שישי 16 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: AP
    7 לילות • 22.05.2018
    אול–סטאר
    השירים שכתב בהתחלה וגרמו ללנון ומקרטני להתגלגל עליו מצחוק, השורה שהתעקש לשנות כדי שלא יחטוף עגבניות בהופעה, העזיבה כי הרגיש מנודה והנפילה לאלכוהול אחרי התפרקות הלהקה. רגע לפני שרינגו סטאר מגיע להפיץ קצת פיס אנד לאב בישראל, המתופף של הביטלס נזכר מה באמת קרה בפגישה של הלהקה עם אלביס
    יהודה נוריאל, רז שכניק

    שלום לך, סר רינגו סטאר! ומזל טוב לרגל התואר החדש. אביר הוד מלכותה.

     

    "או, תודה תודה! ומה אתם יודעים, זה נכון. הנסיך נגע בכתפי עם החרב, וקמתי אביר".

     

    הגעת לטקס עם המדים של סרג'נט פפר?

     

    "אולי אתם יכולים. לא אני! די נו, זה הנסיך ויליאם. זה היה מוגזם. אבל אני עדיין שומר את החליפה אצלי, איפשהו. אולי אלבש אותה מתישהו בהמשך, סר ריצ'רד, כמו ריצ'רד לב הארי במסע להולילנד (צוחק). אבל זה רק בשנה הבאה, אחרי הטור הקרוב. בינתיים אני מגיע לישראל, להפיץ פיס אנד לאב".

     

    הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה 

     

    את האות המכובד, רינגו קיבל בדצמבר האחרון בארמון בקינגהאם. אבל זאת לא הייתה הפעם הראשונה שלו שם. "פגשתי את פול (מקרטני) לארוחת ערב לא מזמן ושנינו צחקנו כי חשבנו מאיפה באנו ואיך סיימנו בארמון, כסר פול וסר ריצ'רד. בפעם האחרונה שלי בבקינגהאם, היינו ארבעתנו ביחד ופגשנו אז את המלכה".

     

    אוקטובר 1965. לנון סיפר שלפני הפגישה עישנתם מריחואנה בשירותים.

     

    "זה ג'ון לנון, והוא בערך יגיד הכל".

     

    אמת או שקר?

     

    צילום : ידיעות אחרונות
    צילום : ידיעות אחרונות

     

    "לא אומר לכם".

     

     

    × × ×

     

    מה יש להגיד, התרגשות. הנה אנחנו מדברים עם האחרון בחברי הביטלס שנותר איתנו! השריד האחרון ללהקה הגדולה בהיסטוריה! בסדר, אם להאמין לביוגרפיות רשמיות, גם פול עוד בתמונה. בכל מקרה השמחה גדולה. "גדלנו על המוזיקה שלכם!" אנחנו אומרים לרינגו, ולשם שינוי לא משקרים. "גם אני גדלתי על המוזיקה שלנו", הוא עונה מיד.

     

    צילום: גטי
    צילום: גטי

     

    צריך באמת לעשות הקדמה? רינגו סטאר, נו. אחד מארבעת המופלאים, הביטלס, הלהקה הכי טובה, חשובה ומשפיעה בתולדות האנושות - וזה אפילו לא קרוב. במקור ריצ'רד סטארקי, סיפור סינדרלה עם אף ארוך, מי שמגיע מלהקת רוקנרול אחרת והופך לממלא המקום המוצלח בהיסטוריה. שאלת טריוויה קלאסית: את מי החליף רינגו? (פיט בסט).

     

    אף אחד אחר כנראה לא היה יכול לתפקד בצילם של פול, ג'ורג' וג'ון פרט לרינגו, שמצא את הדרך החכמה: הוא פשוט נהיה חבר שווה זכויות. בזכות ההומור והאופי, האיש מגה־קול ("זה כנראה חלק מהאופי שלי. אדם אופטימי וחיובי") - בסיבוב השאכטה של החבר'ה, רק לרינגו היה ג'וינט פרטי משלו. בזכות החברות הטובה - הרבה פעמים הוא הציל את המשפחה מפירוק ומי יודע כמה שירים נפלאים הצליחו לצאת מהאולפן הודות לו. לאורך השנים עשו לו עוול. אפילו ג'ון, מרושע כהרגלו, אמר פעם, "רינגו הוא אפילו לא המתופף הכי טוב בביטלס". רק שקשה היום להפריז בתרומתו הייחודית, מאז עלה על הלודוויג המוזהבת, שמאלי שמרגיש נוח במערכת תופים לימניים. "יש מתופף מוכשר. ויש מתופף שמביא את הפיל שלו לתוך השיר", אמר עליו דייב גרוהל.

