רביעי 21 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: משה נחומוביץ'
    7 לילות • 14.05.2018
    "דורון אמר גירושים, ואני אמרתי סבבה, בוא נראה אותך"
    הסכם כבר הונח על השולחן. היא עזבה את הבית והלכה לישון אצל חברה. אבל הילדות ביקשו שתחזור ורינת גבאי ובעלה/המנהל שלה דורון החליטו - לא מתגרשים, אבל נפרדים מקצועית. עכשיו גבאי מוציאה שיר חדש למבוגרים ומסבירה איך 'מחוברים' הובילה לכל הבלגן הזה ולמה היא לא מסוגלת לגעת בשטרות
    אנה בורד | צילום: משה נחומוביץ'

    רינת גבאי יודעת איזו יצירה הכי מאפיינת את מערכת היחסים שלה עם המנהל שלה לשעבר אך עדיין בעלה, דורון מור. "בתקופה שראיתי סרטים, כשהייתי ילדה, היה איזה ראלף מאצ'יו אחד, ב'קראטה קיד'", היא מסבירה. "המאמן הסיני שלו נתן לו לעבוד קשה. הוא לא נתן לו סתם לנקות את החלונות. הוא נתן לו לפתח שרירים מיוחדים. אז ככה דורון מפתח לי שרירים".

     

    זה לא מתיש לנקות חלונות כל היום?

     

    "הוא לא ישתנה. זה לא נשלט. ואם היית מבינה נפשו של אמן, היית מבינה שזה לגיטימי. ואן גוך שכשהיה מצייר, הוא היה משתולל מול הקנבס, הוא היה שונא ואוהב ורוצח את הקנבס ומרוב שהרגיש שהיצירה שלו לא שלמה, הוא חתך את האוזן, כדי להרגיש שגם הוא לא שלם. זה פסיכוטי, אבל זה אמיתי. זה יצרים של אמנות, זה מהמם".

     

    במטאפורה הזאת דורון חותך אותך?

     

     

    "לא בהכרח. הוא לא חותך אותי. יש לי פה, אני עדינה, אבל אני לא שבירה ואני לא נחתכת. אני מין סליים שלא נחתך. זה הישרדות. כשאתה מטפס על ההר ואתה צורח על הבן זוג שלך, תבוא כבר, תהיה יותר חזק, חייבים להספיק, חייבים לעשות את זה, אתה לא תשנא את בן הזוג שלך שהוא טיפה הרים את הווליום ולא היה כזה מנומס".

     

    × × ×

     

    שורה תחתונה, רינת גבאי ודורון מור לא מתגרשים. לפחות בינתיים. אבל כן מפרידים כוחות מקצועית. גבאי אפילו לקחה מנהלת אישית חדשה. לפני כמה שבועות היו במשבר גדול, המילה גירושים עלתה על השולחן, אבל מור החליט לבסוף שמדובר בביזנס גרוע והעניין ירד מהפרק, לעת עתה.

     

    המשבר, אגב, לא הפתיע במיוחד. כמה דקות של צפייה בעונה האחרונה של 'מחוברים' זה כל מה שצריך כדי להבין שהשניים - שכבר 23 שנה יחד, הורים לשלוש בנות - נמצאים כל הזמן בקצה. קיצור תולדות הסכסוך: גבאי, מלכת הילדים, שקורעת את התחת ומתרוצצת בין חמש במות ביום, מבקשת מהמנהל/בעל להרגיע קצת עם ההופעות בקניונים, וגם להתחיל לעשות מוזיקה למבוגרים. דורון, שרק מחפש איפה ללחוץ עוד על הגז עם רינת, מימי ויויו, פותח חזית נגד אשתו. הוא מבהיר לה, באופן הכי בוטה, שהוא לא מאמין ביכולת שלה לפרוץ מגבולות עולם הילדים, ומטיח בה גם כמה המוזיקה שלה גרועה לדעתו. על הדרך יש גם חילוקי דעות בענייני דת - אם האמונה של גבאי היא אוקיינוס, אמר פעם דורון, האמונה שלו היא צ'ייסר.

