שני 27 במאי 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    Vandeville Eric/ABACA
    7 לילות • 14.05.2018
    פבלו אסקובר, רוצח, אבא שלי
    אביו היה מלך הקוקאין של העולם, עשה מיליארדים, הפיל מטוסים, הרג שופטים והוריד את קולומביה על הברכיים. אבל הבן של פבלו אסקובר מקדיש את חייו לפיוס עם הקורבנות הרבים של אביו והסברה כי אביו לא היה גיבור, אלא מגה–טרוריסט. לקראת בואו לישראל הוא מספר במה טעתה 'נרקוס', כיצד התמודד עם קרטל קאלי ואיך אתה מגיב כשמנסים להרוג אותך בגיל 11 עם מכונית תופת
    יהודה נוריאל

    כשהוא בן 16, הודיעו לחואן פבלו אסקובר שהוא מת. זה קרה מיד לאחר שחוסל אביו, ברון הסמים המפורסם בהיסטוריה, פבלו אסקובר, וקרסה אימפריית הקוקאין שהקים, קרטל מדיין הידוע לשמצה. אסקובר ג'וניור נותר לבד בעולם, עם אמו ואחותו, פרס של ארבעה מיליון דולר על ראשו, ואויבים מכל כיוון, שרק רוצים לוודא את חיסול השושלת. "אבא שלי היה האדם היחיד שדאג לנו בתקופה האחרונה", הוא משחזר. "כל אדם אחר בקולומביה פשוט רצה שנמות. גם בני משפחתנו. הם היו האויבים הגרועים ביותר שלנו, בתוך המשפחה".

     

    נותרה לו ברירה אחת. להתחנן על חייו, חיי האם והאחות, בפני הנרקוס החדשים שהשתלטו על השוק העולמי, ראשי קרטל קאלי. "מי ששיכנע אותי להגיע לפגישה אמר לי בכנות: 'תשמע, אתה כבר מת. אבל זו הדרך היחידה שלכם, אולי, לצאת מזה. פשוט תצטרך להיות חד והחלטי בפגישה הזו. אם לא תגיע? אתה כבר גמור'. הלכתי לפגישה בלי ערובה שגם אם אסכים להכל, לא יהרגו אותי".

     

    "אני מגיע כיתום ובשמה של אלמנה למשא ומתן עם ראשי אחד מארגוני הפשע הגדולים בעולם, קרטל קאלי, ועם 'לוס פפס', ועם מי שרצה לקחת חלק מהעוגה. הם לקחו מאיתנו את כל מה שנשאר, ואמרו: 'ניתן לך לחיות. אבל נגזר עליך להיוותר עני. שלא יישאר לך שום כסף ושום כוח'. והבנתי את זה לגמרי. אמרתי, 'רק תנו לי את חיי חזרה, ואודה לכם'".

     

    סגירת מעגל. כי זה בעצם מה שאבא שלך נהג להציע לקורבנות שלו: Plata o Plomo. "כסף או עופרת".

     

    אם כבר לנסות סמים, אז איתו. מרוקין ואבא אסקובר
    אם כבר לנסות סמים, אז איתו. מרוקין ואבא אסקובר

     

     

    (צחוק עגום) "כן, זו בדיוק אותה הצעה. שאין בה שום אפשרות בחירה. אז נותרנו בלי כלום, והודינו לאלוהים שנשארנו בחיים. לימים, בספרי השני, נאלצתי להודות לאויבים שלי. כי הם התייחסו אליי טוב יותר ממשפחתי שלי. הם אפילו הגנו על חיי מפני משפחתי. זה מצב מטורף, האויב הגרוע ביותר שלך לא מאפשר למשפחה שלך לחסל אותך!

     

    "וקיימתי את הבטחתי, לא להיות סוחר סמים. ומאז, כבר 25 שנה, הפכתי לארכיטקט, מעצב תעשייתי, מורה - עיסוקים שונים, הרחק־הרחק מכל מה שאבא שלי עשה. כי אני יודע איך הסיפור שלו התחיל ונגמר, אז מה הטעם לחזור עליו? אני לא רוצה להעביר לילדיי, את מה שירשתי מאבי. לכן הפכתי מחויב להיות איש של שלום".

