yed300250
הכי מטוקבקות
    שלו
    המוסף לשבת • 17.05.2018
    שלוש ערים וכמה מחשבות
    מאיר שלו | איור: ירמי פינקוס

    השבוע נזכרתי בספר "בין שתי ערים" ("שתי ערים" בתרגומים אחרים) של צ'רלס דיקנס. עלילתו מתרחשת בפריז ובלונדון בימי המהפכה הצרפתית, וחשבתי עליו בגלל שתי סיבות. האחת היא פתיחתו הנפלאה, הלא נשכחת, המעוררת מחשבה תמיד: "היה זה הטוב שבזמנים, היה זה הרע שבזמנים, היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות. היה זה תור האמונה, היה זה תור הפקפוק. היו אלה ימי האור, היו אלה ימי החושך. היה זה אביב התקווה, היה זה סגריר הייאוש..." הסיבה השנייה היא שאת הסיפור שלנו כאן אפשר היה לכנות השבוע A Tale of Three Cities - ירושלים, עזה ותל־אביב - שכל אחת תורמת לעלילה את תרומתה הייחודית.

     

    בניגוד לפתיחה של דיקנס, הזמן שבו אנו חיים אינו הטוב שבזמנים וגם לא הרע בזמנים, והוא לא עידן החוכמה ולא עידן הטפשות, והוא גם לא תור האמונה ולא תור הפקפוק, ולא ימי האור ולא ימי האופל, ולא אביב התקווה ולא סגריר הייאוש. הוא תקופת הסתם וימי הכלום. הוא זמן ההבל והקשקוש והדשדוש, ימי הג'ירו והאירוויזיון - שניהם אירועים טובים וחביבים שנעשו פסגת מאוויינו וחזות הכל - והוא עידן ההישגים המדיניים הגדולים לכאורה, שבהם עומדים אנו שטופי דמע, משיחיות וקסם, מול קיר של שגרירות שאיננה פועלת ולא תזדרז לפעול.

     

    ועוד הבדל ניכר לעין, שדיקנס כתב על תקופה של מהפכה ואילו אנחנו נמצאים בקיפאון ובחוסר חזון. תומכיו של ראש הממשלה נפעמים מיכולתו לתמרן את אזרחיו למצב הזה, הכה רצוי מבחינתם ומבחינתו. אבל האמת היא ששוב אין מר נתניהו צריך להתאמץ הרבה, כי גם רוב אזרחיו חפצים במצב הזה בדיוק: תנו לנו שגרירות אמריקאית ריקה מתוכן בירושלים שלנו הנצחית, הבו לנו קטל ראוי לשמו בקולוסיאום שברצועת עזה, הצגת סודות המוסד בתיאטרון הווילון, ולקינוח - נטע ברזילי בבית ראש הממשלה, עוד הישג של הליכוד שדחק הצידה את שאר החדשות. נותר רק לקוות שהנשיא טראמפ, שמאחוריו קריירה של איש עסקים ומנטליות של איש עסקים, ינהל גם את מדיניותו כאיש עסקים ובשלב מסוים יגיש לנו את החשבון ויתבע שיבה אל המציאות.

     

    ועוד מחשבה

     

    בין שתי הערים לונדון ופריז נמתח קו אווירי של 342 ק"מ, ובין שלוש הערים עזה, ירושלים ותל־אביב, רק עשרות ספורות וצפופות. חללית של חייזרים שתטוס מעלינו תראה שטח בנוי וכמעט רצוף מדרום רצועת עזה ועד חדרה, עם כמה רווחים לא גדולים שגם הם יתמלאו בקרוב. אבל הארץ הקטנה הזאת אינה כה קטנה כפי שהדבר נראה על פני השטח. היא ארץ ענקית כשאנו חופרים אל תוך עברה: אל מעמקי תולדותיה ואמונותיה, אל השכבות של זיכרונותיה. גם לארצות אחרות יש היסטוריות וארכיאולוגיות של אלפי שנים, אבל כאן העבר כולו, מימי אברהם אבינו ועד ימינו אלה, חי וקיים וממשיך לרחוש ולפעול, להשפיע ולגרום. זהו סוד קסמה של הארץ וזה גם מקור אסונה. כי בארץ הזאת, כל הסכם מדיני שישרטט גבולות על פני האדמה, צריך להתוות אותם גם בתוכה, ועלול להיבלע בבולענים ההיסטוריים שנפערים וייפערו בה.

