שובה של הפצצה?

הידיים שחתמו על פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין היו ידי טראמפ, אבל הקול והמוח מאחורי המהלך היו של נתניהו. אלא ש"הצלחתו" של ביבי להביא לפרישת ארה"ב מההסכם עלולה להיות הרת אסון לישראל מבחינה אסטרטגית, מדינית וביטחונית, ולהחזיר אותנו למצב טרם חתימתו. ב־2015 איראן עמדה להשיג פצצה גרעינית תוך חודשים, למרות שמשטר הסנקציות נגדה החריף מ־2010. ההישג המודיעיני האדיר של המוסד מוכיח חד־משמעית כמה האיראנים היו קרובים לפצצה לפני ההסכם.

רוב גורמי הביטחון בישראל, ובראשם הרמטכ"ל, חושבים שההסכם הנוכחי "לא מספיק טוב אבל בכל זאת יצר תוכנית אסטרטגית, עצירה של תוכנית הגרעין (של איראן) ל־12 עד 14 שנה וגלגול לאחור של חלק מהיכולות (האיראניות)". כך אמר הרמטכ"ל בראיון בערב פסח. ההסכם דחה את תוכנית הגרעין לפחות בעשור, ומאז חתימתו ב־2015 כל גורמי הביון, ובכללם האמריקאים ומומחי סבא"א, קבעו שהאיראנים מקיימים את ההסכם בהקפדה. סבא"א אישר בתשעה דו"חות נפרדים את דבקותה של איראן בהסכם. כל בקשה לביקורים בבסיסי צבא איראניים נענתה, כולל גישה חופשית וביקורת פתע. המודיעין האמריקאי אישר זאת.

הטיעון המרכזי של טראמפ ונתניהו נגד ההסכם הוא החשש ממה שיקרה כשיפקע בעוד שבע שנים. הטיעון הזה מוזר מאוד. תארו לכם מצב שבו רופא מודיע לחולה שבעוד חודשים ספורים יחלה בסרטן; לרופא אין תרופה מלאה נגד המחלה, אלא חלקית, אבל היא יכולה לדחות את פריצתה. מובן שאדם סביר יעדיף לדחות את התפרצות המחלה, בתקווה שתימצא תרופה יעילה ומלאה. זה בדיוק המצב שנוצר אחרי ההסכם. עדיף שהסכנה תידחה ב־12 עד 14 שנים, כפי שקבע הרמטכ"ל, מהתמודדות עם פצצה גרעינית עכשיו. גם הטיעון שהאיראנים רשאים בתום תקופת ההסכם לפתח פצצה אינו מדויק. אם יחליטו כך, תהיה הקהילה הבינלאומית רשאית לפעול נגדם בכל כוחה המדיני, הכלכלי והצבאי.

מ־2015 הוסרה מעל ישראל סכנה קיומית מיידית. פרישת ארה"ב מההסכם עלולה להביא לכך שהאיראנים יחדשו את תוכנית הגרעין מהנקודה שבה הפסיקו, בטענה שההסכם הופר, ותושבי ישראל יחזרו לחיות תחת האיום המרחף של פצצת אטום איראנית. גרוע מכך, חידוש תוכנית הגרעין האיראנית עלול להביא למרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון. סעודיה הצהירה שבמקרה כזה תפעל להשיג יכולות גרעיניות, וברור שגם מצרים לא תשב בחיבוק ידיים. קשה להפריז בסכנות הביטחוניות האסטרטגיות של מרוץ כזה לישראל. ביטול ההסכם יהיה גם בבחינת שפיכת שמן למדורת המתיחות הצבאית בצפון, ויעצים את העימות בכל הקשור לנוכחותה של איראן בסוריה.

ישראל תמצא עצמה בבידוד לא מזהיר, אמנם יחד עם ארה"ב, מול הקהילה הבינלאומית, ובעיקר האיחוד האירופי, שמתנגדת בחריפות לביטול ההסכם ומציעה חלופות ראויות, ובהן שיפורים עתידיים בו. אבל במקום לאמץ למשל את המדיניות של נשיא צרפת, המתחשבת בדאגותיה של ישראל, נתניהו מהמר ונוקט מדיניות חסרת אחריות והרת סכנות.

מדיניות הגרעין של ביבי הייתה מוטעית מיומו הראשון כראש ממשלה ב־2009. הוא שינה את המדיניות של שרון ואולמרט, שהבינו שיש דברים שהם "גדולים על ישראל", העמיד עצמו בראש המאבק העולמי נגד איראן, וגם הודיע שישראל לבדה יכולה לסכל את תוכנית הגרעין האיראנית המסועפת והמתוחכמת. 11 מיליארד שקלים הושקעו בהכנות להפציץ את איראן, אך ביבי לא העז להוציא את תוכניתו לפועל, ורוב הכסף ירד לטימיון.

נתניהו מתרברב שהקמפיין שלו הביא לסנקציות נגד איראן. אכן, הסנקציות פגעו בכלכלה האיראנית, אך לא זו בלבד שלא האטו את המרוץ האיראני לפצצה, אלא הפכו אותו לנחוש יותר. מי שמשלה את עצמו כעת כי הרעבה של העם האיראני תגרום לאייתוללות לוותר על הפצצה, לא למד דבר מהלקח של קוריאה הצפונית.

לצערי, כמעט שלא התקיים בציבור דיון רציני על מדיניות נתניהו השוללת את הסכם הגרעין. בהיעדר אופוזיציה פוליטית, הגיעה העת שאנשי הביטחון שחושבים שביטול ההסכם רע לישראל ישמיעו את קולם ויתריעו על הסכנות הכרוכות בכך.