חמישי 13 בדצמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    7 לילות • 15.05.2018
    אני ניצחתי
    סתיו בגר יודע איך זה להיות חריג, כמו שנטע ברזילי הרגישה כל החיים. הוא לא סיים בית ספר, התגייס כנער מקא"ם ונפלט מהצבא. ואז הוא כתב לעומר אדם את 'שני משוגעים' בשעתיים ואת TOY עם דורון מדלי. עכשיו האחיין של מני בגר יודע סוף–סוף גם איך זה לנצח
    רז שכניק

    "נטע היא סמל למדינה שלנו, שהיא כאילו כל הזמן בצד של הברווזון המכוער אבל מנצחת בהמון תחומים", מסביר סתיו בגר, אחד משני היוצרים שכתבו לברזילי את השיר הזוכה. "מבחינתי זה הדבר הכי גדול שיוצא מהניצחון הזה. זה שבדרך ילדות שמנות מקבלות ביטחון ואנשים עם בעיות חברתיות יוצאים מהפינה שלהם, זה דבר גדול".

     

    גם בגר, שכתב עם דורון מדלי את Toy, היה בשוליים כל חייו. נפלט מבית הספר, התגייס כנער מקא"ם לצבא ונפלט מצה"ל אחרי שנה וחצי. כל חייו הרגיש חריג. מישהו שהמסגרת לא הצליחה לעכל. הניצחון של נטע הוא במידה רבה גם הניצחון שלו.

     

    "אני חושב שזה החיבור הכי גדול שלי אל נטע. אני פשוט באמת מבין מאיפה היא באה", הוא אומר. "מה שקורה איתי עכשיו מרגש בטירוף וממלא בכוח ואמונה. הכי מרגש אותי לראות את ההורים שלי עם השמחה והאהבה שהם מקבלים. האחים שלי, סבא שלי. אנשים שמכירים את הדרך שלי מקרוב יום־יום, שעברו איתי הכל".

     

    בניגוד למדלי, השותף שלו, שאולי קצת גנב לו את הפוקוס כשהפך לבעל הבית של המשלחת, בגר הוא בחור ביישן. יש לו לוק של כוכב וכישרון שבזמן קצר מאוד כבר הביא את שני הלהיטים הכי גדולים של השנה: את זה של ברזילי ו'שני משוגעים' של עומר אדם. ואפילו ייחוס: האחיין של מני בגר מתהילת 'זה היה ביתי', והבן של הג'אזיסט המוערך אלברט בגר. אבל בגר הצעיר לא בכיוון של פרונט.

     

    "יש לי פחד במה מפגר", הוא אומר. "לא נוח לי במקומות עם הרבה אנשים. טוב לי להיות מאחור. אפילו מה שקורה עכשיו זה קצת יותר מדי. אני סובל מהתקפי חרדה מגיל צעיר. חצי שנה גרתי בשינקין ולא יכולתי לצאת מהדירה לסופר מרוב חרדה. אתה עומד במדרגות וצריך להחזיק במשהו. תחושות בגוף, שלא נדע. ולא לקחתי כלום. אמרו לי לקחת כדורים, לא רציתי כי אני מאמין שיש משמעות לכל דבר שהגוף שלנו משדר. זה כאילו האוטו יעשה רעשים ותשים מדבקה ולא תיקח למוסך".

     

    ובכל זאת, אתה לא אומר לעצמך, TOY או 'שני משוגעים' היו יכולים להיות שירים שלי כזמר?

     

    "לא מרגיש שבאתי לעולם הזה להיות כוכב. זה שעכשיו קורה דבר כה גדול, לצאת קדימה זו לא המטרה שלי".

     

    מדלי בפרונט, קצת גונב לך את התהילה.

     

    "הוא יותר אוהב את המקום הזה. לגמרי דוחף את עצמו קדימה. אנחנו שני אנשים שונים".

     

    בוא נגיד שפיזית אתה יותר דומה לאליעד נחום.

     

    "בוא נגיד שכבר שמעתי את הדבר הזה".

     

     

    × × ×

     

    בן 26, גר בדירה בגבעת אולגה עם שותף. נולד במושב דור, משפחה של אמנים. אבא מוזיקאי, אמא ציירת. "לא סיימתי בית ספר ולא מכינה צבאית ולא צבא", הוא מספר. "בגן השאירו אותי לצבוע יחד עם כל הילדים, וכשהתחלתי לצאת מהקווים הגננת תפסה אותי ונזפה בי. כשאתה יוצא מהקווים של החברה גורמים לך לתחושה שמשהו אצלך לא בסדר. אתה נהיה חריג. הייתי דיסגרף, שגיאות כתיב, הופך את האות ג' לאות ז'. אתה מתחיל להרגיש שאתה שונה".

     

    מה זה עושה לערך העצמי שלך?

