בחג השבועות מעלה העם היהודי על נס את סיפורם של המתגיירים. בבוקר החג קוראים בבתי־הכנסת את מגילת רות שבה מסופר כיצד רות המואבייה מצטרפת לעם היהודי, ולימים זוכה להיות סבתא רבתא של דוד המלך. אלא שנתונים שמתפרסמים עכשיו מגלים כי בדור הנוכחי העם היהודי לא ממש שש לקבל אליו מצטרפים חדשים, גם כשמדובר בישראלים ילידי הארץ או כאלה שחיים בה עשרים שנה ויותר.

מאז תחילת פעילותו של מערך הגיור הממלכתי ב־1996 גוירו פחות מ־90 אלף ישראלים, מחציתם בני העדה האתיופית שגיורם היה תנאי לקבלת אזרחות. בנוסף, רק 29 אלף מקרב 400 אלף (7.25 אחוז!) העולים מברית־המועצות לשעבר שאינם יהודים התגיירו בעשרים השנה האחרונות. רבים אחרים מעוניינים בגיור, אבל מתייאשים מתהליך קשה ולא ידידותי.

נתונים אלה מופיעים בספר "גיור ישראלי: חזון. הישגים. כישלונות", בעריכת פרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, וד"ר נתנאל פישר מהמרכז האקדמי "שערי משפט". מהמחקרים בספר עולה עוד כי מדי שנה מצטרפים כ־10 אלפים איש —חלקם תינוקות הנולדים לאמהות לא יהודיות וחלקם עולים חדשים — למאות אלפי הישראלים שאינם מוכרים כיהודים. לעומת זאת, עד לסוף 2017 היה קצב הגיור איטי במיוחד ועמד על אלפיים איש בשנה, כולל מערך הגיור הצבאי. בשורה התחתונה, בישראל חיים מאות־אלפי אזרחים שרואים עצמם כיהודים וכחלק מהקולקטיב הישראלי, אך אינם מוכרים ככאלה.

יש לציין כי ישנם לא מעט רבנים אורתודוקסים מהזרם המודרני אשר מוכנים להקל מאוד בהליך הגיור, אך המונופול החרדי מונע זאת מהם. אחד מאלה הוא ראש ארגון "עתים", הרב שאול פרבר, שאמר אמש: "מדינת ישראל הייתה צריכה לקרב ולחזק את העולים מברית־המועצות, אך במקום זאת בוחרת לא פעם להקשות ולהרחיק. במקום גיור קשוב ומכבד, מעדיפים גישה מחמירה ובדלנית, שלא בהכרח נגזרת מההלכה היהודית".