     

    פול וג'ון הם שני אלוהי המוזיקה שלמזלנו נפגשו בלהקה אחת. ג'ורג' לדעת רבים הוא הגאון האמיתי של ארבעת המופלאים. ואתה רינגו, עם האף הגדול, שעוד מצטרף באיחור. לא היה קשה להרגיש, "אני הביטל הרביעי"?

     

    "זה לדעתכם! עבורי, אני תמיד הייתי הראשון (צוחק). אתם יודעים, הייתי בלהקה אחרת. פגשתי את ג'ון פול וג'ורג', הופענו יחד, והם הציעו לי להצטרף. ומה שאהבתי מהרגע הראשון זה את הפרונט־ליין שלהם, הם היו מדהימים בעיניי. רק מי ידע לאן זה יגיע, באמת? בליבנו ידענו שאנחנו הכי טובים, שאנחנו יודעים להופיע - ואז הם התחילו לכתוב. ואלה היו שירים נהדרים! משם זה התגלגל. התחלנו להופיע באירופה, וזה נעשה גדול יותר. ואז פתאום הגענו לאמריקה, ואתה אומר, לא יכול להיות גדול מזה. ואז - בכל העולם. אבל באמת, שום דבר לא היה מתוכנן ולא צפוי".

     

    ה"מה־אם" הכי גדול בתולדות הרוק: מה אם ג'ון לא היה נרצח? היה לנו קאמבק מתישהו?

     

    "שאלה קשה. אני יכול לענות רק ככה: אני עדיין עובד ועושה טורים פול עדיין עושה טורים, ג'ון עשה טורים, ג'ורג' אהב לנגן. אני מאמין שזה היה יכול לקרות מתישהו. אבל אני לא בטוח".

     

     

    × × ×

     

    אין דרך לדמיין את הביטלס בלי רינגו. היצירתיות של 'ריין', הרכות ב'סאמת'ינג', הלטינו של 'איי פיל פיין', תפקידים חד־פעמיים ב'דיי טריפר', 'קאם טוגד'ר' או 'טיקט טו רייד', וזה לא ייגמר. נסתפק בשלושה רגעים אייקוניים: פתיח הרעמים של 'שי לאבז יו', שמתחיל את הביטלמניה ותרבות הפופ בכלל; תופי האפוקליפסה של 'טומורו נוור נואוז', ברגע החשוב ביותר להיסטוריית המוזיקה האלקטרונית, עד ימינו; והסולו תופים, רינגו לא אהב ולא קיבל הרבה כאלה, שפותח את 'די אנד' וחותם את האגדה כולה. והנה הוא סופסוף מגיע גם ארצה, באיחור אופנתי, גם במושגים שלו, של 50 ומשהו שנה.

     

    אתה יודע, משרד החינוך שלנו סירב לאשר הופעה שלכם בארץ בשנות ה־60, עד שכבר הפסקתם להופיע. טענו שתשחיתו את הנוער שלנו.

     

    "שמעתי על זה! היו עוד כמה מדינות שחשבו ככה. רק נדמה לי שהוכחנו, שכל מי שאמר דברים בסגנון הזה טעה, לא? אז הנה, עברו יותר מ־50 שנה, והיום אני מגיע עם הרבה שלום ואהבה. זה מה שאנחנו מקדמים ואנחנו מאמינים שנבלה טוב ביחד. לא הייתי בישראל מעולם ואני מאוד נרגש להגיע אליכם, יחד עם הלהקה".