     

    "עם הזמן אתה סוחב על עצמך תיק. מרגיש שמשהו אצלך לא בסדר. הורים, יועצות, פסיכולוגים, כולם דואגים. מה שנקרא, אמא ואבא פוחדים שתצא עבריין. כולם בסרטים של מה יהיה עם הילד הזה ומגיע מצב של התפרצויות זעם, מתפרק על העולם, שובר כל דבר אפשרי. הייתי ילד קשה ברמות. מרדתי בכל מה שאפשר".

     

    ואז מה קורה?

     

    "ואז הלכתי למכינה קדם־צבאית בכפר הנשיא. חצי שנה ציונות, לימודים על המדינה, טיולים בארץ וסדנאות. הרגשתי שאני מאבד את עצמי לגמרי".

     

    למה?

     

    "המחשבות על המדינה מהמקום הזה גדולות לי מדי וקשה לי להתמודד עם זה. בגיל 18 גיליתי את החרדה. ואז אתה מתגייס לצה"ל וסוחב על עצמך 12 שנה של משהו לא תקין אצלי. ואיך אני יכול להתמודד. הסיסטם פלט אותי מכל כיוון. ועכשיו לך תתגייס. הדבר היחידי שמגיל 14 אתה איתו ולא משחרר ממנו זה מוזיקה. זה הדבר היחידי שאתה מבין ששם אתה טוב. קב"ן יושב מולך ואומר, 'יש לך בעיות הסתגלות, לך לחוות השומר כנער מקא"ם'".

     

    הארדקור.

     

    "פגשתי אנשים שהתגייסו בגיל 26 לצבא אחרי שהיו בכלא, בעיות סמים. המפקדים שלי נתפסו עליי ממש. אמרו לי, 'אתה תעשה צבא ואנחנו נעזור לך למצוא את המקום שלך'. ואז הגעתי ללהקת פיקוד צפון והייתי סאונדמן. עשיתי שנה וחצי. וגם זה היה בשיניים. אני לרגע לא רואה את עצמי כבנאדם שהשתמט מצה"ל או לא עשה צבא. יש אנשים שצריכים לתרום בצורה אחרת. היה תהליך מאוד קשה לצאת מצה"ל".

     

    הוא התחיל ליצור מוזיקה בגיל 15. "הלכתי מכות עם בחור מבית ספר שהיה גדול ממני בשנתיים והתברר אחר כך שההורים שלנו חברים. אמא שלי אמרה, 'צריכים לעשות סולחה, בוא ניסע אליו'. הגענו וישבנו והכל היה נחמד. אמרתי לו, 'אני אוהב טראנס' והוא אמר שיש לו חבר מגרמניה שעושה טראנס על איזו תוכנה והוא הביא לי אותה. הייתי עושה טראנס ומשם עברתי לטכנו ומשם לדבסטפ ואלקטרו".

     

    בגיל 22, לפני ארבע שנים, חשב לעזוב לחו"ל. "עבדתי בבאג מול זכרון יעקב, גרתי אצל ההורים. הייתי נוסע בטרמפים ולא יכול לסבול את השגרה היומיומית. אמרתי לשותף שלי, 'אני חותך ואלך לעבוד בעגלות בארצות־הברית, יש לי אזרחות אמריקאית, אני בן 22, אני חייב כסף'".

     

    ואז התחיל לכתוב לאחרים. לטליסמאן, חבר ילדות, נתן את הלהיט הענק 'זנזיבר'. לאביאור מלסה נתן את 'הכל'. הוא גם בן הזוג של לירון כרקוקלי, חצי מהאחיות כרקוקלי שהתחרו באקס פקטור. "אנחנו ביחד שנה. עכשיו אני מפיק לה ולאחותה שיר".

     

    אבל הפריצה הגדולה הגיעה כשביחד עם שותף בשם אליה רוסיליו כתב את 'שני משוגעים', המגה־להיט של עומר אדם. "הוא היה אצלי שעתיים, יצא בית ופזמון ואז כתבתי בית שני ועשיתי את הסקיצה. השיר היה אצלנו במגירה שבעה חודשים. אבל האמנתי בו מהרגע הראשון. אמרתי, 'זה חייב להגיע לעומר'. יצרנו קשר והוא אהב מיד".

     

    לדוד מני בגר תכתוב משהו?

     

    "הוא אמנם דוד אבל הקשר המקצועי הרבה יותר חזק עם אבא. למני טוב במקום שלו. כל אחד בפינה שלו".

     

    הוא היה סוג של השראה?

     

    "אבא ואמא וסבא הם ההשראה. סבא שלי בן 90 והיה בסיני הרגע, נסע עם חבר ערבי לסיני לצלול".

