מה זה אומר כשגבר נופל מהשמיים // לזלי ננקה ארימה - מאנגלית: קטיה בנוביץ' - חרגול ומודן - 166 עמודים

מצד אחד, שמה של לזלי ננקה ארימה הוזכר ב־2017 ברשימת חמשת הסופרים הצעירים המבטיחים של ה'נשיונל בוק פאונדיישן', עמותה שמטרתה "לחגוג את המיטב שבספרות האמריקאית, להרחיב את קהל קוראיה ולשפר את ערכה התרבותי של ספרות מעולה באמריקה". מצד שני, ברשימת התודות שבסוף קובץ הביכורים שלה, היא מודה באופן מיוחד לעמיתיה לסדנת הכתיבה ומציינת את שמותיהם, שרבים מהם מצלצלים כשמות מהגרים או מיעוטים אמריקאיים.

בראיון איתה סיפרה ננקה ארימה - ילידת אנגליה ממוצא ניגרי, שגדלה על הקו ניגריה־אנגליה וחיה כיום בארצות־הברית - כי קבוצה זו אמנם התאפיינה בהיותה "לא־לבנה", וכך התאפשר לה לראשונה לפתח את יצירתה על "טהרת הכתיבה", מבלי להיבחן תדיר ככותבת הלא־לבנה בחבורה, על כל הגישות הסוציולוגיות הדומיננטיות המשתמעות מכך.

המתח בין שני הקצוות האלה - השאיפה להתקבל לחיק המערב לצד המשיכה אל מקור הנביעה, אל נקודת הקיצון האפריקאית - מלווה את רוב הסיפורים בקובץ 'מה זה אומר כשגבר נופל מהשמיים'. גם אם אינם נוגעים במתח הבין־תרבותי באופן ישיר, בסופו של דבר זהו ספר שנכתב בראש ובראשונה בלשון מערבית, בעבור אותו קורא מערבי שאליו מכוונים ב'נשיונל בוק פאונדיישן'.

זוהי מלכודת שמזמנת הרבה מאוד נקודות עיוורון, אבל ננקה ארימה היא מחברת משוכללת ומודעת, ובמקום שהמלכודת תפיל אותה ברשתה, היא הופכת אותה לחומר ביד היוצר. המשפט הראשון בסיפור הפותח, 'העתיד נראה ורוד', ממחיש זאת פשוטו כמשמעו: "אזינמה מקרקשת במפתחות כנגד המנעול ולא רואה מה נמצא מאחוריה: אבא שלה כילד רך המתחרה על חיבתה של אמו". שלושה דורות מצטופפים במשפט הפתיחה הזה. הבת עסוקה בשלה ומפנה גב, מעשית וסמלית, אל האב, שדווקא פונה לאחור, אל הסבתא, ומבקש את אישורה.

הסיפור 'פרועה' מגלם את הדפוס הזה בהרחבה. גיבורת הסיפור היא צעירה עצמאית ברוחה, שגדלה בקהילה לבנה בארצות־הברית ועומדת להתחיל ללמוד באוניברסיטה. בינתיים היא מתכננת לבלות את זמנה עם חברתה לילה, אמריקאית ממוצא לבנוני, במה שהיא מגדירה כ"חודשיים שציפיתי להעביר בסוטול במרתף של לילה תוך כדי זמזום בלדות נדושות של רוק כבד". סגנון הלבוש שלה הוא "מכנסי ג'ינס רפויים, גופייה וחולצת פלאנל". ג'ינס, סמים ורוקנרול - מופת של תרבות צעירים אמריקאית. אמה נחרדת מחייה המתפקרים של בתה, ורגע לפני תחילת הלימודים היא שולחת אותה ללגוס, ניגריה, שם תערוך היכרות עם בת־דודתה, צעירה בת גילה, המגלמת בעיני אמה את המודל הראוי לאישה צעירה: "צ'יניירה כל כך נחמדה, צ'יניירה הולכת לכנסייה, צ'יניירה כל כך צייתנית". כלומר, האם, שגלתה ממולדתה אל לב המערב וגידלה שם את בתה בין לבנים, מבקשת דווקא עכשיו, כשהבת מגיעה לפרקה, להשיב אותה אל הערש התרבותי המסורתי, עד כדי חינוך מחדש.

אבל כמובן שחינוך כזה נידון לכישלון, לא רק מפני שאת הנעשה אין להשיב, אלא מפני שאותו מודל מסורתי מתגלה כמצג שווא, כפנטזיה מופרכת מהיסוד. בנות המהגרים בספר נועדו להיות היברידים, מי שיהיו שחורות מדי במערב ולבנות מדי באפריקה. בסיפור 'אור' מתרחש מהלך הפוך: האם נסעה ללמוד באמריקה אבל נשארת שם לצמיתות במיני תירוצים של בעיות אשרה, עד שקשריה עם בתה ובעלה מתרוקנים מתוכן. יום אחד מחליטה האם, המנסה לשווא למשמע את הבת בשיחות סקייפ חלולות, להעתיק לאמריקה גם את בתה. האב, שגידל את בתו בעצמו על פי הגישה כי היא "הגחלת הבוהקת ביותר שלו והוא לא יעמעם את אורה", נאלץ להיכנע לאם ונידון לראות עכשיו, מצידה השני של שיחת הסקייפ, איך בתו מאבדת שם את שמחת החיים ואיך מדוכא היצר המרדני ותאב החיים שלה.

פערי הדורות המטריארכליים האלה - הכוללים כתמיד פערים תרבותיים ואף גיאוגרפיים - מצטיירים לאורך הקובץ ככוח הרסני וממגנט גם יחד. לא רק האמהות מבקשות להטיל מרות על בנותיהן - גם הבנות, עצמאיות ומתקדמות ככל שיהיו, מייחלות לאישורן של האמהות ומתייסרות מן האכזבות שהן מנחילות להן כמעט בלי שליטה. על אף העיקרון המנחה הזה, הקובץ מפגין את עושרו ואת ריבוי הפנים של החומר הזה, משום שכל סיפור כאן עומד בפני עצמו, ויחד הם יוצרים מרקם מרתק ומגוון, שמוכיח כי גם בימים שבהם תרבויות נמהלות זו בזו והקידמה מכווצת את העולם לממדים של מסך מחשב, הנפש תקועה ללא תקנה בעידן הקולוניאלי. •