כמי שגדל בישראל וחי את רוב חייו בתל־אביב, עיר נתפסת עבורי כמקום חם, צפוף וסוער. אולי משום כך כשהגענו ללוגאנו בפעם הראשונה, חשבתי שאולי קרה לה משהו. העיר הייתה כה שקטה, שאפשר היה לשמוע את המים זורמים בערוצי הנחלים החוצים אותה. מהר מאוד חשתי צורך להצמיד אוזן למדרכה רק כדי לוודא שיש לה עדיין דופק. אבל החבר שאיתו הגעתי באותו יום בנסיעה מאמסטרדם (1,116 ק"מ, רובם דרך גרמניה), מבקר בעיר הזאת מדי שנה כבר שנים רבות. הוא הבטיח לי שזה פשוט ככה פה. רגוע. מאוד רגוע. אחרי הכל, לא בכדי בחרו עשירי אירופה למקם את הווילות הענקיות שלהם על חופי האגם היפהפה הנשקף מכל סמטה ומכל חלון.
רוב המלונות פה מפוארים מאוד, ובהתאמה ‑ גם יקרים מאוד. אבל אפשר למצוא ב־AIRBNB לא מעט חדרים ואפילו בתים יפים וזולים, שחלקם נמצאים גבוה בהרים וחלקם על קו המים, ומשפחות משכירות לתיירים. אנחנו גרנו בדירה של שני חדרים, חדשה לגמרי, על קו המים, עם כל הנוחות, במרחק רבע שעה נסיעה מהעיר. והמחיר ללילה? לא נעים להגיד, אבל כנראה פחות מצימר בצפון.
העיר עצמה מטופחת להחריד, עם כיכרות מהודרות והרבה מסעדות, בתי קפה ופיצריות. ברחוב הקניות הראשי מוכרים בעיקר שעונים ותכשיטים, מהסוג שעולה עשרות אלפי יורו. פה ושם פועלות גם חנויות קונספט מהודרות של פראדה, ג'וצי או דולצ'ה וגבאנה, אבל על הבגדים המופיעים בחלון הראווה אין מחירים. רוצים נעליים? ללא ספק, הגעתם למקום הנכון. מיטב יצרני איטליה מיוצגים פה. למשל, נעליים לגברים מתוצרת בית "סנטוני" היוקרתי. בחלון שבה את ליבי זוג מעור תנין כחול. נכנסתי לחנות והפכתי את הנעל בזהירות. והנה שם למטה על העקב, המחיר — 4,770 יורו. האמת? הנעליים יפות. הייתי לוקח אותן. אבל בחום, לא בכחול. ומה היה קורה אם הייתי מתקשר לאשתי ומבקש אישור לקניית נעליים ב־20 אלף שקל?
מסעדה בת 150 שנה
אבל אל תיתנו לשקט של לוגאנו להטעות אתכם: מדובר בעיר חשובה ומרכזית בקנטון טיצ'ינו שבדרום שווייץ, השוכנת לחופיו הצפוניים של אגם לוגאנו. מתגוררים בה כמעט 60 אלף תושבים והיא העיר הגדולה ביותר בקנטון והתשיעית בגודלה בשווייץ. מקור עושרה נעוץ כנראה בעובדה שהיא מרכז הבנקאות השלישי בגודלו במדינה, אחרי ציריך וז'נבה, ויעד מוביל בתיירות הפנים והחוץ.
ואפשר להבין למה: לוגאנו היא באמת אחת הערים היפות בעולם. נסיעה על הכביש המתפתל סביב האגם משאירה את הנוסע בלי נשימה. לא רק בזכות הנוף של הרים נישאים וירוקים הגולשים במתינות למי האגם הכחולים, אלא בעיקר בגלל הבתים – רובם ארמונות פאר המוקפים בגנים מטופחים. הכל כל כך נקי ויפה, שכל עיר אחרת בעולם תיראה לכם מעכשיו כמו עזה. חובה לטייל לאורך הטיילת, מול נוף האגם וההרים. גם השקיעות איטיות, והערבים ארוכים וקרירים. אז קחו לכם שעה לשבת באחד מבתי הקפה, לאכול גלידה, לשתות קפה ולהתענג על עוגה משובחת. כן, חברים. תתרגלו. אלה החיים הטובים, וזו אירופה הקלאסית במיטבה.
אם אתם בכל זאת מתעקשים לעשות משהו מהסוג התיירותי – שיט באגם לוגאנו הוא חוויה שלא כדאי לוותר עליה. במהלך השיט עוגנת הספינה בתחנות שונות לחופי האגם, ואפשר לרדת ממנה ולעלות עליה שוב ושוב. מומלץ לרדת בגנדריה (Gandria), שהיא כפר ציורי קטן ויפה עם סמטאות צרות מאוד, ואין סוף מדרגות מתפתלות בין הבתים המכסים את צלעו של הר Brè. מכאן אפשר לחזור ללוגאנו ברגל, בהליכה נעימה בת שעתיים.
בדרך אפשר לבקר גם ב"וילה הלנאום" (Villa Heleneum) מוקפת הגנים, שנבנתה ב־1931 והייתה שייכת להלן ביבר, רקדנית בלט צרפתייה שהפכה לאשת חברה פופולרית בלוגאנו. בפארק יש שפע צמחייה והוא פתוח לכל.