      

    צילום : ידיעות אחרונות
    צילום : ידיעות אחרונות

    רינגו, בן 77, יגיע ארצה לשתי הופעות (ב־23 וב־24 ביוני, בהיכל מנורה מבטחים, תל־אביב) עם ה"אול־סטארר באנד" שלו, הרכב שרץ כבר הרבה שנים עליזות. עם חברים טובים מהרכבים מפוארים כמו 'טוטו', 'סנטנה' ו'10 סי.סי', שישמיעו יחד כמה מלהיטיהם. וכמובן, מיטב הלהיטים של רינגו, מהביטלס ובתקופת הסולו.

     

    מה־BDS, הוא מגלה, לא הגיעו פניות שלא להופיע. "לא שמעתי על זה. אני בא לישראל כמוזיקאי. נורא פשוט: יש לנו טור של 20 הופעות, הציעו לי 'ישראל', וישר אמרתי כן, תודה רבה!" הוא צוחק. "אנחנו מנגנים מוזיקה בכל העולם, בכל מקום שבו רוצים אותנו, פינלנד, צרפת, רוסיה - אין פה שום דבר פוליטי. מוזיקה היא לא פוליטיקה", הוא אומר, "היה לכם יום הולדת 70 וזו הזדמנות מצוינת בשבילי, מהבמה הזו, לברך אתכם". עד אז אפשר לראות בריפיט את החיקוי שלו ב'ארץ נהדרת', בגילומו של ערן זרחוביץ'. שתן ואהבה.

     

    קריירת הסולו של רינגו, לבדו או מוקף חברים טובים, הייתה ועודנה פורייה להפליא. "אנשים אומרים, 'מה, אתה עדיין מנגן?' כן, זה מה שאני עושה. 'ואתה עדיין עושה תקליטים?!' כן, זה מה שאני עושה. אני כנראה האדם האחרון בעולם שעושה קומקפט דיסקים (צוחק), אף אחד כבר לא מנסה יותר. ישר סטרימינג".

     

    לא פעם הצטרפו אליו החברים הטובים מליברפול, כמו באלבומו האחרון, שבו משתף פעולה גם מקרטני. "אנחנו לא בקשר תכוף אבל נותרנו חברים טובים", הוא מספר. למעשה, הפעם האחרונה שבה התקבצו כל הארבעה יחד הייתה באלבום שלו "רינגו" מ־73', שהניב בין היתר את הלהיטים 'פוטוגרף', 'איט דונט קאם איזי' ו'יור 16'. בזמן אמת, הוא הראשון להודות, הם לא ספרו אותו. "האמת, כשהייתי עם 'רורי וההוריקנז' חשבתי שגם לי יש קול טוב לשירי רוקנרול. אבל אז הגיעו הביטלס האלה ודיכאו אותי", הוא צוחק. "נתנו לי קטעים נוסח 'ילו סבמארין', בזמן שאני בכלל רציתי לשיר רוק".

     

    כך או אחרת, קולו לבסוף הוביל את אחד מהלהיטים הנצחיים היותר גדולים של הלהקה, With A Little Help From My Friends, שממוקם כרצועה השנייה בסרג'נט פפר ולא שוחרר כסינגל מעולם. אלא שתחנות הרדיו "נאלצו" לנגן אותו כי הוא הודבק לרצועה הפותחת, האייקונית. מקרטני ולנון כתבו את השיר על הפסנתר בבית של מקרטני, במה שנחשב לאחת מהכתיבות המשותפות האחרונות שלהם. בהמשך חתמו על השירים יחד, אך אלה נולדו בעבודה בנפרד.

     

    לא בטוח שזה היה מאוד תמים. לפי פרשנויות של מומחי ביטלס בעולם לאורך השנים, "החברים" שאליהם התכוונו לנון ומקרטני היו בעצם סמים לא־חוקיים. לנון הכחיש את הדברים. גם סטאר סבור שהשניים באמת התכוונו לחברים, והוא מתעקש שהם התכוונו לחברות שבין הרביעייה, שהלכה והתפוגגה. "פול וג'ון היו כותבים לי שיר מדי פעם", הוא מספר, "הם הגיעו אליי יום אחד עם השיר הזה וכמובן שהייתי מאושר לבצע אותו. חשבתי שהוא מאוד מתאים לאישיות שלי, מושלם אפילו, כי זה היה מעין מוטו לחיים שלי, 'מה אתה יכול לעשות ללא החברים שלך'".

