yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: רון קדמי
    7 לילות • 22.05.2018
    היו לי מיליון דולר וחברה ועובדים ופתאום, תוך שעות, לא היה לי שום דבר
    ליאור כלפון כיכב בקומדיה הכי מצליחה בארץ עד שחתך מהעסק כי שכח את הטקסטים. הוא הפיץ את בשורת הווקה פיפל בכל העולם אבל החליט להיות סטארטאפיסט.אלא שהעסק נקלע לקשיים. בתעלה באמסטרדם הוא החליט להמציא את עצמו מחדש, והפעם כצייר
    רז שכניק | צילום: רמי זרנגר

    ב'רמזור' ליאור כלפון גילם את איצקו, גבר שיוצא מהסופרמרקט בלי לשלם ועוד גובה עודף בדמות כמה חמוצים ישר לבטן. קמצן מושבע שהקארמה דופקת כשהאישה זורקת אותו למלונות שני כוכבים עם מזונות לשלושה ילדים. במציאות, ליאור כלפון דווקא הסתדר מעולה עם כסף. כשחקן הוא הפך לאייקון ב'רמזור'; כיוצר הוא נסק עם הצלחות כמו התיאטרון השחור ו־ווקה פיפל. ולפני כשנתיים וחצי הוא הכריז על שינוי כיוון דרמטי, הרפתקה חדשה ומרגשת בדמות סטארט־אפ בשם BeePost, פלטפורמה לטוקבקים בווידיאו. העיתונים והרשת התמלאו כתבות יח"צ מפרגנות. אבל בפנים הכל בער וההתרסקות הגיעה מהר.

     

    "סבלתי מהתקפי חרדה, לא יכולתי לישון בלילה. הרגשתי על סף התקף לב. לא ניהלתי סטארט־אפ ופתאום אתה מפרנס אנשים וכל יומיים יש חוזה אחר באנגלית שייקספירית. המון לחץ שלא חוויתי מעולם. באותו בוקר הסתכלתי על החשבונות והבנתי שאין לי כסף לשלם משכורות. בצהריים התקשרו לומר לי שגייסנו מיליון דולר. שעתיים לאחר מכן השותף שלי החליט לעזוב את החברה".

     

    למה?

     

    "מטעמים משפטיים אני לא יכול לומר. אבל זה היה הטיימינג הכי לא נכון והכי לא צפוי בעולם, ביום ההשקעה של מיליון דולר. הייתי חייב לעדכן את המשקיעים ובערב הם הודיעו שההסכם מבוטל ושאנחנו צריכים להחזיר את הכסף בהקדם האפשרי. פתאום אני עובר לעצירת חירום ומוצא את עצמי בוהה בקיר במשך הלילה ולא מדבר עם אף אחד חוץ מאשתי והעורך הדין. במקום להעלות את המשכורות לעובדים, נאלצתי לפטר אותם. הם היו כמובן בהלם כי ידעו שיש כסף אחרי בדיקת נאותות".

     

    רמזור
    רמזור

     

    ומה קרה?

     

    "מצאתי את עצמי די אבוד. באופן עקרוני הייתי אמור לסגור את החברה כי אין משקיעים. החברים מבינים שעשיתי כל מה שיכולתי. אבל החלטתי שאני לא סוגר אלא מקפיא אותה עד שנצא מההלם. התחלתי לאכול חסכונות כי המון זמן לא התפרנסתי מהעבודה, שנתיים וחצי".

     

    אבל למה לכרסם בחסכונות אם יש את ווקה פיפל?

     

    "כי יש שם עליות וירידות והכנסה קבועה לא הייתה".

     

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    כמה כסף הפסדת בהרפתקה הזו?

     

    "יכולתי להרוויח המון כסף אם הייתי מופיע ומשחק כמו חבריי לתחום, אבל התרכזתי בסטארטאפ, לא עבדתי, לא שיחקתי, לא צילמתי והמון זמן לא משכתי משכורת. הייתי היחיד בחברה שלא משך משכורת שנה שלמה. זו מכה לא פשוטה, אבל למזלי היו לי חסכונות.״

     

    ומה קרה בבית?

     

    "הייתי במהירות של 200 מאך. חוזר ב־11 בלילה, ממשיך לעבוד עד שתיים בלילה וקם בשמונה בבוקר. ויש לי ארבעה ילדים. היה מאוד מאתגר משפחתית וזוגית. היה לי משבר מאוד גדול עם אשתי. היא אמרה לי, 'לא היית פה בשנה האחרונה', וצדקה. גם כשהייתי בבית לא הייתי בבית והיא נשאה את העול של ארבעה ילדים לבד. רצתה לתת לי להגשים את החלום. אחרי מה שקרה הייתי בהלם שלא זכור לי בחיים. היו לי מיליון דולר וחברה ועובדים ופתאום, תוך 12 שעות, לא היה לי שום דבר".