בכל מקרה, אם אתם עולים על הספינה, אל תתפתו בשום אופן לקנות כרטיס הכולל ארוחה. אנחנו עשינו זאת והארוחה שקיבלנו הייתה למעשה מנה ראשונה – סלט קטן ודי עלוב, או ניוקי מעוכים. המחיר: 25 יורו. ניסינו לכעוס אבל לא הצלחנו. זה די קשה פה.
עוד יעד נחמד לביקור כשיורדים מהספינה הוא הכפר מורקוטה (Morcote), שהיה בעבר כפר דייגים והפך לאחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר בסביבה. כדאי לטפס לכנסיית סנטה מריה דל סאסו (Santa Maria del Sasso) ולבקר גם בפארק שרר (Scherrer Park), גן פרטי הנטוע על מדרון תלול צופה לאגם, עם צמחייה עשירה, פסלים ומבנים אדריכליים. למורקוטה אפשר להגיע באוטובוס ובשיט, אבל מי שילך ברגל מלוגאנו ייהנה מדרך יפה. ואם אתם רעבים, היכנסו ל־Ristorante della Posta, מסעדה נחמדה עם פיצות ופסטות הפועלת כאן "רק" 150 שנה.
המסעדה היפה ביותר בלוגאנו היא ללא ספק Capo san martino השוכנת על שלוחה של ההר הפולשת אל האגם. מהגובה שלה אפשר לצפות כמעט ב־360 מעלות של הנוף — מה שהיה יכול להיות די מספק גם בלי האוכל. המסעדה עצמה יקרה מאוד, אלגנטית ומעט מיושנת. אכלנו בה מרק בצל צרפתי מעולה, שהוכן והוגש לפי כל כללי הטקס, ושניצל עגל בסגנון וינאי, שהיה כל כך גדול שבקושי סיימנו חצי ממנו.
שעה נסיעה ממילאנו
עיירה נוספת שחייבים לבקר בה, ולו רק בשל יופייה, היא בלאג'ו (Bellagio), הידועה בכינויה "הפנינה של אגם קומו". היא ממוקמת על חצי אי, וכיאה לעיירות מסוגה יש בה סמטאות עתיקות, בתים מעוצבים ווילות אופייניות לאזור, בהן וילה מלזי ווילה סרביוני, שמתהדרות שתיהן בגנים נפלאים. עיירה נוספת שמומלץ לבקר בה בהמשך הדרך היא טרמצו (Tremezzo). האטרקציה העיקרית כאן היא וילה קרלוטה, שבנוסף לתצפית מדהימה על בלאג'ו מציעה גן בוטני מטופח עם שלל מזרקות ופסלים, ומוזיאון עם כמה יצירות יפות.
וכמובן, אסור לשכוח: במרחק שעת נסיעה בלבד (80 ק"מ) נמצאת מילאנו, בירת האופנה האיטלקית. לנו קרה שם דבר מצחיק. הגענו, חנינו, עלינו אל הרחוב ומצאנו את עצמו צועדים בהפגנה ענקית של כמה עשרות אלפי בני אדם. ובעוד אנחנו שואלים את עצמנו על מה ההפגנה הזו בעצם החלו הכל לשאוג יחד כאיש אחד "ליברה פלסטין! ליברה פלסטין!". מזל שמצאנו מקום פנוי בבית קפה סמוך, כך שיכולנו לשבת עד שההפגנה עברה.
במילאנו, ממש כמו בלוגאנו, אי־אפשר לקנות כלום בחנויות המעצבים היקרות להחריד. אחרי שראיתי בחלונות הראווה חליפות של ארמני והוגו בוס ב־7,000 יורו נכנסתי לסניף המקומי של גאפ, קניתי ג'ינס במבצע, ועזבתי את העיר כמנצח.
אל תתקרבו לג'ורג' קלוני
הווילה המפורסמת ביותר באזור האגמים, וילה אוליאנדרה, שייכת לכוכב הקולנוע ג'ורג' קלוני. היא נמצאת לא רחוק מלוגאנו, בעיירה בשם לגליו, על גדת אגם קומו.
את הווילה, שנבנתה במאה ה־18 ושוכנת בלב העיירה, רכש קלוני ב־2002 ושילם תמורתה 7.5 מיליון יורו. בעקבות זאת הסתערו צלמים ומעריצים על העיירה, וחלקם אף התקבצו מסביב לביתו. המעריצים החצופים יותר אפילו צילצלו בפעמון הדלת. בתגובה, כדי להגדיל את הפרטיות שלו, רכש קלוני גם את הוילה הסמוכה.
אפשר למצוא את שתי הווילות די בקלות, אבל תעשו לעצמכם טובה ואל תנסו להתקרב אליהן. לפני שנתיים אישרה העירייה חוק שנועד להגן על הפרטיות של קלוני, אשתו אמל אלמודין והפמליה שלהם. לפי החוק, כל אדם שיוצא מהסירה או המכונית שלו במרחק של 100 מטרים משתי הווילות של קלוני מסתכן בקנס של עד 500 יורו.