     

     

    × × ×

     

    את השיר שזכה באירוויזיון הוא כתב בשבוע. בטווח הרחוק, זה יהיה שווה מיליונים. אבל בניגוד לעומר אדם שנדלק על השיר משמיעה ראשונה, נטע לא הייתה כל כך בעניין. "היה בהתחלה קושי. נטע הייתה במקום שאני יכול להבין אותה. שהוא קודם כל מלחיץ בטירוף. היא בעצמה יוצרת ואתה בא בסיטואציה מלחיצה שניצחת בתוכנית ריאליטי ועד שאתה מבין מה נופל עליך, תבוא תקבל שיר בשבוע ותיכנס לאולפן ותתחבר אליו. בנאדם שיוצר שירים מתחבר למוזיקה ממקום אמיתי וזה תהליך. גם אני כשאני כותב שיר לוקח זמן".

     

    התגובות לשיר בארץ לא היו מחבקות בהתחלה. "כל הקטע עם התרנגולת לא ממש התקבל ואנשים לא הבינו אם זה זה טוב או רע. התרנגולת זה נטע, רגע של אלתור. זה אחד הדברים שצריך להבין בלהפיק מוזיקלית: זה להיות כמו רדאר שצריך לתפוס רגע. האמנים עושים סתם משהו וזה הופך להיות ההוּק. ב־80 אחוז מהמקרים זה קורה ככה.

     

    "אז אמרנו לה שזה מעולה והיא לא הייתה בטוחה. באיזשהו מקום לפעמים אתה משתמש בפסיכולוגיה כדי לשכנע בנאדם שעשה משהו והוא לא בטוח שהוא אוהב את זה. אמרנו לה שזה נשמע כמו תרנגול וזו חיה שמצד אחד מפחדת ומצד שני גאה בעצמה. השילוב ביניהם נכנס כאן".

     

    ובעולם?

     

    "התגובות היו הרבה יותר טובות מאשר בארץ. בעיקר הלם מוחלט. בכל פעם שאמרו לי קפריסין, אמרתי, 'אנחנו עם 30 מיליון צפיות ביוטיוב והיא 1.7 מיליון'. זה שיר שניצח בשטח. אין פוליטיקה מול דבר כזה ויראלי. יש מעריצי אירוויזיון שעם אקדח לרקה לא תזיז אותם מנטע. זה אנשים שנתפסים ורצים על זה באמוק והולכים לכל מקום וזה פסטיבל של אובססיה אחת גדולה במשך חודשיים".

     

    מדלי אמר פה שניסיתם לכוון לרוח ה־MeToo#.

     

    "TOY מבחינתי זה לא רק שיר אלא עבודה של קופירייטינג. זה היה להבין מה זה נטע. בסוף תוכנית שלמה ראינו אותה עושה עיבודים על לופר ללהיטי ענק. היה צריך להבין מה המהות שלה".

     

    ומה הבנת?

     

    "אוונגרד זו המילה, מכה בבטן. בתכלס היא הכי כוכבת פופ שיכול להיות. היא אוהבת אופנה, היא באה ממקומות של ביונסה וריהאנה. והמקום הקופירייטרי היה לבוא ולחשוב מה הנקודה שיכולה לעבור דרכה ואחר כך לעבוד דרך כל האנשים. בהתחלה זה היה רק טוי, רעיון שבא מתוך זה שאמרתי לדורון, אני הולך לחנויות מוזיקה להביא צעצועים מוזיקליים. היה קצב ואמרתי, 'איים א טוי'. אחר כך זה נהיה 'איים נוט יור טוי' מתוך רצון לכוון ל־MeToo#. ואון דה מדה־בקה ביט, היה מאדר פאקר, ואסור להגיד את זה".

     

    יש טענה שלקחתם קצת מ'סבן ניישן ארמי' של ווייט סטרייפס ו'טיק טוק' של קאשה.

     

    "אני לא בנאדם שעובד עם רפרנסים בכלל. השירים האלה לא היה לי בכלל בראש. בכללי, אנחנו חיים בעולם שבו יש גבול דק בין העתקה לבין דבר דומה. וכל המלודיות האפשריות כבר נוגנו".

     

    איך היה בתחרות עצמה?

     

    "לא ישנתי כבר שלושה ימים והחזה שלי כמעט יצא מהמקום בהצבעה עצמה. בחיים שלי לא הרגשתי תחושת מתח כזו הזויה. יכולתי באותו רגע להרים את הספה ולהחזיק אותה".

     

    תאר את ה־24 שעות האחרונות שלך.

     

    "וואו. חוסר שינה, זה כמו יום הולדת על ספידים, שלא יודעים מתי הוא התחיל ומתי ייגמר".

     

    ועכשיו מה?

     

    "דורון מדלי הגשים חלום בלזכות באירוויזיון. לי יש חלומות אחרים. להיות מפיק בינלאומי. הפנים שלי מאוד בכיוון לוס־אנג'לס. הם אולי פחות מתעניינים בתחרות הזאת באמריקה, אבל קיבלתי חותמת שאני יכול לעשות משהו שפונה להמונים. חוכמת ההמונים מנצחת".

     

    razs@yedioth.co.il

     

     


    פרסום ראשון: 15.05.18 , 01:36