     

    "כן, דורון אמר גירושים. ואני אמרתי אוקיי, סבבה, בוא נראה אותך, נפצל את כל הדבר הזה", מספרת גבאי. "ואז הוא שוב עושה הלוך ושוב בבית ואת רואה אותו טוחן את השכל איך הוא מפצל את החיים שלנו. ואז הוא חוזר לחדר ואומר לי אי־אפשר לפצל".

     

    למה?

     

    "הוא חישב והבין שאם הוא עושה את זה, הוא פראייר. כלכלית. בכל האספקטים, הוא פראייר. הוא לא ילד, הוא הולך ומחשב איך אנחנו מחלקים רכוש".

     

    לא מאוד רומנטי. ובכלל, לפרק רק כי הוא לא מאמין במוזיקה שלך?

     

    "הסכם הגירושים לא הגיע בגלל שהוא לא אוהב את המוזיקה שלי, ואני קטנה ואני אגו מניאקית - ואם אתה לא אוהב את המוזיקה שלי, אני שורפת את הילדות. לא. זה הגיע למקום שהוא כבר התחיל להסיק מסקנות".

     

    שמה?

     

    "שאנחנו כבר לא מתאימים ושאני כבר - לא יודעת. כל מיני דברים שהוא חשב עליי".

     

    למה?

     

    "הפּכה. הפּכה של גיל 40. הפּכה של העולם. כל מה שהביא אותו לחשוב שאולי חס וחלילה הוא רוצה לצאת (מהקשר) זה מחשבות של כפירה בטוב. יש לך הכל. אתה צריך להעריך את מה שיש לך. זו בנייה של שנים שלך. למה לך להרוס את זה? אין שום דבר בחוץ. יש ריגושים מדומיינים לחלוטין. האם בשבילם אתה תהרוס נשמות, בית, דרך, מסע? מה פתאום! לך מיד תדפוק את הראש בכותל ותחזור הביתה. תדפוק את הראש. העיקר תחזור הביתה ותיישר את עצמך. זה דמיונות, זה משבר גיל ה־40. הפּכה של אפטר־פרטי 'מחוברים'. את יודעת מה זה להיות מפורסם פתאום? הוא לא צריך את זה. הוא לא נולד בשביל זה".

     

    מה זה עשה לו?

     

    "זה טיפה ניפח אותו ואחרי זה בילבל אותו והוציא לו את כל הרוח מהמפרשים. כי הוא לא ידע מה לעשות. אני מגיל 16 בעולם הזה".

     

    היה קשה לראות אותו מריץ אותך לחמש הופעות ביום ב'מחוברים'.

     

    "סתם אני עושה דאווינים. מי נופל מהרגליים? סתם אני עושה דאווינים כדי שהוא קצת יעריך יותר".

     

    אז מה, זה היה סתם למצלמות? זה נראה אמיתי מאוד.

     

    "בקטנה, פה כואב, אז את מורחת וולטרן ושותה צ'יה, והכל עובר. מה? כמה שזה יישמע לך מופרך, זו האמת. אני משווה את עצמי לחייל קרבי. מה חייל קרבי עכשיו בחברון קפוא לו, קשוח לו, לא נרדם, כן נרדם, אין לו אוכל, יש לו אוכל, מפחיד לו. ככה אני. אני נותנת לעם ישראל משהו שאני לא מחפשת את הכפיים שלו".

     

    צילום: יאיר שגיא
    צילום: יאיר שגיא

    גם המפקד קשוח.

     

    "ואם המפקד לא יהיה קשוח אז הצבא יהיה חזק? אנחנו חייבים מפקדים קשוחים".

     

    גם היום, כשהוא כבר לא בעמדת הניהול ועם הסכם גירושים במגירה, מור מתקשה לשחרר. היה ברור ב'מחוברים' איך החלום של גבאי להיות זמרת למבוגרים יכול להוציא אותו מדעתו, והוא עדיין מביע אותה. "היום בבוקר הייתה שיחת כיסוח", היא מכריזה. "בבוקר, בקפה, כשאני עוד לא התנעתי בכלל, העפעפיים שלי עוד לא התרוממו והוא כבר אחרי פיזור הילדות לבית הספר, סנדוויצ'ים. והוא מתחיל פה־פם. ואז אמרתי לו, תגיד, מה, אתה נורמלי?"

     

    מה יש בהסכם גירושים?

