שני 12 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: רון קדמי
    7 לילות • 22.05.2018
    "לונא מנסור מ'פאודה' קפצה על ההגה ומשכה אותו ימינה. הצלתי את החיים שלנו. הסוכנים שלה הדליפו את הסיפור הפוך. מינפה כדי להתפרסם"
    רז שכניק | צילום: רון קדמי

    מיכל אנסקי, גרושה ואם לילדה, נולדה בשנת 1980 וגדלה בירושלים, לאבא אלכס ואמא שרי. למדה בגימנסיה ירושלים. בצבא שירתה בחיל האוויר וסיימה בדרגת סרן, אחרי שלוש שנים בקבע. בעלת תואר ראשון בהיסטוריה כללית, ובספרות כללית עם התמחות בשירה עברית ופולקלור ותואר שני בגסטרונומיה מפארמה באיטליה. קיבלה תואר אבירות מטעם ממשלת איטליה. את דרכה בטלוויזיה החלה בגיל 21 ככתבת חוץ עבור 'הקבינט' של דנה ויס בערוץ 2. בהמשך הצטרפה לתוכנית 'בנות' של HOT והובילה תוכניות קולינריה שונות עד שהגיעה ל'מאסטר שף' בשנת 2010. בימים אלה היא פרזנטורית של נני גבינות, דא־קוצ'ינה מטבחים, ג'יי.בי תכשיטים ומצלמת תוכנית חדשה, 'הכי בעולם עם מיכל אנסקי' שתעלה בקשת 12.

     

     

    הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

     

     

     מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

     

    "הייתי בת שנתיים, גרנו בבית ברחוב הירקון בתל־אביב ששכרנו משאול אברון ז"ל. קמתי בלילה והייתה סערה בים. זה היה ממש קרוב להילטון והיו גלים ענקיים מהים, והייתי בטוחה שהם יגיעו וייקחו אותי. אני זוכרת שעמדתי מול החלון במרפסת, ונורא פחדתי. לא זוכרת אם הערתי את ההורים. אבל זה שאני בכלל זוכרת את האירוע מגיל שנתיים? הזוי".

     

    מה הדבר הכי גרוע שכתבו או אמרו עלייך?

     

    "נסעתי במונית עם השחקנית לונא מנסור (אשת אחיו של אל־מקדסי ב'פאודה'). זה היה לפני טיסה שלי לברלין. צילמתי יומיים ברצף סדרת טלוויזיה לתאגיד כאן וחזרתי הביתה לת"א לפני הטיסה. היא ישנה מאחור ונסענו על איילון. כשהגענו לאזור של הבית שלי היא התעוררה וביקשה לרדת קודם. אמרתי לה שיש לי טיסה עוד מעט והיא אמרה, 'לא, אני עייפה תיקחו אותי'. ואז הסברתי לה, 'בכל זאת יש לי טיסה' והיא קפצה על ההגה מאחורה כשאנחנו בנסיעה ומשכה אותו ימינה. תפסתי את ההגה, הנהג עצר, התקשרתי למשטרה ועד שהיא לא נרגעה ונשמה עמוק, לא ניתקתי את השיחה עם השוטרים. היא הבטיחה לי שתישען אחורה ותירגע, אבל צעקה והשתוללה. חזרתי הביתה אחרי שהיה מאוד מפחיד. התקשרתי למפיק, הבטיחו לי שיטפלו בזה ונסעתי לברלין. יצא שהסוכנים שלה הדליפו לתקשורת את הסיפור הפוך, שאני כמעט גרמתי לתאונה. מינפה את זה כדי להתפרסם. זה ללא ספק הדבר הכי גרוע שכתבו עליי, אחרי שאני למעשה הצלתי את החיים שלנו. לא הייתה לי הזדמנות להגיב על זה, עד עכשיו".

     

    מתי היית הכי קרוב למוות?

    "לפני שש שנים. הייתי בתאילנד בחזרה מקונפגן לקוסמוי בסירת מנוע עם חברים. השעה הייתה מאוחרת בלילה והסירה פגעה באלמוגים, נהיה בה חור והיא שקעה. קפצנו למים בחשיכה מוחלטת, בלי לראות ימינה ושמאלה, ושחינו ביחד משהו כמו חצי שעה עד שהגענו לאי. היה מאוד מפחיד לשחות במים שחורים בלילה. לא ידעתי אם נצא מזה"

     

    מה היה הג'וב הכי גרוע שלך?