     

    לאחר שחייו ניתנו לו חזרה, אסקובר, 41, שינה את שמו ל"סבסטיאן מרוקין", על מנת שיוכל לצאת מתחומי קולומביה, הוא הגיע לבסוף לארגנטינה, שם הוא חי עם משפחתו וילדיו עד היום. מרוקין מקדיש חלק ניכר מחייו לספר את הסיפור האמיתי של פבלו אסקובר, בשני ספרים שהוציא, סרט דוקומנטרי, והרצאות רבות. מתוך מטרה להכיר בפשעים המרובים שהאב ביצע, ולבקש את סליחתם של קורבנותיו. במסגרת זו, יגיע בקרוב ארצה לראיון אישי עם אילנה דיין שיתקיים ב־2 ביוני בהיכל התרבות בתל־אביב. במהלך המפגש יציג חומרים דוקומנטריים נדירים, הכל בשם הפצת הבשורה שלו.

     

    הוא הרי יודע איך זה מסתיים. 2 בדצמבר 1993. פבלו אסקובר, לבד־לבד כמו שרק קיסר שירד מכוחו יכול להיות, על הגג במדיין. נורה למוות על ידי ה"סרצ' בלוק" המשותף של קולומביה והסוכנים האמריקאים. כן, הבן זוכר היטב: הוא קיבל את השיחה האחרונה של אבא מהמסתור, עשר דקות לפני מותו. "ואין לי שום ספק: הוא רצה להיתפס", הוא מספר. "אבא שלי ידע שהשיחות מואזנות ומנוטרות. הוא גם תמיד אמר לי, 'טלפון זה מוות'. ופתאום זה. מתקשר אליי מספר פעמים. וגם נמצא אצלו כדור אחד ברקה. בדיוק כמו שהוא אמר לי פעם, שהוא יירה בעצמו".

     

    מאז עברו כבר 25 שנה, ובינתיים הסכמת באומץ לצאת מהאנונימיות. עדיין חושש לחייך, גם עכשיו?

     

    "יש כאלה שחושבים שעליי להמשיך בדרכו. אפילו קיבלתי איומים כאלה. וזה קצת מצחיק אבל נורא עצוב: אתה מתנהג כמו אדם טוב ומקבל איומים. אז מה עוד תעשה? חיי אבי מוצגים כסוג של הצלחה. אבל אני לא מאמין בזה. הוא נהרג בגיל 44, צעיר מאוד, ביזבז מחצית מחייו. השאיר אינספור כאב, מורשת של טרור ואלימות, וגזר על משפחתו, שהוא אהב במיוחד, הרבה סבל ודיכוי להמשך החיים. אין בזה שום דבר טוב".

     

     

    × × ×

     

    אלא שעבור יתר העולם, סיפורו של פבלו אסקובר הפך לאגדה, עוד בחייו הקצרים. בן למשפחה ענייה בת שבעה ילדים מהרחובות הזועמים של מדיין בקולומביה, שהופך לברון הסמים הגדול מכולם, למעשה ממציא את הסחר העולמי בקוקאין, ועל הדרך מכניע את המדינה שלו, והופך למבוקש מס' 1 בתבל. אסקובר החל את דרכו כפושע קטן אך רב תחבולות. גנב מכוניות, המציא כרטיסי לוטו מזויפים, סחב מצבות מבתי קברות והחל בסחר עם מדינות שכנות, ולא בחל גם בחטיפות עבור כופר.

     

    הברייק שלו היה הקוקאין. אסקובר, דאז מומחה הברחות שידע איך לרפד את המשטרה המקומית, זיהה הזדמנות והפך לנרקו־טרפיקו, סוחר סמים, בתוך קולומביה. והרבה מעבר: "בצ'ילה מוכרים בעשה דולר לגרם? תארו לכם כמה זה יעלה במיאמי", הבריק. ולא ידע עד כמה. הגלובליזציה מתחילה באף.

     

    הוא החל להטיס בעצמו משלוחים לאמריקה, התרחב, העביר את המעבדות לשטחו, רכש כוח ושליטה, גם באמצעים אלימים, והקים את קרטל מדיין, שפעל כמו גוף עסקי מאורגן ומחושב להחריד. העסק גדל וגדל, וכך גם הרעיונות של אסקובר. קוקאין הוברח בצמיגים של מטוסי נוסעים או - דוגמה אחת מני רבות - ספוג בזוגות ג'ינס, שיוצאו לאמריקה. כשהרשות למלחמה בסמים האמריקאית עלתה על הפטנט, אסקובר המשיך לשלוח את הג'ינסים, נקיים מסם. האמריקאים נאלצו לאשר את המשלוח התמים. הם רק לא ידעו שאריזות הקרטון שהשליכו לפח היו ספוגות קוקאין, משם נאספו לעיבוד והפצה הלאה.