     

    "שהילדות שלי לא ייפגעו. שלא נתחיל עכשיו את המלחמות המכוערות. שאם יהיה גירושים, אנחנו נעשה את זה שקט, מגניב, מחויך, אוהב, מיודד. זה מה שאני רוצה. בקלאס. אין לי כוח לגועל נפש".

     

    כמה זמן ההסכם היה על השולחן?

     

    "הוא עדיין על השולחן. מאז 'מחוברים'. יש עליו פז"ם חזק. אבל דורון אף פעם לא ישן על הספה. אנחנו לא כאלה שישנים על הספה. הוא מת על הפינה שלו במיטה. מקסימום אני חתכתי לחברה".

     

    כמה זמן?

     

    "שבוע־שבועיים. סליחה, הילדות החזירו אותי הביתה אחרי שלושה ימים. התחננתי לקדוש ברוך הוא שלא ניפרד".

     

    איך הילדות החזירו אותך?

     

    "הגעגוע", גבאי משתתקת, על סף דמעות. הדיבור שלה נעשה איטי ושקט. "אחת מהן אמרה לי, 'די. מה? אתם ילדים קטנים?'"

     

    בעצם הן צריכות להיות המבוגרות האחראיות.

     

    "הן המבוגרות האחראיות. ואני ילדה־אישה. ואני אמא. ואני אחות. ואנחנו מנגנות בגיטרה, יו, איזה כיף! דעי לך שההסכם עשה לנו ממש טוב. ההסכם סידר לנו את הראש".

     

    איך הן הגיבו לפרסומים שאתם מתגרשים?

     

    "נועה ירדה למטה, 'אמא, אמא, אמא, אמא' ואמרנו לה שזה לא נכון. שירי, הגדולה, בכלל לא הגיבה. היא אמרה לי כתבו לי באינסטגרם שאתם מתגרשים".

     

    אנשים בתעשייה אומרים שהפרידה שלכם היא לשם יחסי ציבור, לקדם את הקריירה שלך למבוגרים. אומרים שאת הזמנת את כתבי הרכילות.

     

    "את רוצה לראות ווטסאפים? (מראה ווטסאפים עם פניות של רכילאים לתגובה). מה אכפת לי מה אומרים? העיקר זה המעשה. אני גלדיאטור של נתינה".

     

    × × ×

     

    עד 'מחוברים', החלום של גבאי שכב במגירה. אלבום למבוגרים שהקליטה ואז גנזה, והיחסים עם בעלה היו טובים ומודחקים. גבאי הפכה למלכת הילדים, הוא הכוח שמניע אותה, והם חיו באושר ובעושר וגם הקניון לא הפריד ביניהם. 'מחוברים', זיהתה את הסדק, את הפוטנציאל הנפיץ, ופימפמה לגבאי את החלום עם לא מעט סטרואידים. "בחצי השנה הראשונה של הצילומים ל'מחוברים' זה היה מגניב כי הראינו להם כמה זה קשוח, וזה לא רק מלמלות. הפחות מגניב נהיה כשהתחילו לפתוח לנו את הקישקע מול מצלמות, ודרשו ללכת למקומות שאפילו לא ידענו שהם קיימים".

     

    מה זה דרשו?

     

    "יש במאי. אנשים שיודעים לעשות טלוויזיה, אקשן מטורף על חשבון הבריאות שלך. ואתה חייב לפתוח. אתה לא יכול לשחק. הם רוצים ממך כרטיסים".

     

    כרטיסים?

     

    "כרטיסי זיכרון של המצלמה, אתה צריך לפוצץ כרטיסי זיכרון. יש לך מלאי. יש לך הספקים. אתה מצלם את החיים שלך בתוך כרטיס זיכרון. ועומדים עליך אנשים, איפה הכרטיסים? הם אחרי זה יוצרים תוכן מהחיים שלך".

     

    יש מכסה של כרטיסים שאת חייבת לעמוד בה?

     

    "כן".

     

    של כמה?

     

    "בואו נגיד של חמישה בשבוע. כמה שעות זה? כפרה, אני באמת לא זוכרת".

     

    ואם אין?