     

    השורה הראשונה של השיר הייתה אמורה להיות "What would you think if I sang out of tune? Would you throw ripe tomatoes at me?", אבל סטאר לא רצה לשיר אותה כך כי חשש לספוג עגבניות מקהל בהופעה, ולכן היא שונתה לבקשתו. "אמרתי שאני לא רוצה לקחת את הסיכון הזה בשום אופן, שאין צ'אנס שאשיר את זה ככה. וזה שונה". מקרטני רצה לסיים את השיר בתו גבוה שלא ממש התאים לקול של סטאר. "לקח לנו קצת זמן של עבודה והוא הדריך אותי איך להגיע לתו שהוא רצה וליווה אותי עד שהגענו למה שפול רצה. לא הייתי כל כך בטוח אז בקול שלי. אבל זה קרה".

     

    לפי עדויות באולפן, אחרי כמה ניסיונות, כשרינגו הגיע לתו הרצוי ודייק, הגיבו השלושה במחיאות כפיים סוערות. "ידענו שזה יהיה שיר מאוד מצליח", הוא אומר, "אבל אני לא ידעתי שחלק גדול מהקריירה שלי יזוהה עם השיר הזה. היום כמובן שאפשר לומר את זה. כשאתה חושב על רינגו, אתה בוודאי חושב על With A Little Help From My Friends. אם אתה ילד, אתה חושב על 'צוללת צהובה' ששרתי. ילדים אוהבים את השיר הזה עד היום".

     

     

    × × ×

     

    רינגו גם כתב והשתתף בכתיבה של שירי ביטלס כמו 'דונט פאס מי ביי', 'וואט גואוז און' ו'אוקטופוס גארדן'. "הייתי כותב 20 גרסאות לשירים, גם ל־Don't Pass Me By, ואז הייתי מתקשר לג'ורג' הריסון כי לא ידעתי איך לסיים אותם. והוא היה מנסה לעזור לי וכותב מילים, ואני הייתי מוסיף. ופתאום היה שיר שנשמע כמו 47 גרסאות, של בוב דילן בכלל", הוא מספר. "תשמעו, היה לי קשה בהתחלה ככותב. כי בכל זאת, לנון ומקרטני. הייתי נותן להם לקרוא את השירים שלי והם היו מתגלגלים מצחוק על הרצפה, כי הרגע סיימתי לשכתב שיר של מישהו אחר, ובכלל לא הבנתי את זה. ב־20 השנים האחרונות אני יכול לומר שאני מרגיש מאוד נינוח עם היצירה שלי".

     

    סטאר היה הראשון שלמעשה עזב את הביטלס לתקופה קצרה. זה קרה ב־22 באוגוסט 1968 כשנטש לפתע את ההקלטות לאלבום הלבן במהלך השיר Back in the U.S.S.R. "הרגשתי שאני לא מנגן נפלא כמו שאני רגיל. הלכתי לפגוש את ג'ון שחי עם יוקו בדירה שלי בכיכר מונטגו, ואמרתי: 'אני עוזב את הלהקה, כי אני מרגיש שאני לא מנגן טוב ושאני לא אהוב ושאני מחוץ לעניינים ושאתם השלושה מאוד קרובים'. ג'ון ענה: 'חשבתי שזה אתם השלושה!' ואז הלכתי למקרטני ואמרתי לו את אותו הדבר, 'אני מרגיש אאוטסיידר, מרגיש שאתם השלושה קרובים ואני מחוץ לזה'. פול ענה: 'חשבתי שזה אתם השלושה!'"

     

    הוא המשיך לסרדיניה, ליאכטה של חברו פיטר סלרס, וכתב בינתיים את Octopus's Garden. מקרטני, לנון והריסון המשיכו בהקלטות בלעדיו, כשמקרטני תופס את מקומו על התופים. אחרי מספר ימים הם שלחו לסטאר מברק וביקשו ממנו לחזור. ב־4 בספטמבר הוא נכנס שוב לאולפני אבי רוד, בדיוק לפני הצילומים לקליפ של Hey Jude. על התופים הוא מצא פרחים בצורת Welcome Back, Ringo.