     

    הציורים של כלפון
    הציורים של כלפון

     

    ושנתיים וחצי שנשרפו.

     

    "כן, זה זמן וכסף והייתי צריך להוכיח את עצמי כי אנשים אומרים מי זה איצקו מהטלוויזיה שרוצה להיות מנכ"ל? לא הכרתי את הטרמינולוגיה של הענף. חשבתי שדיו דיליג'נס (בדיקת נאותות) זו מחלה. הייתי עושה גוגל מתחת לשולחן תוך כדי ישיבה עם משקיע, מברר מה זה ואז אומר, 'ברור, אין בעיה, בכיף', ועדיין לא כל כך יודע מה זה באמת. כישורי המשחק שלי מאוד עזרו. לא משנה מה הייתי אומר, הייתי צריך להראות שאני מאמין בזה ויודע על מה אני מדבר. הייתי חוזר סחוט אחרי מצגות, יותר מהצגה. שלוש־ארבע מצגות ביום. הייתי סחוט פיזית ונפשית".

     

     

    × × ×

     

    צילום : ידיעות אחרונות
    צילום : ידיעות אחרונות

     

    כלפון עצר הכל וטס לאמסטרדם לבד. "עשיתי ויפאסנת אמנות. עברתי בין גלריות בעיר וחשבתי מהו הצעד הבא. כשאני יושב על תעלות אמסטרדם, ביום האחרון שלי שם, התחלתי לעשות בטלפון רשימות של מה למדתי מההרפתקה. למשל, אני לא רוצה למנכ"ל, יש טובים ממני בזה. והמסקנה שלי הייתה שאני מאוד נרגע כשאני מצייר. בגיל 12 היו בטוחים שאהיה צייר גדול אבל איכזבתי את כולם והחלפתי את המכחול במיקרופון. לפני שש שנים אשתי קנתה לי שיעור ציור אצל מורה, שעה של כיף. ברגע שהחזקתי את המכחול נפתחה הצ'אקרה של הציור. החלטתי שאני לא מחכה לגיל 60 אלא מוצא לעצמי זמן ובכל יום שישי אני מצייר. ככה זה התחיל".

     

    למה לא לחזור למשחק?

     

    "לא כרגע. אחת הסיבות שהפסקתי לפני שלוש שנים הייתה כי בעונה האחרונה של 'רמזור' קלטתי שממש קשה לי עם הטקסטים. הייתה לי מלחמה עם הזיכרון. הראש שלי היה בהמון כיוונים וזה הלחיץ אותי מאוד. יש לי הפרעות קשב ואני לא איש של ריטלינים. אני לא מכניס שום חומר כימי לגוף".

     

    איך זה נראה על הסט?

     

    "לא הצלחתי לזכור יותר משתי שורות".

     

    והחבר'ה מתעצבנים?

     

    "היה לילה אחד של צילומים של 'רמזור' שנתקעתי שעתיים על סצנה של שלושה טייקים גג. ורציתי למות כי כולם מסתכלים ומחכים שאני אסיים את הסצנה שאמורה להיות קצרה. ואני לא מצליח להתקדם. אדיר (מילר) ידוע כאחד שאוהב דיוק בטקסטים שלו, לא רציתי לאכזב אותו, ואני קולט שאני אבוד. זה הלחיץ אותי מאוד".

     

    איך הוא הגיב?

     

    "הוא לא ידע על המצוקה שלי, אבל היה מאוד סבלני ולא לחץ. הם חשבו שאני סתם עייף כי צילמנו יום שלם. זה הוביל אותי לפחד במה ודחיתי תפקידים אחרים כי הבנתי שאני חייב טלפרומפטר. הסדרה היחידה שצילמתי מאז הייתה 'דן ומוזלי' בחינוכית כי היה לי שם פרומפטר והיה לי קל להגיד כן".

     

    התבאסת שהוא לא לקח אותך ל'צומת מילר'?

     

    "לא התבאסתי. אני חייב לו על הליהוק לתפקיד המדהים הזה של איצקו. אני זוכר שרק פתחתי את הפה והוא אמר, 'מצאנו את איצקו'. אני לא יודע אם זו מחמאה גדולה, בכל את, זה לא ג'יימס בונד או איזה סמל מין".

     

    אז פרשת ממשחק בעצם?