     

    "ואם אין, מזמינים אותך לישיבות. לקרוע אותך, להבין איפה סוחטים את המיץ החשוב, איפה מייצרים תכנים. כי גם הם בדד־ליין מסוים והם צריכים לעמוד תחת מפעל טלוויזיוני מצוין ומשובח".

     

    ומה קרה עם הדיסק הגנוז?

     

    "עמי טיר (עורך ובמאי 'מחוברים') והחבר'ה בהפקה גילו אותו, וכמה שיותר גנוז ככה יותר מים גנוזים ימתקו. ואז הרימו לי. העורכים שעושים את כל העריכות התחילו להרים לי. 'וואי, איזו אחלה מוזיקה, שיר מספר 4, אני חולה עליו. כזה'. אני מתחילה להאמין בהרמה. ואז כאילו מתחילים לג'נן את דורון שהם רוצים להוציא את הדיסק".

     

    רגע, כל העסק הזה עם הדיסק, הם בעצם יזמו את זה? כל הבלגן שלך עם דורון?

     

    "כן".

     

    כל החלום שלך, לעשות מוזיקה למבוגרים, שהביא את הקשר שלכם אל הסף.

     

    "כן. דורון עשה מהלך קטנצ'יק של לשחרר שיר אחד לגלגלצ. השיר חזר הביתה בשלום. נכנס למגירה. נח על משכבו והתפייד לאיטו".

     

    ואז בתוכנית מתחילים לג'נן אתכם. מריבה ענקית על הדיסק.

     

    "כן, אבל לא רק הדיסק. זה לא לוותר על החלום".

     

    אבל החלום הזה, הוא חלום שעורך 'מחוברים' הדליק אותך עליו.

     

    "הדליק אותי עליו באופן מאוד… כן. אני מברכת על זה".

     

    אולי גם עשה עליך מניפולציה בשביל הטלוויזיה?

     

    "השם יברך את עמי טיר".

     

    ובכל זאת, הפכת לדמות בעלילה שלו ב'מחוברים'.

     

    "אני לא חושבת שהייתי דמות בעלילה שלו. אני מעריצה אותו על זה שהוא ידע שכואב לי והכניס אותי לחדר הכי חשוך בתוכי. והוא אמר לי, אל תפחדי להיכנס. אני איתך. אני יודע שזה מפחיד".

     

    עכשיו גבאי הכי בפנים. לפני כשבועיים הוציאה את השיר המתוק 'בן יהודה'. נראית מעולה בג'ינס וטי־שירט בקליפ, צועדת בנחת ברחובות תל־אביב, כאילו מקלפת מעצמה את כל הדמויות שהיא מגלמת. לא סינדרלה, ולא אסתר המלכה ובלי קוקיות בשיער. פשוט רינת. בקרוב גם אמורה להעלות מופע. "השיר מגיע מהערכיות האיינשטיינית", היא מספרת. "אני אשכרה הלחנתי את השיר כשאריק איינשטיין יושב לידי פה בפסנתר. אני רוצה לעשות שירים ישראליים שמייצגים את הביוטיפול של ישראל, את הישראלי המהמם, את הישראלי המוזיקאי, היוצר, את השפה הישראלית. אני מטורפת על זה. ואם אני עושה מוזיקה, אני הולכת למקום הזה. שכולם חברים וכולם כפרה אחים, כפרה דרינקים ומרימים הופעה ושרים ישראל".

     

    המסע של גבאי לעולם המבוגרים התחיל כשסבלה מיבלות ובצקות במיתרים. "מרוב הופעות", היא מסבירה. "כשקיבלתי את היבלות קיבלתי חושך. הבנתי שמשהו בבפנים שלי טוחן את עצמו. לא בריא. טחנתי קניונים, חניונים, קרעתי את הגרון. לרפא מיתרים זה חתיכת סיפור. זה ריפוי מאד איטי. נכנסתי קצת לבאסה והודעתי לדורון שאני הולכת לעשות דיסק ושהוא צריך לממן אותו. בהתחלה הוא חשב שזה חובבני וזה יעשה לי טוב והרגיע אותי. קחי את הדיסק, תעשי פאן".

     

    בלי לעשות הפסקה עם הקניונים.

