החבר'ה האחרים

באחד הפרקים הקורעים של 'תרגיע', לארי דיוויד חושד שהבן של בת זוגו, אשר אובחן לכאורה כנמצא על הספקטרום האוטיסטי, הוא סתם ילד קקה. ברגישותו הרבה הוא מנסה לסחוט מאמו (לורן גרהאם מ'בנות גילמור') את טיב האבחנה ומי עומד מאחוריה ומקבל תשובות עמומות ומתחמקות עד שסבלנותו פוקעת והוא מתנפל על הנער באלימות ודורש שיפסיק לעצבן ולהפריע לו לשכב עם אמא שלו. מלבד העקצוץ הקבוע של דיוויד לחבוט בחוקי התקינות פוליטית, הסתתרה שם גם אמירה דקה על טלוויזיה והאובססיה שלה עם דמויות על הספקטרום. המון סדרות התחמשו בשנים האחרונות בדמויות אקסצנטריות, אטומות או נכות רגשית ותייגו אותן במפורש או במרומז כנמצאות על הספקטרום (להלן ASD) ובכך הגבירו את האמינות של התנהגותן המשונה, לפעמים בקלות רבה מדי.

למרות הגידול המאסיבי בדמויות שלוקות ב־ASD, הן נדחקו לגטו ייצוגי מוגבל מדי. מדובר בדרך כלל בגברים לבנים, ורבליים מאוד, גאונים או בעלי יכולות יוצאות דופן בתחום צר, בלשים, האקרים ורופאים - יתרון אם הם ילדים, הרי שהם ידקלמו את דרכם בעלילה, רהוטים באופן מופרך, אקזוטיים להכעיס. תחשבו על 'שלדון הצעיר', 'הרופא הטוב', 'מר רובוט', 'רופאי שיקגו', 'הורים במשרה מלאה' ופיונה מ'אלמנטרי' (דווקא 'פלפלים צהובים' נשמרה מהבורות האלה). בו־זמנית, חלק מהדמויות לא "אובחנו" (אפילו סאגה נורן מ'הגשר'), לפעמים משיקולים עלומים של התעשייה.

"אם היינו תוכנית כבלים", הודה היוצר של 'בונז', הארט הנסון, "היינו מבהירים מיד שלד"ר ברנן יש אספרגר. אבל כתוכנית ברשת ארצית, העדפנו לא לתייג אותה כך, למרות שכל המאפיינים שם".

מלבד זאת, הם גם כמעט תמיד באים באריזת יחיד: אוטיסט אחד לסדרה, לא יותר. הוא החריג, זה שמאתגר את סביבתו הלא מספיק סובלנית, הוא מעמיד מראה ודרכו נחקרות הדמויות "הנורמליות". לעומתן, הסדרה 'על הספקטרום', שעלתה השבוע ב־yes, לא מצייתת לאף אחת מהמוסכמות הללו וניצבת בגאון כיצירה ייחודית ומרגשת, פריצת דרך אמיתית (שכבר כבשה פסטיבלים בחו"ל). במרכז הסדרה שיצרו דנה אידיסיס (גילוי נאות: אנחנו מכירים קלות) והבמאי יובל שפרמן נמצאים עמית (בן יוספוביץ'), אוטיסט בתפקוד גבוה וחובב קרואסונים מושבע, רון (ניב מג'ר) האספרגרי שמכור לערוץ הקניות וזוהר (נעמי לבוב) בעלת לקות שכלית. לעיתים מצטרף גם ארז, אבי דנגור בהופעה שעוד תהפוך את "אני מטריד אותך?" לקאץ' פרייז.

אף אחד מהם אינו גאון. ב'הרופא הטוב' פרדי היימור מפוצץ גידולים סרטניים כמו ח'צקון, תוך כדי פיהוק. ב'על הספקטרום' עמית מסתכל על מצלמת אבטחה בפיצוצייה ומנסה להסתובב מספיק מהר כדי לראות את פניו על המסך שמאחוריו. הם בסך הכל שלושה צעירים שחולקים יחד דירה ברמת־גן הדהויה, אחת מני דירות רבות כאלה במציאות, ומתמודדים עם החיים כמיטב יכולתם - מציאת עבודה, חיפוש אהבה וקראש טוטאלי על המלצרית מהקפה השכונתי. בניגוד לרוב המוחץ של הסדרות שנוגעות בנושא, 'על הספקטרום' מתעניינת בהם באמת, מביטה לתוכם פנימה, אל המסתורין, הסתום לעיתים, ולא רק מהעיניים שלהם החוצה. הם לא מראה. פה אין אריזת יחיד והאינטראקציה בין הדמויות הראשיות סדוקה, מורכבת, מתסכלת, לעיתים אכזרית, ולא ראיתם כמוה בטלוויזיה, גם לא בדרמות מעבר לים.