     

    ב־10 באפריל 1970 מקרטני הודיע חד־צדדית על פירוק הלהקה. "שמנו לב שאנחנו לא בעניין של לעשות תקליטים כמו שהיינו פעם", נזכר סטאר, "פשוט נתנו את כל מה שיכולנו. היו לנו עוד שירים שג'ון ופול כתבו וכן יכולנו להקליט, אבל זה לא היה זה, בשום מובן. לכל אחד מאיתנו היו כבר תוכניות לקריירת סולו. לי היו שני ילדים, רציתי להיות יותר איתם. הרגשנו שהלחץ של להיות ביטלס הופך קשה וקשה יותר מיום ליום, דוחק אותנו לפינה".

     

    מה קרה לך אחרי?

     

    "הרגשתי אבוד אחרי הפירוק, אני חושב שכל אחד מארבעתנו הרגיש דומה. תחשוב נניח על נקודת המוצא שלי. אתה לא יכול להצטרף לעוד להקה אחרי שהיית בביטלס. זה לא הולך".

     

    נשארתם בקשר?

     

    "כן. היינו מעורבים זה באלבומים של זה אחרי הפרידה ובילינו יחד, אבל כבר לא היינו להקה. שמעו, אני חשבתי ששמונה שנים ללהקה זה מספיק. זה זמן ארוך. הביטלס לא היו להקה שחזרה על עצמה כמו להקות אחרות שעשו אותו דבר כמה פעמים. אנחנו תמיד ידענו לחדש. יכולנו טכנית להמשיך להיות להקה, אבל זה כבר לא היה קורה בסטנדרטים שהצבנו לעצמנו. אז החלטנו שעדיף לא להמשיך".

     

    טראומת הפרידה מהביטלס לא עזבה את סטאר במשך 20 שנה כמעט. זה בסדר, גם אנחנו לא היינו יוצאים מזה כל כך מהר, אם בכלל. הוא מצא עצמו מכור לאלכוהול ונזקק לגמילה ב־1988. "באותם ימים אפילו לא הייתי יוצא לבלות כי זה היה אומר שאני צריך להיות באוטו 40 דקות ללא שתייה", הודה בעבר בראיון ל'פיפל', "הייתי במצב מקצועי לא טוב, לא ידעתי מה אני אעשה, ואיך". אחרי הגמילה נשאר נקי, נראה נפלא, עושה מדיטציה, והיום הוא חסיד של פירות וירקות.

     

    מספרים שאהבתך הגדולה היא ברוקולי.

     

    "כן! אני אוכל את זה כל יום, בכל ארוחה".

     

     

    × × ×

     

    טעון בירור: פגשתם את אלביס באחוזה שלו בבל אייר באוגוסט 1965. יש אמת בסיפור שניגנתם יחד?

     

    "זה לא קרה ולא מעניין אותי מי שאומר אחרת. אני זוכר את זה במדויק. נכנסנו אליו פנימה והוא ישב וצפה בטלוויזיה, והשלט אצלו ביד. ארבעתנו ביחד היינו בתחושה של 'וואו'. עבורנו זה היה רגע מיוחד כי כולנו הערצנו את אלביס. רגע הפגישה איתו היה לא פחות ממדהים. זה היה אלביס עצמו, אתם מבינים מה זה? אלביס!

     

    "כשלעצמי, הייתי רגיל לפגוש אנשים כמו ביל היילי וכולם איכשהו נראו לי כמו אבא שלי. אלביס היה הראשון מהחבורה הזו שלא נראה כמו אבא שלי. אבל לא ניגנו ביחד וגם לא שיחקנו פוטבול כמו שמספרים, למרות שהוא והחבר'ה שלו כן שיחקו אז. פשוט לא ידענו איך משחקים פוטבול. בכל מקרה, אחרי הפגישה חשבתי שאני התרגשתי הרבה יותר לפגוש אותו מאשר הוא אותנו, את הביטלס".

     

    ג'ורג' הריסון אמר פעם שהביטלס היו במיטבם בשנות הרוקנרול הראשונות, במועדונים בהמבורג. שם בעצם פגשת אותם לראשונה. תחזיר אותנו לשם.