     

    בשיאם, קרטל מדיין ופבלו אסקובר היו אחראים ל־80 אחוז מסחר הקוקאין בעולם, 15 טונות ביום, 420 מיליון דולר בשבוע, כ־22 מיליארד דולר בשנה. אחד מעשרת עשירי תבל, עם כסף שמגיע חזרה, כידוע, רק במזומן. וכל כך הרבה, שאין כבר איך להחזיק אותו. 4,000 דולר לחודש הוצאו רק על גומיות עבור הסטיפות, וכעשרה אחוז מהכסף שהוחבא בשטח, נרקב או נאכל על ידי מכרסמים. הכסף גם הרקיב את כל היתר. אסקובר השתלט למעשה על חלק מקולומביה, וניהל מלחמה חסרת פשרות ורחמים בכל מי שהעז לסכן את עסקיו, כשהוא מחזיק צבא פרטי, ויחידת הקצה שלו, 3,000 ה"סיקאריוס", המתנקשים. קרטל מדיין אחראי לרצח שלושה מועמדים לנשיאות, שר המשפטים, התובע הראשי, יותר מ־200 שופטים ו־1,000 שוטרים, עיתונאים, ועוד אלפי אזרחים תמימים.

     

    במקביל, כמו כל תנועה עממית, אסקובר ידע גם איך להתנחל בלבבות הסביבה הקרובה אליו: הקמת בתי ספר, כנסיות, בתי חולים וכמובן מגרשי כדורגל, שהפכו אותו מעין גיבור עממי. לעצמו ולמעגל הקרוב סיגל אורח חיים ראוותני במיוחד. במרכז, "אסיינדה נאפולס": אחוזה ענקית שנדרשו 700 איש רק לתחזק אותה, עשרה בתים, שש בריכות, ג'ט־סקי, מטוסים, מסוקים, עשרות מכוניות מרוץ ואופנועים ושלושה גני חיות - אהבה גדולה שלו - שהביאו בשבילם מרחבי העולם, בין גיחת קוקאין אחת למשנה, אריות, פילים, ג'ירפות, זברות, היפופוטמים, ושלל ציפורים מרהיבות. "חייתי בדיסנילנד", אומר מרוקין, "אבל זה היה לזמן קצרצר, רוב חיי עברו בתחושת רדיפה ופחד".

     

    סיפורו של אסקובר, עד לסוף הבלתי נמנע, שימש כבר בסיס לספרים ולסרטים. אבל הבוסט הגיע עם סדרת הלהיט המעולה 'נרקוס' שעלתה בנטפליקס בקיץ 2015. הסדרה הקדישה שתי עונות לעלייתו ונפילתו של אסקובר (אותו גילם ואגנר מורה לעילא) ובעונה השלישית עברה לטפל באימפריה של קאלי. 'נרקוס' החייתה את האסקובר־מניה לדרגת פולחן, ומצאה את מרוקין באמצע, ברגשות מעורבים. בשל הגלוריפקיציה שהיא עושה לאביו, ובשל טעויות ו"הרחבות" דרמטיות שנעשו בה. בין היתר, מנה 28 טעויות שנפלו בה. חלקן מהותיות, חלקן קוריוז. "יש סיפור שאבא שלי שרף באח שני מיליון דולר, במהלך המרדף אחרינו, כדי שיהיה לאחותי חם. שוכחים שהיו לנו גם עצים", הוא צוחק.

     

    "בסדרה אפילו טעו ואמרו שאבא שלי אהד את 'נסיונל מדיין', בזמן שהוא היה אוהד מושבע של היריבה, 'אינדפנדיינטה'. כל חובב כדורגל יודע כמה טעות כזו מביכה! קיבלתי תמונה מאחד המעריצים של אבא שלי, שעשה קעקוע שלם על הגב, מעין חייו של פבלו, וקיעקע את הקבוצה הלא נכונה. הוא כנראה מאמין ל'נרקוס' ולא לי", הוא צוחק שוב. "תשמע, אני לא נגד 'נרקוס'. אני רק מבקש אחריות, במיוחד כשמספרים סיפור לקהלים גדולים. אבל רוב הזמן, החברות הגדולות לא חושבות בכלל על מה שקורה הלאה.