     

    "חילקתי פליירים לקמפיין של יהורם גאון שרץ לראשות עיריית ירושלים. הייתי בת 14 בערך. עמדתי שעות בשמש במשכנות שאננים. אני נורא אוהבת את יהורם גאון אבל כשנתנו לנו את הפליירים לא הסבירו לנו את המצע והייתי צריכה להמציא כששאלו אותי".

     

    מי היה משחק בתפקיד מיכל אנסקי בסרט על חייך?

     

    "אחרי שראיתי סרטים עליה וראיונות איתה, הייתי בוחרת ביונה וולך למרות שהיא לא שחקנית, כי אני אוהבת את הבחירה שלה במילים ואת חתך הדיבור שלה. היא יוצרת מופלאה והייתי רוצה שתשחק אותי יוצרת ואמנית. וגם סבתא שלי שהייתה שחקנית, גיזלה אנסקי. היא שיחקה בברודווי, מעולם לא הכרתי אותה ורק שמעתי עליה את הסיפורים הכי מופלאים ומטורפים. אני אוספת תמונות שלה ומאוד מצרה על זה שהיא נפטרה לפני שנולדתי".

     

    איך הייתה הנשיקה הראשונה שלך?

     

    "הייתה לי נשיקה ראשונה שמעולם לא קרתה. זה היה בסילבסטר. הייתי בכיתה י"א ויצאתי עם אחד משני תאומים זהים מתיכון אחר. הלכנו ליד כיכר החתולות בירושלים, השעה חצות התקרבה, הוא היה מקסים ויפה תואר ואני הייתי נבוכה כי אף פעם לא התנשקתי ולא ידעתי מה צריך לעשות עם הלשון ופשוט פחדתי והתחלתי לזייף כאבי בטן. החמצתי את זה. לפעמים אני נזכרת ברגע הזה וחושבת שזו הייתה יכולה להיות נשיקה מדהימה, אבל פשוט הלכתי הביתה ואני מתחרטת עד היום. את הנשיקה הראשונה אני לא זוכרת אבל את ההחמצה אני מרגישה בפה מאז ועד היום וגם לזה יש ערך".

     

    מה ההורים שלך אף פעם לא הבינו לגבייך?

     

    "שהמשפטים שהם אומרים לי נשארים, נחקקים, שהם מעצבים אותך ומהדהדים בך. פעם חשבו שילדים הם ילדים ולא מבינים. היום, דווקא השיחות שנאמרות בדלתיים סגורות, כשעוברים לאנגלית, אלה הרגעים שהילדים הכי קשובים. אני זוכרת למשל ריבים של ההורים, מילים שאמרו ביניהם כביכול שלא אשמע. היום, כשיש לי ילדה בת שבע, שהיא ערנית וחריפה וביקורתית, אני מבינה אילו טעויות הם עשו כשדיברו לידי".

     

    מי צריך לבקש ממך סליחה?

     

    "אין".

     

    ויונתן רושפלד?

     

    "ביקש סליחה וסלחתי. אנחנו לא בקשר".

     

    נפגעת ממנו?

     

    "באותו רגע זה היה פוגעני ואלים, אבל בראייה לאחור אני לא שופטת אותו".

     

    ואייל שני?

     

    "דיברנו אחרי הכתבה אצלכם ואין בי שום כעס. הרגשתי שהוא נבוך מזה".

     

    איזו עצה היית נותן למיכל בת ה־16?

     

     "קחי נשימה עמוקה, הכל יגיע בזמן שלו, כשתהיי מוכנה. בינתיים תיהני מהרגע. הייתי אז מאוד בתחושה שאני לא ממלאה את הייעוד שלי ולא עובדת מספיק קשה. הרגשתי תסכול. יש לי מחברות שלמות מהתקופה, עוד מגיל תשע, שבהן אני כותבת שאשנה את העולם ואעשה ככה וככה. מאוד רציתי לגדול כבר ולהגיע לשלב של עשייה והגשמה ומימוש".

     

    מה הרגע הכי מביך שהיה לך?

