כמי שאוהבת חופשות אורבניות מפנקות – פריז, רומא, לונדון, מנהטן — ביקור בחבל האינקה אף פעם לא היה אצלי חלק מהתוכניות. כשחברים שלי השתחררו מצה"ל, ארזו מוצ'ילה וטסו לטיול הגדול בדרום אמריקה, בהודו או בנפאל, אני העדפתי לטוס לניו־יורק, לראות מחזות זמר ובעיקר – לעשות שופינג. אבל תמיד זה ישב שם, באיזה תא אחורי במוח. אולי יבוא היום וגם אני אטייל במקומות כאלה.
עברו השנים, התחתנתי, ילדתי שלושה ילדים נהדרים, ומי חשב על טיול לדרום אמריקה או למזרח. רצה הגורל, או איך שלא תקראו לזה, ובדיוק לפני שנתיים החיים שלי נעצרו עם קבלת הבשורה הקשה שגם אני מצטרפת למשפחה של 1 מ־9 שחלו בסרטן השד. ואם לדייק, היום זה כבר 1 מ־8 נשים.
הייתי בת חמישים פלוס, מאושרת בחלקי, נמצאת בכושר, אוכלת בריא, שומרת על משקל מאוזן, ובעיקר – מחייכת כל הזמן. ואז זה פגע בי כמו חץ בלב, בלי שום הכנה מראש.
אני חולה בסרטן.
אי־אפשר להתכונן לבשורת איוב כזו, גם אם כולם ניסו להרגיע ואמרו שהכל יהיה בסדר. כי כלום לא היה בסדר. הפחדים השתלטו על חיי. לו"ז עמוס של בדיקות לא נעימות, ובעיקר ההמתנה לתשובות: האם הסרטן ממוקד או שהתפשט? היו רגעי אימה שכל מה שרציתי בהם זה לטוס לכיוון אחד, לציריך. המתת חסד, קוראים לזה בעברית פשוטה.
"איריס לעולם לא תחזור לחייך", אמרתי אז לעצמי.
תהליך הבירור, עד לווידוא מוחלט של סוג הסרטן, ריסק אותי. היו לא מעט טעויות באבחנה הראשונית של רופאים מהשורה הראשונה. הם פשוט מיהרו לקבוע פרוטוקול טיפולי עוד לפני שהגיעו התשובות הסופיות של הביופסיה ושל בדיקת הרצפטורים, שלפיהן נקבע הטיפול.
בדיעבד, הייתי מחבקת את האבחון המוטעה הראשוני, כי הוא חרץ לי תוכנית פעולה שכללה רק ניתוח וסדרת הקרנות. אלא שהסרטן שלי החליט להתחכם ולהיות קצת יותר מקורי. רק 20 אחוז מהחולות "זוכות" בסוג האגרסיבי הזה, מה שאומר שכדי לחיות הייתי צריכה לקבל את כל חבילת הטיפולים שקיימת: גם כימותרפיה מכמה סוגים, גם ניתוח, גם הקרנות וגם טיפול ביולוגי.
"מה את בוכה?" נזפה בי הרופאה האונוקולוגית הראשונה שקיבלה אותי, "אני מציעה לך 100 אחוז ריפוי מסרטן, ואת מרוסקת מזה שתאבדי את השיער ותשבי בבית כמה חודשים? אז לא תעבדי. מה יקרה? העיתון יסתדר בלעדיך". בשלב זה כבר איבדתי קשר עם הסביבה. לא שמעתי יותר כלום. יצאתי מהחדר של האונקולוגית וצרחתי את הקרביים שלי. לא אשכח את היום הזה לעולם. מן פאניקה שחונקת אותך בגרון ולא משאירה מקום לפירור של שמחה.