דמותה של זוהר, שמגלמת לבוב באקספרסיביות מפעימה, ממגנטת במיוחד. הדמויות הנשיות הטלוויזיוניות על הספקטרום נדירות ואלו שכן מבליחות מוגדרות כמעט תמיד באמצעות קשיחות כמעט אנטי־נשית במפגיע. לא זוהר. היא עובדת בבית קפה, חולמת שייתנו לה להכריז במיקרופון שהקפה שלכם מוכן והכמיהה שלה לאהבה, חום וגם סקס היא אחת התמות החזקות שיש ל'על הספקטרום' להציע. 'א־טיפיקל' של נטפליקס מספקת מבט לתוך בדידותו של מתבגר אספרגרי נבון. 'על הספקטרום' נועזת הרבה יותר ומציגה חרמנות נואשת, מבעבעת, של בחורה שנמאס לה שמדירים אותה - לטובתה, בטח לטובתה - מכל הקשר מיני.

כל זה יכול היה להפוך לשיעור מטרחן של 'האחר הוא אני', אבל הבימוי והצילום מעולים, הדמויות שובות הלב שרקמה אידיסיס (שיצרה את הסדרה גם בהשראת אחיה שנמצא על הספקטרום) עסוקות מדי בשלהן מכדי לשמש נערי פוסטר, והרגעים הקומיים מצוינים. תחושת הנצלנות שעלולה להזדקר כשצוחקים עליהם מתפוגגת כי בניגוד לשלדון מ'המפץ הגדול', כל הבדיחות אולי נובעות מהמגבלה שלהם, אבל לא כל מה שנובע משם הן בדיחות. וזה הבדל עצום.

Safe

צילום : ידיעות אחרונות

מדי פעם מגיעה סדרה שמזכירה שכישרונות גדולים לא תמיד מספקים סדרה גדולה. או סבירה. דרמת המתח של נטפליקס מבוססת על ספר מאת הרלן קובן בכיכובו של מייקל סי הול ('עמוק באדמה', דקסטר') על אב שמחפש את בתו שנעלמה ומספקת תעלומה ראויה אבל הביצוע כושל - מילא החזרתיות, אבל האמינות המחוררת פשוט תשבור אתכם. דלגו לדבר הבא.

Evil Genius

ייתכן שהדוקו 'פשע אמיתי' הזה של נטפליקס בארבעה חלקים חוטא במריחה, אבל הסיפור שהתחיל ב־2003 כל כך פסיכי שהוא מעורר מחשבה נוגה על שפע הגירויים והסקנדלים שאיפשרו לו להישכח מלכתחילה: אדם שודד בנק עם מטען נפץ לגופו, המשטרה מכתרת אותו, הוא טוען שהשוד נכפה עליו ומתחנן שיסירו מעליו את המטען. המשטרה לא נוקפת אצבע, המטען מתפוצץ - ומכאן הכל מתחיל להתדרדר.

בארי

מאפיונרים, הם בכל מקום, אבל נוהו האנק הצ'צ'ני יש רק ב'בארי'. קהה חושים מספיק כדי למשוך בכתפיו כשהבוס מורה על קיצוץ איבריו של יריב כזה או אחר, אבל גם אלגנטי, חייכן, מנומס, מתוק, מצחיק, אשף סמסים, מפגין גבריות נינוחה ולא שגרתית, חובב עוגות ותמיד מוכן לפנק את האורחים בכריך משובח. העונה הראשונה והנהדרת הסתיימה השבוע (yes, HOT וסלקום tv), אבל לא מוקדם מדי להכריז על ספין אוף.

צילום : ידיעות אחרונות