     

    סדרי עדיפויות

     

    שעה אחת אחרי נחיתתה של נטע ברזילי בנמל התעופה בן־גוריון נחתו שם עוד כמה ישראלים צעירים, מוכשרים ומוצלחים לא פחות: התלמידים אביב טילינגר מהתיכון הדמוקרטי בכפר־סבא, יונתן הדס מתיכון אילון בחולון, איל וולך מתיכון מוסינזון בהוד־השרון, אלון שראל ועומר בצרי מקריית חינוך דה שליט ברחובות, ליבי לובוביץ מליאו באק בחיפה, ערן מן ועמרי רבד מתיכון אזורי צפית בחבל לכיש. הם שבו מאולימפיאדת הפיזיקה של אסיה. טילינגר, הדס, וולך ושראל קיבלו מדליית כסף ושלוש מדליות ארד, לפי סדר השמות. כל השאר קיבלו ציונים לשבח, ואם המדליות האלה היו בכדורגל או בג'ודו, הם היו עמודים ראשונים בכל המהדורות. בשדה לא חיכה להם איש, ראש הממשלה לא אמר להם "כפרה" ולא הזמין אותם לביתו. שר החינוך צייץ כמה דברי ברכה. זה שינוי לטובה, אבל שר חינוך ראוי לשמו היה מזמין אותם ללשכתו כבר למחרת היום.

     

    בכל פעם שהדבר הזה קורה, אני שב ומתפעל מהישגיהם של התלמידים שלנו, ובכל פעם אני שב ותמה על חוסר ההתייחסות להישגים האלה. מילא הקהל הרחב, שתחרויות הבישול והזמר ו"האח הגדול" כבר עיוותו בו כל אמת מידה של הטוב והמציאותי והראוי, אבל המנהיגים שלנו, האין הם מבינים איזה אוצר הם הנערים והנערות האלה? ודאי שהם מבינים. אבל כשלוח הזמנים קצר ויחסי הציבור מרובים, הם מעדיפים להתחבק עם שחקני כדורגל ולרקוד כמו תרנגולות במקום להזמין אליהם את הגאונים הצעירים האלה ולתת להם מלגות. מילא ציניקן מניפולטיבי כראש הממשלה, אבל אדוני שר החינוך, ואתה שמתקרא שר המדע, אני מבין שבושה כבר אין לכם, אבל מה בדבר קצת תבונה?

     

    מן הנעשה בגינה

     

    זמן רב לא כתבתי כאן על הגינה שלי, ואני שמח לדווח על משהו משמח שקרה בה. דווקא בימים האלה, של נבילה, קמילה והתייבשות - עכשיו פורחות אצלי רק חוטמיות - חזר השבוע אל גינתי יצור קטן וחביב: הגחלילית. אמנם רק אחת, אבל אחרי היעדרות של שנים, האור הזעיר שהבליח לעומתי השבוע מתחת לאחד השיחים - שימח אותי מאוד.

     

    לפני כמה שבועות קיבלתי מכתב מחובבת טבע בגליל העליון שביישוב שלה מאירה חבורה של גחליליות. התמלאתי קנאה, אבל עתה אני יכול לבשר לה: גם אצלי בגינה הופיעה אחת. אינני יודע אם היא גחליל זכר או גחלילית נקבה, אבל אני מקווה שבן או בת זוג ינצנצו נצנוץ של תשובה ובשנה הבאה יאיר אצלי גם הדור הבא.

     


    פרסום ראשון: 17.05.18 , 16:49
    yed660100