גלגל ההצלה שלי היתה העבודה. לא הפסקתי לעבוד לרגע, להיפך. התחננתי לעבודה, וכמה שיותר. ביקשתי מהעורכים שלי שיתייחסו אליי כאילו לא קרה כלום, שלא יעשו לי הנחות. גם לא הסכמתי שיקראו למחלה שלי בשמה. סרטן. תקראו לזה "פרפר", דרשתי מהרופאים ומבני המשפחה. כן, יש לא מעט מדבקות וקישוטי פרפרים בחדרי הכימו, ההקרנות והממוגרפיה. אחת הרופאות בצוות המלאכים שמטפלים בי קוראת לי מאז "הפרפרית שלי".
להעיף את הפרפר
מי היה מאמין שפחות משנתיים אחר כך אמצא את עצמי עם מוצ'ילה על הגב, מוטות הליכה וכובע על הראש, עושה טרק בפרו? אז נכון, זה לא היה בתוכניות שלי בגיל 20, גם לא בחגיגות יום הולדת 50. אבל כשהייתי בעיצומו של המסע שלי, להעיף את הפרפר ולשחרר אותו לתמיד, הכנתי גם רשימת Back to life – הדברים שאני רוצה לעשות אם אשרוד את הסיוט הזה. למשל: צלילה עם כרישים, קורס בישול אצל שף איטלקי, קעקועים של פרפר, לבנות פינת זולה בחצר ולאסוף פרפרים מכל מיני צבעים וסוגים. גם טרק בדרום אמריקה היה ברשימה. והכי חשוב: לחזור לחייך.
אחרי שנה וחצי של טיפולים התבשרתי: "את בריאה!" ואז התחלתי ליישם סעיף אחר סעיף ברשימה. צללתי, ציירתי הרבה פרפרים, בניתי זולה בגינה, אפילו קעקעתי שני פרפרים – בזרוע ובקרסול. וגם התמזל מזלי לצאת לטיול הגדול שמעולם לא עשיתי. טרק בפרו, אבל בסטנדרט שמתאים יותר לגיל השלישי. מה רע? הרי מעולם לא התחברתי ללינה בשטח בשק שינה ותמיד העדפתי בתי מלון נוחים.
"מה כבר יכול להיות?" אמרתי לעצמי. "את הסרטן ניצחת, אז מה זה בשבילך לטפס על הרים?! גם אם מדובר בהרים בגובה של 3,500 מטר ואפילו 4,600 מטר. מציעים לך לראות את המאצ'ו פיצ'ו? תקפצי על ההזדמנות".
יהיה בסדר, הרגעתי את עצמי.
אבל האמת היא שממש לא הייתי רגועה. מה לי ולטרקים ועוד בקוסקו, מקום שלא התברך ביותר מדי חמצן? מה לאישה אורבנית כמוני ולטיפוס הרים? ומה לי ולכל הציוד שצריך לארגן למסע שכזה? אני מקסימום יודעת לארוז טרולי שעולה איתי למטוס.
ההצעה באה מחברת "תלמה נסיעות ותיירות", שמשווקת בישראל בבלעדיות את חבילות הטיול לפרו של החברה הפרואנית Mountain Lodges. מדובר בחבילות "הכל כלול", כלומר – תופרים ללקוח נסיעה כמו חליפה. מהמחיר של חבילה כזו לשבועיים אפשר להבין מיד שהיא לא מיועדת לצעירים אחרי צבא, כאלה שמחפשים מקום לינה ב־30 סול פרואני (קצת יותר מ־30 שקל), ושאין להם גם בעיה לישון בשק שינה בשטח, בכל מזג אוויר.
וזה היה אחד הדברים ששכנעו אותי לצאת להרפתקה. לא רק שהטיול מאורגן מ־א' ועד ת', אלא שהלינה היא ב"לודג'ים", שמזכירים מלונות בוטיק, עם יחס אישי של אחד על אחד. מקום מפנק עם מסאג'ים בספא וכוס שמפניה בג'קוזי תחת כיפת השמיים מול נוף הררי שאין כמוהו בעולם? תפור עלי.
