שני 28 במאי 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
המשת"פ - פול בייטי. כריכת הספר
מסלול • 12.05.2018
ספר טיסה: המשת"פ - פול בייטי
אלעד זרט

המשת"פ: פול בייטי

 

גבר שחור רוצה להחזיר למפה את העיירה שכוחת האל שבה הוא גר בפאתי לוס־אנג'לס, ובצעד הזוי משהו הוא מחליט להשיב את ההפרדה הגזעית לעיירה. הוא יורש חווה מאביו, שנהרג על ידי שוטרים סתם ככה ברחוב, משיג לעצמו עבד שחור, ומדי יום חמישי מציית לבקשת העבד, הומיני, ומצליף בו. זה לא מפתיע מישהו, מלבד מערכת המשפט האמריקאית הלבנה, שאיתה הוא מסתבך בעקבות המעשה. שכן אנשי דיקנס, העיירה הדמיונית שבה הוא גר, "התפלאו פחות שהעירייה העזה להשיב על כנה את ההפרדה הגזעית בציבור, ויותר שלקח לה כל כך הרבה זמן".

 

זה הבסיס עליו מושתת ספרו החדש עטור השבחים של פול בייטי "המשת"פ" (תירגם: גיא הרלינג/ הוצאת עם עובד), שזיכה אותו בפרס מאן בוקר ב־2016. זה ספר נפלא המגיב לעולם פוסט־גזעני, שבו כביכול הגזענות נעלמה וכביכול יש שוויון הזדמנויות. עולם שבו משכתבים את "האקלברי פין" כדי שיתאים לשמו החדש – "הרפתקאותיהם נטולות הגסויות ומסעותיהם האינטלקטואליים והרוחניים של ג'ים האפרו־אמריקאי ובן טיפוחיו הצעיר, האח הלבן האקלברי פין, בחיפושיהם אחר היחידה המשפחתית השחורה האבודה". עולם שבו יש התרפקות ונוסטלגיה לימים שעברו, שבהם היה ברור מי נגד מי ומי שולט במי, והתקינות הפוליטית ואשליית העידן הפוסט־גזעני הן רק מהתלה. התוצאה היא סאטירה חריפה ומצחיקה בטירוף (וחשוב לתת גם קרדיט למתרגם ולעורכת, מאיה פלדמן, שהצליחו להעביר את ההומור) שגורמת לקורא לחשוב שוב על המתח הקיים בימינו בין המציאות החברתית שאנחנו חושבים שקיימת לבין זו שקיימת בפועל.

 

ועל הנקודה הזאת אפשר ללמוד מהקטע שבו הגיבור חווה לראשונה את ההפרדה הבין גזעית הקיימת גם בלי חוקים שמכתיבים אותה: "חוויתי אפליה ישירה על בסיס גזע רק פעם אחת בחיים. יום אחד אמרתי בטיפשותי לאבא שלי שאין גזענות באמריקה. רק שוויון הזדמנויות שהשחורים מתנערים ממנו כי אנחנו לא רוצים לקחת אחריות על עצמנו. עוד באותו היום, באמצע הלילה, הוא חטף אותי מהמיטה, וביחד יצאנו למסע חוצה מדינות שלא תוכנן כמו שצריך אל המעמקים הלבנים ביותר של אמריקה". שם, בעיירה חסרת שם במיסיסיפי, לאחר שקנה קוקה קולה בחנות של לבנים, הוא מבקש מבעל חנות שחור להשתמש בשירותים, ונענה: "תקנה שחור או שתעוף מפה, אתה והפיפי שלך".

 

 

עמודים: 362.

 

ציטוט: "על פי רוב שוטרים מצפים לתודה. לא משנה אם הם כיוונו אותך לסניף הדואר, דפקו לך מכות במושב האחורי של הניידת או במקרה שלי, הסירו ממך את האזיקים, החזירו לך את הגראס ואת אביזרי הסמים והגישו לך את עט הנוצה המסורתי של בית המשפט העליון".

 


פרסום ראשון: 12.05.18 , 17:14