     

    "מדי יום אני מקבל מאות, לפעמים אלפי הודעות, ברשת החברתית. ורובן אומרות: 'ראיתי את 'נרקוס', זה הכי קול, אני רוצה להיות כמו אבא שלך'. ואני נותר בהלם. כתבתי שני ספרים, יותר מ־700 עמודים, בהם מניתי המון סיבות מדוע ממש לא כדאי להיות כמו פבלו אסקובר. אבל זה הכוח של מדיה פופולרית להמונים. הרי אם הייתי כותב ספר שמהלל את אבא שלי, הייתי מוכר לפחות כפול".

     

    מאז 'הסנדק' ו'הסופרנוס', אנחנו מתים על מאפיה. אז הנה, הדבר האמיתי! אל תבאס.

     

    "כן, אבל הגלוריפקיציה הזו מסוכנת. אתה צובע מגה־פושע וטרוריסט כמו אבא שלי בתור גיבור, רובין הוד, ומפאר את דרך החיים שלו. מראים שהחיים היו מסיבה אחת גדולה. זה בכלל לא היה ככה! הזמן שנהנינו היה קצרצר. שום כלום. והוא לא היה שווה שום דבר".

     

    מה שמפחיד הוא שאבא שלך האמין כל הזמן שהוא עושה את הדבר הנכון. לא הפגין חרטה, מעולם. "אסקובר זה דת", אומר עד היום אחד המחסלים שלו, "פופאי". ממש אידיאולוגיה.

     

    "הכל נכון. הוא רק שינה את האידיאולוגיה (צוחק). בהתחלה היה שמאלן, אפילו אדום. כשהתעשר מאוד, אנשים שהיו קרובים אליו נחטפו על ידי הגרילה השמאלנית, ואז אבא שלי הפך לימני, ותמך בהקמת קבוצות מחתרתיות, צבאיות למחצה. יותר מאוחר הוא המשיך לממן קבוצות שמאל, במטרה לשרוף כל תיק וכל שופט. האידיאולוגיה והצדדים השתנו בהתאם לאינטרס העליון: כסף וכוח".

     

     

    × × ×

     

    בשם התאווה הזו הרס אסקובר את המדינה היפהפייה, פנינת החמד של דרום אמריקה, שרק בשנים האחרונות מרימה ראש. הוא ביקש לצבור לעצמו כוח פוליטי לגיטימי, מתוך חלום לא מוסתר להיות יום אחד נשיא קולומביה. אלא שהרשויות סילקו אותו מן הדרך, ועוררו באסקובר את כל השדים הישנים ורגשי הנחיתות. הדחוי הגיב בזעם. הוא אירגן מתקפה צבאית בבוגוטה עם וואחד דחפור על בית המשפט העליון כדי להשמיד כל זכר לעברו הפלילי, במהלכה נהרגו 100 איש, בהם 11 משופטי בית המשפט העליון. לשיאו הגיע בניסיון לחיסול סזאר גביריה, המועמד לנשיאות שעמד בדרכו. אסקובר פוצץ ב־89' את טיסת "אוויאנקה" 203. ובכך הפך כבר לנארקו־טרוריסט, המבוקש מס' 1, שהעולם הרחב, קרי ארה"ב, מבקש לצוד. קרב שהלך והסלים עד לחיסולו של אסקובר, בודד על הגג, ב־93'.

     

    ה"גילויים" האחרונים בקולומביה מדברים על כך שהמטוס התפוצץ בגלל תקלה טכנית. שמעת על כך?

     

    "לצערי כן. ואני לא מאמין לאף מילה. נורא פשוט: שמעתי מאבא שלי, שהוא היה אחראי למתקפה הזו. פבלו אסקובר ניסה לרצוח את סזאר גביריה טרוחיו. ברגע האחרון גביריה שינה את תוכנית הטיסה שלו. אבל זה לא הציל את המטוס ו־107 איש שנרצחו. ואני נמצא בקשר עם רוב בני משפחות הקורבנות, וארגון של נפגעי הפיגוע. רבים מהם מגיעים להרצאות שלי. החיים שלהם כל כך כואבים. ועכשיו הם נפגעו מהפרסומים האלה, כאילו זו הייתה תאונה. זה שקר מפורש".

     

    באחת מסצנות השיא של 'נרקוס', אבא שלך מבקש לחסל את כל ראשי קרטל קאלי בחתונת הבת של חילברטו רודריגז, ראש הקרטל. צעד שגוזר עליו גם מלחמת קרטלים פנימית. ואתה אומר, לא היה ולא נברא.