     

    "נכון לעכשיו אני לא מתכנן לחזור לשחק. זה צריך להיות תפקיד גדול, שסטיבן ספילברג יתקשר ויגיד, 'אתה וגל גדות בסרט'. אני אקח תרופות מההימלאיה כדי לזכור את הטקסטים ולהתרכז. גם קשה להאפיל על משהו כמו 'רמזור' שהיה ענק. לא הציעו לי דברים שנראו ברמה הזו".

     

    אז עכשיו תהיה צייר. יש בזה כסף?

     

    "עוד לא מכרתי ציורים והתערוכה הראשונה שלי תיפתח ב־6 ביוני. תערוכה קצרה של 48 שעות בבניין מידטאון בת"א. נתנו לי קומה שלמה וענקית. כל הכסף ילך לעמותת Make A Wish שמגשימים משאלות לילדים שחולים במחלות מסכנות חיים. לא יודע לענות אם תהיה פרנסה, אבל הלכתי למקום שעושה לי טוב. אני יכול להגיע לסטודיו בשמונה בבוקר ופתאום לשים לב שכבר שבע בערב. אני משתדל להגיע לארוחת ערב עם הילדים. המטרה העיקרית הייתה להוריד סטרס. אני בן 45 ושאלו אותי ביום ההולדת מה אני מבקש. אמרתי להוריד סטרס".

     

    זה נשמע כמו משבר זהות.

     

    "השנה האחרונה הייתה מאוד מאתגרת. מי אני, מה אני - כי שחקן אני כבר לא, כותב אני לא, ואני לא רוצה לביים. מה אני עושה עם עצמי אחרי שיצאתי בהצהרה בחדשות בטלוויזיה שאני סטארטאפיסט? מה, עכשיו אני אגיד, 'טוב, אני לא סטארטאפיסט?'"

     

    עכשיו אתה מצהיר שאתה צייר, למה שייקחו אותך ברצינות?

     

    "פתחתי את הדלת של הסטארטאפים וגיליתי שהמסע מאוד מתיש ולא הסכמתי לשלם את המחיר. אפשר לאבד ככה משפחה. הרבה חברים שלי מההיי־טק גרושים כי הסטרס עצום וזו התחייבות היסטרית. זו התאבדות. שלוש־ארבע שנים בלי כסף, בלי משכורת, בלי שעות ברורות. אחרי שהיינו צריכים להחזיר את מיליון הדולר, אשתי אמרה לי, 'קח את הזמן שקיבלת לחשוב אם זה המחיר שאתה רוצה לשלם'. יכול להיות שאולי הייתי עושה אקזיט אבל מאבד את המשפחה בדרך כי אתה לא קיים ולא נמצא שם. וכל התקפי החרדה, הלחץ בחזה וקשיי הנשימה - לא רציתי למות בגיל 43־44 ממחלת הסטארט־אפ. זה טוב לצעירים לפני חתונה או לכאלה שכבר עברו את גיל 50 והילדים כבר גדולים".

     

      

    חשבו שעשינו מיליונים. הקומדי סטור
    חשבו שעשינו מיליונים. הקומדי סטור

    × × ×

     

    כלפון, נשוי 14 שנה לרויטל, לשעבר שיאנית ישראל בשחייה, ולהם ארבעה ילדים, שתי בנות, שני תאומים, בן ובת. נקודת ההתחלה שלו הייתה ב'קומדי סטור', בעיקר כניסים בוסקילה שמחפש עבודה, ואחר כך ניסה את מזלו בלוס־אנג'לס. "הייתי שם שנה וחצי ועסקתי בעיקר בהישרדות", הוא מספר. "אז החלטתי שאני נוסע לפראג כדי להרים מיזם של 'תיאטרון שחור' שיכניס לי כסף בזמן שאחיה באל־איי. בסוף חייתי בפראג שנה, המופע עלה ורץ שם מאז, 18 שנה. ואז החלטתי להרים את המופע השחור הגדול ביותר בעולם ולגייס כסף ממשקיעים בברודווי. היה לי רק רעיון. לקחתי בלוק ציור שחור וטושים זרחניים והתחלתי לצייר כמו ילד. עם זה עליתי לעשות פרזנטציה מול ארבעה מפיקים, קומה 14 בטיימס סקוור, פחד. המפיקה האמריקאית אמרה שיש לי 45 דקות ואני צריך להציג מופע באנגלית. הצלחתי לעבור את זה ואמרו לי נהיה בקשר. חשבתי שלא ייצא מזה כלום".

     

    אפשר להבין.