וכך, בזמן שהבן הבכור שלי, שחוגג 23 ומשרת בצבא קבע, והבת האמצעית, שזה עתה השתחררה מצה"ל, הם אלה שהיו אמורים לצאת לטיול הגדול, אני עשיתי את זה – ובגדול.
לפני טיול שכזה חייבים להצטייד היטב. פקדתי את סניף "ריקושט" בקניון אם־הדרך, ויצאתי אחרי שלוש שעות עמוסה בציוד ומצויידת בטיפים של סטס סדיקוב, מנהל הסניף ואיש שטח מקצועי. קניתי את כל מה שמופיע ברשימה של חברת הטרקים: ציוד לגשם, חולצות מנדיפות זיעה, מכנסי מטיילים עם רוכסן שהופך אותם למכנסיים קצרים, נעלי הליכה מקצועיות שמתאימות גם למים, מוטות הליכה, מיקרו פליז, מעיל חם, גרביים איכותיות, תכשירים נגד יתושים ושפשפות, כובע חם וכובע לשמש, מיכל מים שומר קור, מוצ'ילה איכותית עם כיסוי, תרמיל יום ועוד. נכון, זו הוצאה של אלפי שקלים, אבל אסור להתפשר על איכות הציוד. ואם אתם לא מתכוונים להמשיך בעתיד בטיולי טרקים, נסו לשאול ציוד מחברים כדי לחסוך עלויות.
עם כל הכבודה הזו התייצבתי בנתב"ג. היציאה מהארץ היתה חוויה בפני עצמה, בזכות שירות חברת ה־VIP של חברת לאופר. קודם כל, לא צריך להגיע שלוש שעות לפני הטיסה. שעה וחצי לפני ההמראה קיבל את פנינו נציג החברה שהוביל אותנו את כל מסלול שליחת התרמיל (בעמדה מיוחדת, כדי שלא ייקרע בדרך), הבידוק הביטחוני וביקורת הדרכונים, ישר אל טרקלין דן.
טסנו לפרו בחברת "אייר אירופה". שש שעות מתל־אביב למדריד, עצירה של שלוש שעות, ועוד 12 שעות טיסה ללימה. בטיסה למדריד אין אוכל ושתיה, לכן כדאי להצטייד בכריך ובבקבוק מים. אמנם הדיילים עברו עם עגלה למכירת אוכל ושתייה, אבל כשהעגלה הגיעה לשורות האחרונות, שבהן ישבנו, היא כבר הייתה ריקה. טיסת ההמשך ללימה כללה אוכל ושתייה.
21 שעות אחרי שהמראנו מישראל נחתנו סוף־סוף בלימה. מה לעשות, דרום אמריקה רחוקה.
מאחורי מסך הערפל
את היומיים הראשונים הקדשנו ללימה הבירה. לא רק כדי לראות את העיר, אלא גם כדי להתרגל בהדרגה לאוויר הדליל מחמצן. רצוי להצטייד מראש בכדורים נגד מחלת גבהים. מלימה, הנמצאת בגובה של 2,500 מטר, המשכנו לקוסקו, שגובהה 3,500 מטר, ומשם ברכבת אל תחילתו של טרק חבל האינקה, העמק הקדוש.
ביום הרביעי של הטרק הגענו אליה. אחרי טיפוס במדרגות אינסופיות, ואחרי שהתפזר הערפל שהסתיר אותה כמו וילון המכסה תמונה נדירה, היא התגלתה לנגד עינינו במלוא הדרה. העיר האבודה של האינקה, המתנשאת על רכס ההרים שמעל נהר האורובמבה.
מאצ'ו פיצ'ו.
ושם, מול הנוף עוצר הנשימה, עמדתי והנפתי ידיים לצדדים בתנועת ניצחון.
כבשתי את המאצ'ו פיצ'ו.
עשיתי זאת. למרות החששות.