     

    "היינו צעירים שרק רוצים לנגן. כשניגנו בליברפול זה היה משהו כמו 30 או 40 דקות, אולי שעה. אבל בהמבורג זה היה בסופי שבוע, בין שתי להקות, והיינו מנגנים משהו כמו 12 שעות. ככה אתה לומד איך לנגן. וככה אתה נעשה קרוב לחברי הלהקה האחרים. אז הרבה תודה להמבורג. זו בעצם הייתה תחרות בינינו, איך למשוך את תשומת הלב של הקהל ללילה אחד. עד שפעם אחת הדרך הכי טובה הייתה פשוט להרוס את הבמה, לרסק אותה לחתיכות. האמת, פיטרו אותנו בגלל זה, לפני שהחזירו אותנו. הם פשוט לא הבינו מה קשור רוקנרול לבמה הרוסה".

     

    ראינו שהעלית עכשיו בטוויטר תמונה שלכם מהימים בהודו, אצל המהרישי. מתגעגע?

     

    "או כן, תקופה נפלאה. האיש הזה היה מלא אושר, מלא חיים, זה נשאר לי זיכרון מאוד חי. הנה, גם הבוקר עשיתי מדיטציה, ואני עדיין עושה מדיטציה כל יום, מאז התקופה בהודו. זה נשאר".

     

    לפני סיום אנחנו נזכרים בקטע המונומנטלי ביותר של רינגו, 'טומורו נוור נואוז'. טראק מהפכני, ששמו לקוח מביטוי אופייני של רינגו, שחתם את האלבום 'ריבולבר'. הטאם־טאם של רינגו, שוב ושוב ושוב, כמו מדיטציה, כמו ביט שבור של ההיפ־הופ, כמו לילה אינסופי במועדון, הוא שנת האפס של יקום המוזיקה שאנחנו חיים בה עד היום. אחרי טיפול באולפן של ג'ורג' מרטין. "יש לנו אדם שיושב באולפן ועושה ככה, והגיטרה הופכת לפסנתר", אמר אז רינגו. "אז תשאל, למה לא לנגן בפסנתר? כי הפסנתר נשמע כמו גיטרה".

     

    אתה זוכר את הרגע של 'טומורו נוור נואוז'?

     

    "כן, אבל לא יכול לשחזר אותו. אני מוזיקאי אמוציונלי. זה מה שהיה לי באותו רגע. אני לא יכול לנגן טראק. אני מנגן לפי תחושה, רגש. זה פשוט מה שהרגיש לי טוב לנגן באותו רגע. לתת לתופים לדבר. להפוך אותם למצולות האוקיינוס. כדי לתת לגיטרות האחרות לשחות בתוכו".

     

    אלבום הביטלס שאתה הכי אוהב?

     

    "אם אני נאלץ לבחור אחד אז הלבן. בגלל שחזרנו להיות שוב להקה שמנגנת יחד, אחרי 'סרג'נט פפר'. 'סרג'נט פפר' באמת היה אלבום גדול, אבל אז הגענו עם Yer Blues, והנה אנחנו שוב בחדר קטן, האמפליפיירים, התופים, הכל, וכולנו כאלה קרובים אחד לשני, ואהבתי את זה. כי פשוט אהבתי להיות בלהקה".

     

    רינגו סטאר, אחד מארבעת הביטלס. מה זה אומר?

     

    "גאווה במוזיקה שעשינו. לקח לי זמן להכיר בזה, אבל היינו מוזיקאים רציניים מאוד. והמוזיקה שעשינו עדיין מושמעת היום, וזה נפלא, סבים צעירים בני 65 שאהבו את הביטלס, והנכדים שלהם ביחד. יכול להיות יותר נפלא מזה?

     

    "יש לי גם הרבה זיכרונות מאותה תקופה. הייתי רוצה לומר שכל יום היה נהדר, רק שזה לא נכון. אבל בסיכומו של דבר, הריגוש היה אדיר. עבדנו קשה מאוד, ורק רצינו להיות מוזיקאים. לא ישבנו ככה ואמרנו, 'היי, בואו נהיה מפורסמים', אלא 'בואו נהיה מוזיקאים', למרות שאתם יודעים – אם לא באתם מכוכב אחר – הביטלס נעשו די מפורסמים, כן. זה היה חלק מהסיפור. אבל המוזיקה היא הדבר שעשינו".

     

    razs@yedioth.co.il

     

    yehuda.nuriel@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 22.05.18 , 00:49