אופירה אסייג ואיל ברקוביץ' אמורים לדעת מה קורה לספורטאי שמתפוצץ בבת אחת: תשומת הלב משתוללת, ההצעות מתחילות לזרום והרבה אנשים מזהים הזדמנות לגזור קופון. מאידך, רף הציפיות עולה, אלמנט ההפתעה נגוז והיריבות לומדות כיצד להתגונן.

אבל עכשיו הצמד נמצא עמוק בתקופת האקסטזה. התוכנית בקשת חזרה להשמיד את מה שנותר מהבושה של עם ישראל, יש חיקוי ב'ארץ נהדרת', קמפיין פרסום מעצבן לחברת מזגנים, ובעוד חודשיים תושק גרסת לייט־נייט שתלווה את המונדיאל. כמובן שבינתיים השניים ממשיכים בתוכנית הספורט היומית ברדיו תל־אביב. בקיצור: "אופירה וברקו" הם כבר לא חנות, אלא רשת.

מעבר להשלכות התרבותיות של התופעה - לפרטים צפו ב"ראיון" עם אמיר חצרוני ובעצם למה זה מגיע לכם - נדמה כי ברקוביץ' ואסייג עולים על המסלול של "כמה אפשר". מה שהתחיל כסופת ההוריקן של שישי בערב כבר הפך לחלק מהנורמה הטלוויזיונית, ועל כן גם הוא בדרך הבלתי נמנעת לשחיקה ולמיצוי.

עם כל הכבוד לפירומנים שמושכים בחוטים של התוכנית - והם בהחלט נותנים עבודה - יש גבול גם למידת העניין בטקס השבועי של הקרבת המרואיין על מזבח הג'ורה והבורות של ברקוביץ'. כך, לדוגמה, ספיישל "פתיחת הקיץ" של התוכנית הפסיד בשבת שעברה גם למשדר המקדים של 'האח הגדול' וגם ל'פגוש את העיתונות' ו'המטה המרכזי'. השמיים, עושה רושם, עדיין במקומם. אף במשבצת הקבועה שלהם מצפה לשניים תחרות חדשה, בדמות הרצועה של אלירז שדה וג'ודי שלום ניר מוזס. זו אמנם נולדה סביב הצורך לקדם את 'האח הגדול', אבל למעשה מהווה מעין גרסת מראה ל'אופירה וברקוביץ''.

גם רעיון הלייט־נייט של הצמד עשוי לא להיות הברקה כמו שהוא נשמע. אמנם השניים מרימים ספקטקל רדיופוני מדי יום כבר שנים, אבל טלוויזיה היא מדיום שונה לגמרי, בין השאר בשל כוחה לשרוף את מי שנראים חסינים לכל. ספציפית לגבי תוכנית לילית, היכולת לייצר מופע טלוויזיוני כל 24 שעות מצריכה היערכות נרחבת בכמה היבטים, מסגירת המרואיינים ועד שינויי ליין־אפ ברגע האחרון. עם זאת, ניתן לסמוך על ברקוביץ' שימשיך לא לדעת כלום על האורחים ולהתגאות בזה.

ואולי זה בעצם טוב, שקשת דוהרת על הפופולריות של 'אופירה וברקוביץ'' ומשכפלת אותה ללא אבחנה. ככל שהציבור ייפגש איתם יותר, כך גדל הסיכוי שזה ישעמם אותו, ואפשר יהיה להמשיך הלאה, אל הדבר הבא. אל דאגה: שום דבר חכם לא יחכה שם.