     

    "את יודעת מה זה המילה קניון אצלי בבית? בסוף אני אקנה קניון, רק כדי להגיד שיש לי. ביונסה בקואצ'לה זה לא רינת גבאי בקניון, מתוקה. את לא מבינה מה זה".

     

    בקיצור, לא ויתר לך. נראה שדורון הוא לא איש שקל לעבוד איתו באופן כללי.

     

    "לא. יום אחד הוא קם והוא מאמין והוא רוצה לצאת לדרך והוא רוצה שאני אעשה ואנחנו נלך ביחד, וביום השני הוא מתפטר ומפטר ואבוד ולא יודע בכלל. דורון הוא בנאדם שאלוהים ברא אותי רק בשבילו. רק אני יכולה לחיות עם דורון. אני המתנה של החיים שלו. אני המזל של החיים שלו. אני הבנאדם שנשלח כדי לאסוף אותו ולהביא אותו למקום נפלא, משפיע.

     

    "פשוט הוא לא מתורבת. אין לו תִרבות. את בחיים לא תרימי קול. הוא ירים קול. צריך כל הזמן להרגיע אותו. הוא קשה מאוד. ברמה תקשורתית. הוא קשה בטירוף. אז מה? אני לא נבהלת. אני לא פוחדת מקשה. מתאים לי קשה. אני באה מקשה. זה לא שאבא שלי חתך לי את השניצל. הכל טוב. החיים כאילו מלכתחילה אימנו אותי לשטח".

     

    הלכתם לטיפול זוגי?

     

    "פגישה וחצי. עד שהמטפלת רצתה שדורון יעשה ממנה סופר נני".

     

    מה זאת אומרת?

     

    "נשבעת לך, כפרה. סרטים מטורפים. אני יושבת אצל מטפלת, פותחת את כל נבכי ליבי, דמעות, מטפחות, כל הדרמה הכרוכה בדבר. וההיא יושבת איתו ואומרת לו שהחלום שלה זה להיות סופר נני. ואז אתה לא מאמין באף בנאדם. אף אחד לא נקי".

     

    × × ×

     

    המקום המועדף על גבאי: הים. משתדלת לפגוש שם את עצמה, מתנתקת מענייני היום־יום שהם לא הזכייה של נטע ברזילי באירוויזיון. הנה למשל הסיפור הזה עם ה־MeToo#, שמסעיר את העולם. "לא שמעתי על זה", היא אומרת.

     

    וואלה, איך את מסבירה את זה? עיתונים, טלוויזיה, לא צופה?

     

    "את יודעת איזה יפה הייתה אתמול השמש?"

     

    הוטרדת פעם?

     

    "קלות. אבל לא שאפשר להגיד שוואו, הייתי קורבן להטרדה מינית. קרה שאנשים חרמנים ניסו להתחיל ופשוט נופו, דופדפו. הטרדה מינית יכולה להתחיל מ'יו, איזה חמודה, הבן שלי חולה עלייך', אחרי הופעה, ואז היד שלו זזה".

     

    מה? תופסים בתחת וכזה?

     

    "לא בתחת. אבל באגן זה לא מספיק פולשני?"

     

    ברור.

     

    "אז את אומרת שאת שומרת נגיעה... ואז המבוכה שלהם, יאללה, קח את הסלפי שלך".

     

    את פמיניסטית?

     

    "אני פמיניסטית. כן".

     

    איך זה בא לידי ביטוי מבחינתך?

     

    "בכל המהות שלי, ברצון, בדיוק מה שאני עושה עכשיו זה פמיניסטי לחלוטין. לא לוותר על הקול הפנימי שמתעורר בי ושמדבר בי ואני נותנת לו מקום".

     

    פעם דורון אמר בראיון, שאין לך מושג מה הולך בחשבון בנק, ושאם את צריכה כסף את מבקשת ממנו. זה עדיין ככה?

     

    "זה לא נכון, ברוך השם, יש לי כרטיס. אני רק לא אוהבת את המגע של השטרות".

     

    את לא יכולה לגעת בשטרות של כסף?

     

    "אני לא סובלת את זה".

     

    אלרגיה לשטרות?

     

    "אם אני צריכה להוציא כסף לתרומות אני משתמשת בצ'קים. היום יש אפליקציה וגם לא צריך כרטיס".

     

    את בכלל לא יודעת מה קורה בבנק?

