טל, טיול שורשים לתוניסיה?
הצטרפתי עם בתי לקבוצה גדולה והיינו בה כמעט האשכנזיות היחידות. כולם באמת התפלאו למה הגענו לשם כי לרוב רק יוצאי תוניס מגיעים.
איך היה?
זו לא המדינה הכי יפה שראיתי. יש שם הרבה מאוד משכנות עוני, המון התחלות בנייה, מצב הניקיון גם לא מזהיר, אבל יש גם דברים מעניינים. ראינו למשל הרים יפים והיינו בימת מלח מיובשת, מין משטח ענק שכולו מלח, ואם נתקעת שם עם האוטו אתה עוזב את האוטו והוא נאכל על ידי המלח. התחלנו בתוניס הבירה ואחר כך לאורך החוף מצפון לדרום. נכנסנו למדבר, היינו בפורט אל קנטאווי שזה סוג של הרצליה פיתוח של תוניסיה, בגבס, ואז בל”ג בעומר באי ג'רבה.
הרגשת בטוחה?
הסתובבתי עם שרשרת מגן דוד. כשאמרנו שאנחנו מישראל התגובות היו טובות, גם מהמוכרים בחנויות וגם סתם ברחוב. אמרו לנו שאוהבים את התייר הישראלי שם כי אנחנו קונים, לעומת האירופאים והרוסים שממעטים להוציא כסף. זו מדינה מתונה יחסית. ראיתי את כל סוגי הלבוש אצל נשים, יש רעולות ויש בלבוש מערבי. יש שמונה שרות בממשלה, והבנתי שברמאדן מחפפים קצת.
איך הרגישו ילידי תוניס בטיול?
מאוד התרגשו. כל מי שהייתה לו כתובת הלך לחפש את הבית שבו נולד.
היה רגע מיוחד?
יש צדיק בשם רבי יצחק חי טייב שקבור בבית הכנסת היהודי בתוניסיה, והוא חיבב מאוד עראק תאנים שנקרא "בוכא". המנהג שאומרים דברים לזכרו ומציפים את המצבה שלו במשקה האהוב. על המצבה כתוב "רבי טייב חי לא מת", ובאמת הוא לא הפסיק לשתות אחרי מותו.
