רפורמה בלי דלק

אחרי שנים של דיונים יצאה השנה לדרך רפורמת הדלקן האוניברסלי, על פיה כל התקן תדלוק ברכב יוכל לשמש למילוי בכל תחנות הדלק, במקום, כפי שהיה עד כה, בחברת דלק אחת בלבד.

מינואר השנה מותקנים במכוניות רק דלקנים כאלו, ובעלי דלקן ישן צריכים להחליפו בחדש עד ינואר 2019, כי מהשנה הבאה רק רכב עם התקן אוניברסלי יוכל לתדלק אוטומטית, ולא יתאפשר תדלוק בהתקנים הישנים, הכבולים לחברות הדלק השונות.

על פניו, מדובר בחיסכון חשוב, עקב הטיפוס האיטי אך המשמעותי במחיר הדלק בשנים האחרונות, שאמנם נתון לשינויים תכופים במחירי הנפט ובשיעורי המס, אך כבר ירד לפחות מ־5.5 שקלים לליטר בנזין 95 אוקטן בתדלוק עצמי, וכיום עומד על 6.46 שקלים. כ־65% ממחירו של ליטר בנזין כיום הם מסים, מה שהופך את הדלק בארץ לאחד היקרים בעולם, ולהוצאה משמעותית לכל נהג וצי רכב.

המהלך, שמוביל משרד האנרגיה, נועד להגביר את התחרות, כך שהחברות יצטרכו להתחרות כל הזמן על הנהגים, ואלה יתדלקו אצל מי שתציע את המחיר הכי נמוך באותה עת. עד היום היו לציי הרכב הגדולים ולמועדוני הצרכנות של הלקוחות הפרטיים הסכמי תדלוק ארוכי טווח, כך שלחברות היה קהל שבוי לכמה שנים בכל פעם. חברות עם צי רכב נהגו להתמקח עם חברת הדלק רק אחת לשלוש שנים, עת החליפו את ציי רכבי הליסינג.

צילום : ידיעות אחרונות

אלא שיש הבדל בין התיאוריה למציאות, ובינתיים הרבה חברות גדולות ממשיכות לעבוד עם חברת דלק יחידה. הסיבה: חברות הדלק, שעד כה מימנו להן את התקנת הדלקנים הישנים כחלק מקניית הדלק, ממשיכות לעשות זאת ומוכנות לממן התקנת דלקן אוניברסלי שיהיה פתוח רק להן, אחרת צריכים ציי הרכב לממן את ההתקנה בעצמם. הדלקנים החדשים יעברו לבעלות משתמשי הרכב רק אחרי 18 חודש, ועד אז מוגבלים לחברה אחת, כמו בעבר.

לדברי מנהל אחד הציים הגדולים בארץ, "מחירו של דלקן נע בין 75 שקל לאחד פשוט, ל־230־325 לאחד שגם מתחבר למחשב הרכב ויודע לספק למנהל הצי לא רק מידע לגבי הדלק הנצרך אלא גם את הקילומטראז' שעבר הנהג. אנחנו זקוקים למידע המלא כדי לפקח על העובדים ולעקוב אחר הצריכה".

הבעיה: לטענת הציים הגדולים, הצורך לשאת במחירי הדלקנים, שמוצגים כאן לפני מע"מ, מבטל את רוב או כל החיסכון המושג מדלקן אוניברסלי פתוח, ותדלוק בתחנה הזולה ביותר באותה עת. "חברות הדלק הגדולות נותנות לנו הנחה של אגורות בודדות. הקטנות נותנות הנחה גדולה יותר, אבל סובלות ממיעוט תחנות, שלא תמיד נמצאות היכן שאנחנו זקוקים להן", מסביר מנהל צי אחר. "גובה ההנחה העתידית גם אינו ידוע בוודאות, ועלול לקטון אם המדינה שוב תקטין את מרווח השיווק של חברות הדלק, כפי שעשתה החודש".

עוד הוכחה לכך שהענף לא ממהר לקצור את פירות הרפורמה נמצאת בקמפיין שהעלה כעת משרד האנרגיה, ובו הוא קורא לחברות לזרז את החלפת הדלקנים הישנים, כדי שלא להיתקל בתורים הצפויים אצל מתקיני הדלקנים לקראת סוף השנה ותום השימוש במערכות הישנות. "לא נאפשר הארכה של הדד־ליין שקבענו", מזהירים במשרד, "ומי שלא יחליף בזמן לא יוכל להשתמש בשנה הבאה בתדלוק אוטומטי". בישראל יש כיום חצי מיליון דלקנים מהדגם הישן. לדברי חן בר־יוסף, ראש מינהל הדלק במשרד, "כל לקוח יכול לבחור אם להשתעבד לחברת דלק או לקנות את חירותו ולחסוך כסף. ציי הרכב הגדולים התרגלו לעבוד עם חברות הדלק הגדולות, אבל הקטנות מציעות להם הנחות גדולות יותר. אפשר לחתום עם כמה חברות קטנות, ורק בעת הצורך לתדלק בגדולות. אנחנו יודעים על ציים גדולים שיצאו למכרזים כאלו אחרי שהתקינו דלקנים על חשבונם, וכיום חוסכים כסף – גם כשמכניסים לחשבון את עלות ההתקנה".

מנגד אומר נועם קום, יו"ר פורום נוהגים היי־טק ומנהל צי רכב בחברת היי־טק גדולה: "הרעיון הוא טוב, אבל כרגע סיכויי ההצלחה שלו קטנים. המבחן הגדול יגיע רק באמצע 2019, כשהדלקנים האוניברסליים יתחילו להיפתח ותתחיל תחרות אמיתית, תלוי בגובה ההנחות שיהיו אז. עד אז אולי ייפתרו גם קשיים טכניים, כמו הצורך לעבוד עם דיווחי צריכה נפרדים לכל רכב, והתאמת תוכנות ניהול הצי שכיום בנויות לספק דלק יחיד. כרגע זה עדיין לא זה".