ראשה של יעל סלור (35) עטור בשיער שיבה. "כבר בגיל 15 התחלתי להלבין", היא מספרת, "וזה היה אוי ואבוי נוראי. אחת לשבועיים הקפדתי לצבוע אותו בשחור פחם. לפני חמש שנים הבנתי שאני משועבדת להסתרה והחלטתי להפסיק. מאז הסרט 'פרוזן' הרבה נשים צובעות לשיבה, אבל אצלי זה טבעי, למרות שעדיין שואלים אותי באיזו מספרה עשיתי את הגוונים".

את חולמת על שיער זהב?

"ממש לא. כל אחת היא נסיכה, בדרך שלה, וכל הדרכים מקובלות, אבל איך ייתכן שגם בימינו הנסיכה בעלת עור השנהב יושבת במגדל הארמון וממתינה לנסיך שיחלץ אותה? למה הנסיכה חייבת להיות פסיבית, חסרת אונים ונטולת יוזמה? כולנו גדלנו על האגדות הקלאסיות של שלגייה והיפהפייה הנרדמת, נסיכות ענוגות ורכות ומתוקות שלא עשו דבר חוץ מלעפעף בריסים, לרקום ולזמר שירי אהבה".

את מכירה נסיכה אחרת?

"אם אצליח לגייס 80 אלף שקל בקמפיין למימון המונים שלי שהתחיל שלשום בהד־סטארט, כולם — בנות, בנים וגם ההורים — יוכלו להכיר".

סלור מבקשת לגייס את הכסף עבור ההצגה עליה היא עובדת, "הנסיכה וסוד הדרקון", שמציגה מודל נשי קצת אחר מזה של הנסיכה הקלאסית של וולט דיסני. "אנחנו נמצאים בעיצומו של גל גיבורות נשיות, שהחל ב"וונדר וומן" ושוטף את כל העולם המערבי. אפילו הסרטים של דיסני התחילו לטפל בנסיכות מזווית אחרת, אבל האבולוציה עדיין לא הגיעה לישראל ולכן חשוב לנו להעלות יצירה ישראלית מקורית שבאה להעניק מודל חדש. אם הילדות של היום יאמינו בעצמן, הן יהפכו לנשים משפיעות, למנהיגות המדינה. אף אחת לא צריכה נסיך".

סלור, יוצרת ובימאית תיאטרון עצמאית, שיצרה את הפרויקט בשותפות עם בת הזוג שלה זה 14 שנה, דנה אייזן, משתייכת לקבוצת "בלקבוקס" שכל חברותיה הן נשים השואפות ליצור שינוי חברתי בדגש על יצירת שוויון מגדרי. את ההשראה להצגה שלה היא קיבלה מהספר "הנסיכה שלבשה שקית נייר" של רוברט מאנץ' הקנדי.

בספר זה הנסיכה אליזבת יוצאת להציל את הנסיך רונלד שנחטף על ידי דרקון יורק אש שרצה בו לארוחת הערב, ומציבה לדרקון משימות שמתישות אותו. "אבל אצלי הם לא מתחתנים בסוף. בתהליך העיבוד של הספר הרגשתי שאני חייבת לשבור את המיתוס של הנסיכה הענוגה שלא מסוגלת לדאוג לעצמה", אומרת סלור. "במשך שנתיים דנה ואני המצאנו דמויות ויצרנו גיבורה שהיא לא הנסיכה הקלאסית. יש לה יכולת לחימה והענקנו לה עוד תכונות נטולות מגדר שהופכות אותה למנהיגה". גם הבנים, היא אומרת, יזדהו עם הנסיך, "והשינוי החברתי יתרחש כשהבנים יבינו שהחוזק של הנשים לא בא על חשבונם".

לפני חמש שנים, בפסטיבל תיאטרון קצר, העלתה סלור את ההצגה "החברות של אלוהים", שלושה סיפורים תנ"כיים (שרה, נעמי ופילגש בגבעה) שמובאים מנקודת מבטה של האישה. "רות ונעמי היו זוג נאהבות", היא קובעת. "במגילת רות נאמר 'ורות דבקה בה' ובספר בראשית נאמר 'ודבק איש באשתו', והשימוש בפועל הזהה מעיד על כך שמדובר ביחסי אהבה".

אם כך, למה זה לא נאמר במפורש?

"התנ"ך נכתב בידי גברים שאולי לא יכלו להשלים עם מערכת יחסים לסבית, וכתוצאה מכך ילדות וילדים גדלים על סיפורים שמעבירים להם מסר סמוי של הדרה שעובר במה שלא נאמר. באותם ימים, לאישה לא היה שום רכוש משל עצמה, הכל היה בידי הגברים, כך שנעמי ורות חיו כמו שתי הומלסיות. נעמי שלחה את רות לבועז כדי שיהיה להן מקור הכנסה", היא אומרת, ומודה שהצורך לעסוק במערכת היחסים בין נעמי לרות בער בעצמותיה בגלל החיבור הפרטי שלה לאהבת נשים.

• ההצגה של סלור מבוססת על הספר המומלץ "הנסיכה שלבשה שקית נייר" מאת רוברט מאנץ'. חפשו אותו בחנויות הספרים

רוצים לתמוך? כנסו ל- https://m.headstart.co.il/?id=26713#/main?id=26713