נוֹרתֶ'נגֵר אֶבּי // ג'יין אוסטן -  מאנגלית: אינגה מיכאלי - תמיר//סנדיק ואהבות - 286 עמ'

"מה מיטיבה ג'יין אוסטן לכתוב!" קרא בהתפעלות הסופר והמבקר א"מ פורסטר בספרו 'אספקטים של הרומן'. ואכן צדק. 'נורת'נגר אבי' הוא הרומן הראשון שהשלימה אוסטן. כתיבתו הסתיימה ב־1803, אבל רק 13 שנה מאוחר יותר הוא הותקן לפרסום, אחרי שכבר יצאו הרומנים הנודעים שלה. ועכשיו הוא מתפרסם בתרגום חדש לעברית.

גיבורת הסיפור היא קתרין בת ה־17, בת כפר תמימה בת המעמד הבינוני, שנלקחת על ידי ידידי משפחתה האמידים לחופשה בעיר הנופש באת'. שם היא רוכשת חברה טובה בשם איזבלה ת'ורפ, שמאוהבת באחיה של קתרין, כך מתברר; שם היא רוכשת מחזר לא רצוי, גבר יהיר ופטפטן, הלא הוא אחיה של איזבלה; וגם מחזר רצוי אך מעט מסתורי, בן למשפחה עשירה בשם הנרי טילני.

אחת משתי ההברקות המרכזיות של הספר היא ההיצמדות של אוסטן לנקודת המבט של קתרין. בגלל האופן התמים שבו היא מפרשת את העולם, נוצר מהר מאוד פער בין מה שקתרין חושבת על המציאות לבין המציאות באמת, כפי שקולטים אותה הקוראים. האם איזבלה אכן מאוהבת בכל ליבה באחיה של קתרין? האם ניתן לסמוך על אהבתה? האם משפחת טילני אכן רואה בעין יפה את שידוכה של קתרין לבנם הנרי? ומה בליבו של הנרי עצמו ביחס לקתרין?

"את כמעט אינך מוטרדת מהניסיון להבין מה מניע אנשים אחרים", סונט הנרי בקתרין. אבל האמירה הזו אינה רק הקנטה. מעבר לכך שהפער בין המציאות לבין פרשנותה על ידי קתרין תורם להנאת הקריאה, יש לו גם משמעות מורלית: דרבונה של קתרין לצאת מתמימותה, מהנרקיסיזם הנאיבי שלה, ולהבין את העולם סביבה. הפער הזה מזכיר לנו בחריפות גם עד כמה ליבו של הזולת חתום בפנינו, במיוחד בענייני אהבה; עד כמה מטרידה סודיותו של הלב.

אבל לא רק קתרין טועה בתפיסת המציאות. גם הקוראים אינם יודעים בדיוק מהי האמת כולה, עד שזו נגלית בסוף לגיבורת הספר. והעניין הזה משמר את המתח לאורך הרומן כולו. זהו היסוד הבלשי אצל אוסטן; לא מתח הציפייה לגילוי "מי עשה זאת?" מפעיל את סיפוריה, אלא מתח הציפייה לגילוי "מי יעשה זאת?", כלומר מי יתחתן עם מי.

ההברקה השנייה נוגעת לסאטירה של אוסטן ביחס לספרי אימה גותיים שהיו רווחים בתקופתה (ושאותם גינה בחריפות המשורר ויליאם וורדסוורת', חמש שנים לפני פרסום 'נורת'נגר אבי'). קתרין היא קוראת נלהבת של ספריה מסמרי השיער של אן רדקליף, ובדומה לדון קיחוטה היא מפרשת את המציאות בעזרת הספרות - נטייה שמאפשרת לאוסטן לא מעט רגעים משעשעים. למשל כשקתרין, המתארחת בטירה שהעניקה לרומן את שמו, מצפה לגלות בה עדויות לפשעי עבר מסמרי שיער ונוכחויות רפאים מאיימות. אבל גם כאן, מטרתה של אוסטן היא לא רק פרודית אלא עקרונית: בספרה הראשון מכריזה אוסטן כי לא תעסוק בלא סביר ובמפונטז, אלא במציאות, באמת שנמצאת קרוב לבית. "יצירותיה של רדקליף... ייתכן שלאו דווקא בהן ניתן למצוא את נפש האדם", כותבת אוסטן באנדרסטייטמנט, ומוסיפה באירוניה: "ודאי לא את נפשם של תושבי המחוזות שבליבה של אנגליה. אפשר שהן מתעדות ביתר נאמנות את האלפים ואת הפירנאים, עם יערות האורנים והחטאים שלהם".

המסתורין האמיתי, טוענת אוסטן ברומן הביכורים שלה, הוא המסתורין של הלב. לא זה של רוחות רפאים המשוטטות במבצרים עתיקים, לא זה של סיפורי פשע מזוויעים, לא זה המצוי בבריות מלאכיות או שטניות, כי אם "בליבם ובאורחות חייהם של האנגלים", שם "שוררת תערובת כללית של טוב ורע, גם אם לא תמיד במינונים שווים".

להברקה הזו קשורה המודעות העצמית של 'נורת'נגר אבי', מודעות גלויה להיותו רומן ובעצם להיותו אנטי־רומן (אם "רומן" פירושו הרפתקאות גותיות מסמר שיער). המודעות העצמית הזו נוכחת מהמשפט הראשון בספר - "שום אדם שראה את קתרין מורלנד בינקותה לא היה מעלה בדעתו שנולדה להיות גיבורת רומן" - ומצויה לכל אורכו.

כל הרומנים של אוסטן הם קומדיות. "יתעכבו נא עטיהם של אחרים על ייסורים ועל אשמה. אני מרפה מנושאים גועליים כאלה מהר ככל האפשר", כתבה המספרת ב'מנספילד פארק'. אבל נדמה לי שרומן הביכורים החכם הזה הוא הקליל ביותר מבין הרומנים של אוסטן, רומן שנקרא בהנאה רבה וספוג ברוח נעורים של מחברת צעירה בת 28 המתענגת על מלאכתה. •