הכישלון האיראני

טראמפ החליט, בינתיים, ללמד את איראן לקח. מבחינתו, הסיכון אפסי. איראן אינה מעצמה - לא כלכלית, לא צבאית ולא מדעית. היא מדינת עולם שלישי, הסובלת משיטה כלכלית ופוליטית משתקת. היא חלשה, היא ענייה - למרות מאגרי הנפט והגז - ומפגרת טכנולוגית שנות דור. ההסרה החלקית של הסנקציות נתנה לה קצת חסד חריג. החסד תם, וכיום מצבה הכלכלי גרוע כשהיה.

מהפכת חומייני היא כישלון ענק. לפניה היה התוצר לנפש באיראן כפול מטורקיה וברזיל. היום התוצר לנפש באיראן, כ־5,000 דולר בשנה, נמוך בחצי בהשוואה לשתי מדינות אלו. ההכנסה הריאלית לנפש באיראן גדלה מאז המהפכה בחצי אחוז לשנה בממוצע, ובעשור האחרון קפאה. טורקיה וברזיל מוכרות מוצרי תעשייה מתקדמים. איראן מייצאת תזקיקי נפט לסין והודו, ושטיחים ופיסטוקים (בעקיפין) למערב. סטודנטים מברזיל וטורקיה לומדים במיטב האוניברסיטאות בארה"ב — לא כך סטודנטים וחוקרים מאיראן. אין שחר לטענה שאיראן מתקדמת מדעית.

האוניברסיטאות באיראן הן שסתום ביטחון למשטר המעדיף לראות את הצעירים לומדים, ולא חשוב מה, רק שלא ימלאו את ראשיהם במחשבות חתרניות. הלימודים דוחים את הכניסה לשוק העבודה. אבטלת הצעירים היא 25%־30%. רק 12% מהנשים מועסקות.

אין באיראן כלכלה פרטית ראויה לשמה. המדינה, משמרות המהפכה והעמותות הדתיות שולטות ביחד בכ־75% מהמשק. שליטה הרסנית, מושחתת, מעוותת, שהפכה את איראן למחסן גרוטאות. הדבר היחיד הפורח הוא שוק שחור של יבוא ממדינות שכנות.

איראן נטשה את התוכנית לפיתוח צבאי גרעיני כי המשכה היה מרסק טוטאלית את כלכלתה. מכאן שלהחלטה של טראמפ יהיו השלכות מעשיות, כלכליות ואסטרטגיות מוגבלות. העניין ברובו פוליטי והצהרתי.

הרווח מהשעיית חלק מהסנקציות היה חד־פעמי וחולף, מוגבל לשחרור כספי הרזרבות שהחזיקה איראן בבנקאות אמריקאית. לא רק שהאזרח האיראני לא מרגיש שיפור, הוא חש בהרעה - ולראיה, הפיחות במטבע המקומי. אין משקיעים מערביים באיראן, אין למערכת הבנקאות האיראנית גישה לשוק הפיננסי הבינ"ל, וחברות רב־לאומיות גדולות לא מסתכלות לכיוונה. התקוות לעשרות מיליארדים של הון יצרני זר המחכים להיכנס לאיראן לא התממשו, ואין סיכוי למימושן כל עוד לא התחלף המשטר. 200 מיליארד דולר דרושים לחידוש הצבא האיראני וסכום דומה להשקעה במאגרי גז ונפט. מהיכן יבואו כספי עתק אלו? הם לא יבואו, לבטח לא אחרי חידוש הסנקציות האמריקאיות, אלא רק אחרי שינוי המשטר בטהרן. רק אז תוכל איראן לצאת לדרך חדשה, מאוד ארוכה, מאוד קשה. עד אז, היא תישאר ארץ ענייה וחלשה.