     

    "זה לא התחום שלי. הכל בסדר. הכלכולציה זורמת. לילדות לא חסר שום דבר".

     

    נניח שתתגרשו, את יוצאת לעצמאות כלכלית. את היום לא יודעת מה קורה, כמה נכנס, כמה יוצא.

     

    "סביר להניח שגם אז לא אדע. אם חס וחלילה זה יקרה, אז אנחנו נדבר על זה ואני אקבל את המגיע לי ויהיה מישהו שיטפל לי בזה. אין לי חוש לזה. אין לי יכולת. זה כמו שאני לא יכולה לעשות אינסטגרם. זה גדול עליי. זה לא בשבילי".

     

    את יודעת, נראה לי שהכיסוחים בינך לבין דורון גם עושים לכם את זה קצת.

     

    "מאוד".

     

    ואחר כך?

     

    ”יש אש ותמרות עשן, זיקוקים".

     

    ומייק־אפ סקס.

     

    "מייק־אפ סקס זה משפט של דורון. זה מאוד מחמם את מערכת היחסים. זה מאד מחיה אותה. זה מאד שם אותה לייב. כל הזמן היא על הגחלים. כל הזמן היא על המנגל. אני חייבת את החוויה הרומנטית. אם אני לא מקבלת אותה, אני עושה בלגן. חייבת את החשמל הזה שיש בין בני זוג. אני לא אתפשר גם אם אני אצטרך לשרוף קירות. זה בדיוק כמו שהגוף שלך מייצר רעב. את אוכלת, את שבעה, את מסתפקת, את מחכה לרעב הבא. זו אותה סירקולציה, אותה חוקיות. זה מתחשמל לבד".

     

    בדיעבד, את חושבת שהלכת רחוק מדי ב'מחוברים'?

     

    "מה פתאום. אפילו לא פתחתי שמינית. החיים שלי הארד־קור. קשוחים. לא ראיתם דמעות. לא ראיתם שבירות. לא ראיתם פחדים. לא ראיתם מריבות. לא ראיתם התפרצויות. כיסוחים שהילדה לא רצתה להשתתף בזה, וכעסה עלינו כעס עצום, למה אנחנו עושים את זה. עד עכשיו החיים זרמו אחלה, גם ככה זה לא בית רגיל. אז למה אנחנו צריכים את הדבר הזה. אבל כבר היינו בתוך זה. לא יכולנו לעצור באמצע. שמנו לב שעכשיו לוקחים אותנו לכיוונים שוואו, לא חשבת שתגיעי לשם. הילדה התנגדה, ובצדק, אם ההורים שלי היו עושים לי דבר כזה סביר להניח שהייתי מתנהגת בהתאם".

     

    והחברים שלה בכיתה בטח צופים, ואומרים לה, 'ראיתי את ההורים שלך רבים פיצוצים בטלוויזיה'.

     

    "לא ראו פיצוצים. רבנו סטנדרטי. בהתחלה היה קצת קשה. אמרו לה למה את מתנהגת ככה לאמא שלך? היא אחלה אמא, אחלה יויו, אחלה מימי. שרופים עליה. דלוקים עליה. וכל מיני תגובות באינסטגרם שהיה ממש יום לא קל".

     

    רק אחלה יויו?

     

    "כפרה, כל הדור חולה עליו. כולם שרופים על יויו. יויו פותח את השערים. יויו קלאסיקה. את יודעת מה זה קלאסיקה? זאת מילה חדשה בתרבות הישראלית. יויו הוא קלאסיקה ישראלית".

     

    את מבסוטה מאיך שזה התגלגל אחרי 'מחוברים'?

     

    "מה זה מבסוטה מזה? נשמה, אני הרווחתי חיים. היום אני יכולה להגיד לך, את יכולה לראיין אותי, לקבוע סקדג'ואל בגיל 120, אני אחיה עד 120 בזכות זה שהיום אני עושה מוזיקה. אין תרופה יותר טובה מלעשות מוזיקה".

     

    גם אם אולי תפסידי את דורון?

     

    "אמממם… שדורון ידאג שהוא לא יפסיד אותי".

     

    anna-b@yedioth.co.il

     

     


    פרסום ראשון: 14.05.18 , 23:37