     

    "אני דווקא אוהבת רגעים מביכים. הם גורמים לך לפרופורציות, לצחוק, להסמיק. אנשים כבר לא מסמיקים היום חוץ מבאימוג'י. אני אוהבת אנשים שמסמיקים ולא יכולים להסתיר את המבוכה שלהם ורק מחכה להזדמנויות שבהן אהיה נבוכה, דווקא בגלל שאני בשליטה. פעם הייתי בשידור חי בתוכנית הבוקר בקשת וראיינתי שתי נשים, ערבייה ויהודייה, שעשו מנה בשביל השלום - והיא הייתה איומה. בדיעבד הבנתי שהייתה שם משחת שיניים, טחינה, חול, אג'קס וחריף, וזה היה אחד הדברים הכי דוחים שהכנסתי לפה שלי. ואני ידעתי שהשלום כביכול עומד על הפרק ולא יכולתי להגיד שהמנה איומה אז אמרתי משהו כמו 'לא הזנתם נכון את התבלינים'. זה היה בשידור חי. אחרי שעבר זמן אמרו לי שזה פייק לצורך 'מועדון לילה' של ארז טל והלכתי להקיא את נשמתי באולפני הרצליה. קצת כעסתי וקצת לקחתי את זה בצחוק. טוב לא הרגשתי באותו יום וגם לא למחרת".

     

    מה גברים לא מבינים לגבי נשים?

     

    "הרבה מאוד גברים רואים כחולשה את העובדה שאנחנו מנהלות אולטימטיביות ושאנחנו 'חושבות' יותר מדי ומפענחות כל סיטואציה. אבל זו החוזקה שלנו - הממד הנוסף שמתקיים רק אצל נשים או אצל גברים שהנשיות שלהן מפותחת. זה מה שמאפשר לנו להיות נשות עסקים מוצלחות יותר ופתוחות יותר לרגשות שלנו, שהם כלי מאוד חשוב בכל דינמיקה, בין אם מקצועית או אישית".

     

    אם היית יכולה לשנות בך משהו חיצוני, מה זה היה?

     

    "בגלל שמצצתי אצבע עד גיל מאוחר השפה העליונה גדולה יותר מהתחתונה ותמיד אומרים לי שאני צריכה לעשות מילוי בשפתיים כדי שיהיו שוות. אני ממש לא מעוניינת. יופי קשור להלך רוח ולאושר ולסיפוק".

     

    מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?

     

    "עשרה דברים שחייבים לעשות ברודוס. זה קשור לתוכנית החדשה שלי בקשת וחלק ממנה זה למצוא את המקומות הכי מתויגים ומומלצים ברשת. מצלמים אותי עושה גוגל ואז מגיעה אליהם".

     

    מה האלבום הראשון שקנית?

     

    "'או־קיי קומפיוטר' של רדיוהד. זו אחת הלהקות האהובות עליי, ראיתי שש הופעות שלהם עד היום והכי מדהימה הייתה בישראל. כל ההופעה הייתי עם ידיים פרושות כמו אנטנה, לקלוט את הכל. הם ניגנו את Like Spinning Plates בגרסת הפסנתר ופשוט ירדו לי דמעות על הלחיים".

     

    מה התספורת הכי גרועה שהיתה לך אי פעם?

     

    "בגיל 17, לפני תצוגת אופנה, עשו לי קארה כתום, אפילו לא יודעת למה. שמתי את ראשי בידיו של הספר, והרגשתי נורא. לקח לי כמה שנים להיפטר מהכתום כי זה צבע שלא יורד מהר. מגיל 27 עד היום, עשר שנים, אני לא נוגעת בשיער, מרגישה נוח איך שהוא עכשיו".

     

    מה מפחיד אותך?

     

    "מאז שילדתי קשה לי מאוד עם גבהים, לא יודעת למה. התחלתי להרגיש פיק ברכיים. המפיק של התוכנית, ארז דן, כל הזמן שם אותי בסיטואציות שבהן אני צריכה לקפוץ מצוקים. לא תמיד שיתפתי פעולה".

     

    איך את לא משמינה ב'מאסטר שף'?

     

    "אני כן, אני עולה בממוצע חמישה קילו בעונה. אחרי יום צילום שנגמר בשתיים־שלוש לפנות בוקר, אני קמה בשמונה בבוקר לאימון. בעונה שעברה עשיתי גם תוכנית בוקר אז יצא לי לעבוד 22 שעות רצוף ועדיין הייתי קמה לאימון".

     

      לו היית קמה כביונסה בבוקר, מה היית עושה?

     

    "סלפי, ברור".

     

     מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?

     

    "ידעתי מאיפה באתי, לאן אני הולכת ולמי אני אמורה לתת דין וחשבון".

     


    פרסום ראשון: 22.05.18 , 00:11