     

    "לחלוטין לא! זה שקר מפורש. היה מעין 'הסכם ג'נטלמני' בין הקרטלים שלא פוגעים במשפחות. היחיד ששמר על מילתו הוא אבא שלי. הוא אמר לי: 'אני יודע איפה גרים כל בני המשפחות של קרטל קאלי. משפחות רודריגז (חילברטו ומיגל), סנטה קרוז ("דון צ'פה") והררה ("פאצ'ו"). אבל לא אגע בהם, כי נתתי מילה'. הם אלה שהפרו את ההסכם".

     

    וגם אתה היית היעד שלהם?

     

    "בוודאי. 13 בינואר 1988. מכונית תופת עם 700 קילו דינמיט התפוצצה לידינו. הלכתי לישון והתעוררתי מהפיצוץ, כשאני רואה מעליי את השמיים. לא נשאר כלום. פשוט ניצלנו בנס. חלונות במרחק קילומטר התרסקו. למחרת הכותרת בעיתונים אמרה: 'מדיין התעוררה לביירות'. זו הייתה ההתקפה הראשונה של נארקו־טרוריזם. ובכל דוקו וספר נכתב שהפיצוץ הזה היה כתגובה לפצצה של פבלו אסקובר. זה לא נכון. הוא הגיב רק אחרי.

     

    "אני לא בא להצדיק אותו, אבא שלי עשה די והותר פשעים איומים. אלא מבקש לכבד את העובדות והאמת. ותחשוב לרגע, איך אתה היית מגיב, בתור אחד האנשים החזקים במדינה, עם הרבה כוח צבאי וכלכלי – כשכמה אנשים רוצים לחסל את המשפחה שלך? לצערי משם, אבא שלי איבד שליטה והתחיל להטמין פצצות, בכל מקום".

     

    יש טעם במלחמה בקרטלים? הרי תמיד יהיה ביקוש ותמיד יהיה סוחר. אולי הדרך היא פשוט לשנות את היחס לסמים מסוכנים, ולייבש את השוק?

     

    "אמן! אני מסכים איתך, לחלוטין. הדרך הכי טובה לתת כוח לארגוני הפשע האלה היא להילחם בהם. אנחנו מנסים כבר 100 שנה לאסור על שימוש בסמים, להילחם ולהכריז על יובש. ומה קיבלנו? פבלו אסקובר, קרטל קאלי, נורת' ואלי, אל צ'אפו, מקסיקו, קולומביה - זו התוצאה, וזה לא נגמר.

     

    "אני לא אומר שסמים הם דבר טוב. אבל הם נעשים רעים ומזיקים יותר, הודות למדיניות היובש והאיסורים. לא רק האלימות סביב, לא רק הכסף העצום - הסמים עצמם נעשים מסוכנים יותר. סוחרי קוקאין ישימו בפנים אבקת זכוכית, רק כדי להרוויח יותר.

     

    "תבדוק את דו"חות ארגון הבריאות העולמי. ארבעה מיליון איש מתים בשנה בעולם מנזקי סמים. אבל אם אתה בודק את הנתונים, 3.8 מיליון מתים מ'סמים חוקיים', אלכוהול וטבק. ו־200 אלף מלא־חוקיים. אנחנו עושים מלחמה גדולה כדי להגן על החיים. האם אנחנו עושים עבודה טובה? לא נראה לי. אנחנו צריכים להשקיע בחינוך. ללמד את הילדים על השימוש ונזקיו, אותם ואת ההורים שלהם. הכוח האמיתי למלחמה בסמים מסוכנים הוא רק חינוך. זו הדרך להילחם בסמים. לא ברובים".

     

    אתה כותב בספריך, לא פעם, שאבא שלך מאוד אהב אותך ואת המשפחה. אבל תראה: הוא קיבל את עסקת חייו. ממשלת קולומביה נכנעה לו, הסכימה לא להסגיר אותו לארה"ב, נתנה לו לרצות חמש שנות "מאסר" עם חבריו ב"אל קתדרל", שנראה כמו אתר נופש. ובכך הכל יימחק. והנה: הוא לא ניצל את ההזדמנות המדהימה, וחזר לפשוע כבר שם. אז איזו אהבה זו למשפחה?

