטיפולים יורד.

חוקרים מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב, מבית החולים סורוקה וממכללת ספיר ביקשו לבצע הערכה של ההשקעה הכספית הציבורית באדם ממוצע מרגע היוולדו באמצעות השימוש בטכנולוגיית הפריה חוץ־גופית ועד מותו, אל מול תרומתו הכלכלית למשק הישראלי.

הכנסות מול הוצאות

המחקר יוצג השבוע בכנס של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות.

בחישוב מצאו החוקרים שההוצאות הציבוריות של המדינה בתחום הבריאות, החינוך והרווחה, כולל מחזורי טיפול בהפריה חוץ־גופית, קטנות יותר מהתרומה הכלכלית של כל פרט למשק. החישובים מתבססים על נתונים שנאספו מהספרות המקצועית ועל נתונים מהרשויות בישראל על הוצאות חינוך, בריאות ורווחה.

לפי הממצאים, ההוצאה הציבורית הגבוהה ביותר של המדינה על הפרט בכל ימי חייו היא על חינוך - 243,534 שקל עבור הגברים ו־243,551 שקל עבור הנשים. הוצאות הבריאות הן 209,881 שקל עבור הגברים ו־242,295 לנשים. הוצאות רווחה - כולל קצבאות ילדים, דמי אבטלה, קצבת נכות וכדומה - עומדות על 127,684 שקל לגברים ועל 170,517 שקל לנשים. טיפולי ההפריה החוץ־גופית מוערכים ב־18,164 שקל לכל מחזור.

מנגד, תרומתו הכלכלית של כל אדם הנולד בעקבות הפריה חוץ־גופית גבוהה יותר: עד גיל הפנסיה התרומה של גבר למדינה הסתכמה ב־857,713 שקל ושל אישה ב־825,099 שקל. בישראל מתבצעים 35 אלף מחזורי טיפול בשנה.

גם במדינות אחרות

המחקר בוצע על ידי ליטל וירש, פרופ' רמי יוסף מהמחלקה למינהל עסקים באוניברסיטת בן־גוריון, פרופ' איתן לוננפלד - גינקולוג מהמרכז הרפואי סורוקה, ד"ר רונן ארבל ממכללת ספיר ופרופ' דן גרינברג מהמחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן־גוריון. לדברי פרופ' גרינברג, "המחקר יוכל לסייע למדינה בקבלת בהחלטות מושכלות לגבי השאלה אם יש מקום לצמצם את המימון הציבורי של הפריה חוץ־גופית, או לחלופין - להרחיב את המימון לצורך הולדת ילד שלישי ומעלה. המחקר שלנו עסק בהיבט הכלכלי בלבד ולא בשאלות אתיות או מוסריות של עידוד הילודה".

אגב, מחקרים דומים שנערכו במדינות מפותחות אחרות בעולם הגיעו למסקנות דומות. "מסקנות המחקר רלוונטיות לישראל שבה שיעור הילודה הוא מהגבוהים במדינות המערביות, אבל הן רלוונטיות אפילו יותר במדינות שבהן שיעור הילודה נמוך", מסכם פרופ' גרינברג.