*

בהוצאות הספרים כבר נערכים לדוכני שבוע הספר שיתמקמו בחודש הבא בכיכרות הערים, אלא שמחירי השכירות בכיכר הופכים את הנוכחות ביריד לאתגר עבור חלק מההוצאות הקטנות והעצמאיות, שנאלצות למצוא פתרונות יצירתיים. "כדי להתמודד עם העלות הגבוהה - 8,500 ש"ח לדוכן - מה שאנחנו עושות זה לחבור", אומרת שירה חפר, מו"ל הוצאת 'לוקוס', שתחלוק דוכן עם כתב העת 'גרנטה'. "זה כמו אי קטן של הוצאות שנאבקות על אותם ערכים". גילי בר־הלל סמו, מו"ל הוצאת 'עוץ', פנתה למימון המונים כדי שתוכל להגיע ליריד. "בעבר היו מסבסדים עבור יוצרים מקומיים והוצאות עצמאיות את העלויות, אבל היום יש מצב הפוך: ההוצאות הגדולות שחברות ב'התאחדות הוצאות הספרים' משלמות על דוכן חצי ואפילו פחות מההוצאות העצמאיות, שבדרך כלל לא יכולות להרשות לעצמן להיות חברות בהתאחדות. יש הוצאות שלא מקימות דוכן כי זה יקר להן מדי, לכן היריד הולך ונעשה פחות מיוחד משנה לשנה ונראה יותר כמו עוד זרוע של נקודות המכירה שקיימות כל השנה".

במכתב ששלחה בשבוע שעבר להוצאת זמורה־ביתן, הלינה הסופרת וחברת הכנסת לשעבר יעל דיין על כך שספרה החדש של ורד קלנר, 'מנגד', נושא את אותו השם של ספרה האוטוביוגרפי שיצא ב־2014 בהוצאת מודן. "רשלנות? עצלות? מקצועיות לקויה? איני יודעת איך להגדיר מה שנעשה ואין להשיב, מלבד לציין ולהתריע שזה לא צריך לקרות", כתבה דיין. "למרות שכותרים אינם מוגנים כיצירה החוסה תחת הגנת חוק זכות יוצרים, הרי אין הם הפקר". מהוצאת זמורה־ביתן נמסר בתגובה: "עורכת הספר פנתה מיוזמתה באופן אישי ליעל וניהלה איתה התכתבות בעניין. אנו לא רואים צורך להפוך את הדיאלוג ביניהן לפומבי".

"הרבה אנשים נבהלים כשהם שומעים על הנושא הזה", אומרת מאשה הלוי, מחברת הספר החדש 'לחיות פתוח' ומי שנחשבת לגורו של הפוליאמוריה בישראל. "אני מכירה מישהי שקיבלה את הספר ועטפה אותו כדי שלא יראו מה היא קוראת. אבל הרעיון הוא לא להסביר למה מונוגמיה זה רע וזוגיות פתוחה זה טוב. אני מפרקת עד עפר כל הנחת יסוד שלימדו אתכם על זוגיות, שלא תחשבו שאם תדליקו נרות ותלבשו תחתונים סקסיים זה יעבוד, כך שגם אם בסופו של דבר תבחרו במונוגמיה, תעשו את זה מתוך בחירה, לא מתוך כפייה או אשמה ובושה".