     

    "לצערי אתה צודק. הייתי אחד מאלה שהאמינו שהוא יעשה שינוי גדול בחייו. הייתי מאוד נאיבי. ציפיתי לפגוש אותו אז, ואחר כך להמשך חייו, אולי 30 שנה. והוא פשוט לא ניצל את ההזדמנות הזו. תקשיב, זה לא היה בית כלא. יותר מלון של חמישה כוכבים. האדם הראשון שבנה את הכלא של עצמו. אמר: 'אוקיי, אני אכנע. אבל אני אגיד מתי אכנע. וזה יהיה בכלא שלי, וככה הוא ייראה'. לכן הוא גם אמר בהמשך: 'אני אמשיך את העסקים שלי, ואחליט גם איך לברוח ממנו'".

     

    ניסית קוקאין? סמים בכלל?

     

    "לא. כי קיבלתי חינוך מעולה. זה היה חשוב לאבא שלי יותר מהכל. וקודם כל על ידו. הוא הסביר לי למה לא כדאי לי לצרוך סמים, ואמר: 'אם פעם תרצה, תבוא אליי ונעשה ביחד'. הייתה לי אפשרות לנסות את כל הסמים שבעולם. הייתי יכול לקבל קילו קוקאין הכי טוב בעולם יותר מהר מפיצה. אבל מעולם לא ניסיתי קוקאין. גם אבא שלי לא השתמש. פרט לקצת מריחואנה, שום דבר".

     

     

    × × ×

     

    אנשים לא שואלים אותך, "תגיד, בטוח נשאר משהו מהכסף. איפה הוא?"

     

    "זו השאלה הכי נפוצה. ותשובתי, 'גם אני לא שואל איפה הכסף שלכם' (צוחק). וברצינות, הקדשתי לכך פרק מיוחד בספרי הראשון. לא נותר כסף. בקצרה, כשאתה מכריז מלחמה על ממשלה שלמה ועל ארה"ב – אתה צריך הון עתק כדי לממן את זה. משאבים כמו של מדינה קטנה. אתה צריך לממן צבא ולשחד את כולם: ממשלה, פוליטיקאים, שופטים, צבא, משטרה. אבל על השותפים המושחתים של פבלו אסקובר בממשל הקולומביאני אף אחד לא מדבר עד היום. אין תביעה לעשות אפילו חקירה אחת".

     

    מרוקין הוא גם גיבור הסרט הדוקומנטרי מ־2009, 'חטאי אבי' (Pecados de mi Padre). שבמסגרתו יצא מהאלמוניות מיוזמתו, וחזר לשעה קלה לקולומביה, כדי לפגוש את הבנים של כמה מהקורבנות המפורסמים של אביו. מפגשים פתוחים, נוקבים ומרגשים, שתכליתם: הכרה בפשע, התנצלות, מחילה, ואולי הבראה, עבור כולם. שנות אור מהמקום שבו אנחנו עומדים היום במזרח התיכון, שבו עצם המחשבה לשמוע את כאבו של הצד השני, גורמת סערה ציבורית ואיומים.

     

    אתה יודע, "התנצלות" זו מילה שבכלל לא נמצאת על השולחן אצלנו.

     

    "יודע, ואשמח להציע עזרה. יש לי ניסיון חיובי בסליחה ובפיוס עם הנפגעים ומשפחות הקורבנות של אבא שלי. עד היום דיברתי עם למעלה מ־100 משפחות, שחוו מצבים שונים של אלימות וכאב, ויש להם 'סיבות' להמשיך באלימות. ובסופו של דבר, כולנו עייפנו מאלימות. והדרך הראשונה לעצור אותה, היא פשוט להתחיל לדבר בחופשיות, לבטא את הכאב והצער. אחר כך מגיעות התפייסות ומחילה. אנשים רבים סבלו כאב בלתי ניתן לשיעור מידי אבא שלי. אף אחד לא מבקש לשכוח. אלא לבסוף לסלוח. מחילה היא הכלי הכי חשוב של האנושות, גם עבורי, כדי להבריא ולהחלים".

     

    "למשל, שוחחתי עם רמון איסאזה. הוא עמד בראש ארגון פארא־מיליטרי שלחם גם בקרטל מדיין. אבא שלי הרג את אחד הבנים שלו. בו עצמו היו יותר מ־12 ניסיונות התנקשות. אבל הוא היה מוכן להבין שאני לא ההמשך של אבא שלי. שכולנו חייבים להפסיק את האלימות. שאין טעם למצוא 'מי יותר אשם', אלא להגיע לשלום. והכלי היחיד שיש לחברה הוא הסליחה. הדרך היחידה להבריא. אחרת, אתה פשוט תמות מרוב שנאה".

     

    7nights@yedioth.co.il

     

     

     


    פרסום ראשון: 14.05.18 , 23:37