עשיתי זאת למרות הפחד שהגוף, שרק התאושש מהמחלה הקשה, לא יעמוד באתגר, בטיפוס המפרך, בחוסר החמצן.
עשיתי זאת.
ניצחתי ביג־טיים. אפשר לעשות עוד צ'ק ברשימה של החזרה לחיים.
ובאותו רגע, מול המאצ'ו פיצ'ו, אמרתי לעצמי: "איריס שוב מחייכת!"
מסע בחבל האינקה – מסלול הטיול
יומיים ראשונים בלימה: פארקה דה אמור (פארק האהבה), מרקדו אינדיו (השוק האינדיאני), לה קתדרל.
טיסה לקוסקו
קוסקו וסביבתה: פלאסה דה ארמאס, שוק סאן פדרו (כולל קורס בישול), טראסות האבן של האינקה – טיפון ואל מוראי, מכרות המלח סאלינס דה מארס. לינה בלודג' "אל ריטאבלו" (צבעוני משהו) ולילה נוסף בלודג' מארקדו. ממליצה בחום על הבייגל של התאומים אוהד וגלעד דוכובני, שמציעים ארוחות בוקר ישראליות ב־ 21 סולס לאדם (כ־ 20 שקל).
נסיעה של שעתיים ברכבת מקוסקו אל תחילתו של טרק חבל האינקה.
היום הראשון לטרק: אתר העתיקות פיסאק, טיפוס על הר אמארו (4,328 מטר) וביקור אצל תושבי פאצ'מאנקה, שמשמרים את מסורת האינקה כבר אלף שנה. לינה בלאמאי לודג' הקסום.
היום השני לטרק: אתר העתיקות Ancasmarca , טיפוס על הר קונקני, ביקור בכפר Choquecancha ולינה ב"הוצ'אהוסי לודג'" שעל פסגת
ההר, בגובה 4,600 מטר.
היום השלישי לטרק: העיר קלקא ואתר העתיקות אוצ'ו קוסקו, מפלי המים, הכפר טוטורה וביקור במבשלת הבירה Cervecería del Valle Sagrado. לינה בווילות HUYCHI RUMI.
היום הרביעי לטרק: מאצ'ו פיצ'ו. לינה ב"אינקה טארה" (5 סטאר).
סיור באזור מאצ'ו פיצ'ו ובשוק המקומי ונסיעה חזרה לקוסקו.
מתי כדאי לבקר?
דצמבר־אפריל הם החודשים הגשומים ביותר, אבל כבר בנובמבר מתחיל לרדת גשם באזור האנדים, ודווקא באזור החוף חם ויבש בתקופה זו. החודשים מאי עד אוקטובר קרירים ויבשים יותר, וזו העונה המתאימה ביותר לטיפוס הרים ולטרקים. יוני עד ספטמבר שטופי שמש, אך בלילה קר.
מחירים:
העלות הכוללת של הטיול המלא, כולל טיסות הלוך־ושוב, טיסות פנים, לינה וארוחות בלימה ובקוסקו והטרק עצמו (כמפורט להלן) נעה בין 6,000 ל־ 6,500 דולר לאדם. חברת "תלמה" משווקת שני מסלולי טרק בפרו של חברת Mountain
:Lodges of Peru
טרק של 5 ימים (4 לילות): מ־ 1,800 דולר לאדם מחוץ לעונה עד 2,400 דולר לאדם בעונה.
טרק של 7 ימים (6 לילות): בין 2,890 דולר ל־ 3,890 דולר לאדם, בהתאם לעונה.
מחיר הטרק כולל ארוחות, לינות בלודג'ים, הסעות, מדריך, סחיבת ציוד, כניסות לאתרים וקורס בישול.
לפני הנסיעה יש להקפיד לעשות ביטוח אקסטרים.
להזמנות: www.talma.com
04-6886418
הכתבת הייתה אורחת של חברת התיירות והנסיעות "תלמה" בפרו