     

    "שבועיים אחרי התקשרו ואמרו שרוצים להשקיע מיליון דולר. עבדתי ארבע שנים על המופע שנקרא GLOW ורץ בספרד, גרמניה, אוסטריה ובלגיה. שיחקתי בתפקיד הראשי. מה שגל גדות עשתה במציאות אני עשיתי שם לעצמי. בשיא הגענו לבית האופרה של סידני באוסטרליה, 2,000 איש עומדים וצורחים שעה אחרי. ב־2009, כשהיינו אמורים לעלות בברודווי, הוחלט שהמופע יורד כי הוא יקר מדי. זו הייתה אכזבה".

     

    בתגובה הוא המציא את ווקה פיפל עם המנהל המוזיקלי שי פישמן. "זה עלה ביוטיוב ופתאום תוך חודשיים היו חמישה מיליון צפיות, זה נחשב הרבה בזמנו. קיבלנו טלפונים מכל העולם, אבל לא היה לנו מופע אלא שלוש דקות ביוטיוב. לא ידענו מה למכור. מפיק ברזילאי שלח מקדמה של כמה אלפי דולרים לטור בברזיל וכל קיץ 2009 עבדנו כדי להרים את המופע. ההרכב של ווקה הופיע במקסיקו בטקס הגראמי של דרום אמריקה וזה פתח את כל הדלתות. בשיא היו חמישה צוותים של ווקה פיפל במקביל שרצו בעולם - ברודווי, ספרד, ברזיל, פורטוגל וישראל. זו הצלחה ששינתה לי את החיים. אנשים היו בטוחים שאני מיליונר מהטלוויזיה, 'אה, אתה ב'קומדי סטור', בטח קנית עיר'. אבל האמת היא שלפני ווקה פיפל התלבטנו אם לקנות דירה בכרמיאל, קומה שלישית בלי מעלית כדי להשכיר וכמעט קנינו. אבל אז החלטנו לשים את הכסף בווקה. בסוף קנינו בית בבנימינה. זה היה סוג של אקזיט ראשון בחיים".

     

    ווקה הפכה אותך למיליונר?

     

    "תראה, שני מיליון איש קנו כרטיסים, אז אני יכול להגשים את החלומות שלי. זה שמר עליי בהרפתקה האחרונה בסטארט־אפ. אני מניח שנעשה גם ווקה 2".

     

    ועם הסטארט־אפ גמרת?

     

    "אני יודע שאמשיך להמציא ולייסד סטארטאפים. החוזקות שלי מגיעות בשלב היזמות, להביא את הרעיון הנכון בזמן הנכון, למצוא את הצוות הנכון ולחבר אותו לאנשים הנכונים ומשם לתת להם לעוף. אני לא איש של רעיון אחד והבנתי שאני צריך להגיד תודה למתנה שקיבלתי ולא להתנגד לה. הבנתי שאני יכול לעזור להמון אנשים להתפרנס ולשנות חיים לטובה".

     

    את רכבת ההרים הזו, מהקומדי סטור, לתיאטרון השחור, לקומדיה הכי מצליחה בישראל, להיי־טק ומשם למשיחות מכחול שנולדו באמסטרדם הוא הפך להרצאה. "הסוכן רפי עגיב הוא שכן שלי. הילדים שלנו יחד בגן והוא שמע חתיכות מהסיפור שלי ואמר, 'יש לך הרצאה מדהימה' בכמה שיחות ליד הגן הוא הצליח לשכנע אותי להתחיל לכתוב ומצאתי את עצמי פורס את כל חיי בשעה ועשר דקות". ההרצאה הראשונה עלתה בנובמבר ומאז הוא מופיע ברחבי הארץ, בעיקר בפני חברות וארגונים. "להרצאה קוראים, 'למצוא את ביצת הזהב שלך'. כולנו מחפשים עסק מכניס ואני ראיתי המון ביצי זהב בדרך לביצת הזהב האמיתית - אשתי והשותפים שפגשתי בדרך".

     

    בסוף פברואר החליט להפוך את המטאפורה של כיבוש הפסגות למציאות והעפיל על הקילימנג'רו. "12 ימים, מתוכם שמונה ימי טיפוס, זה היה תהליך נפשי חזק כי אתה עובר משהו פיזי מאוד קשה, אתה מגיע ל־6,000 מטר גובה והקור יכול להגיע למינוס 20 מעלות, ואתה הולך המון שעות ביום, מג'ונגלים עם קופים מסביבך ועד מדבריות וסלעים. אתה הולך לאופק וממשיך לאופק שאחריו. זה לא נגמר. בגובה 5,800, לא רחוק מהפסגה, חטפתי מחלת גבהים שהתבטאה בסחרחורות, בחילה והקאות. לא יכולתי כמעט לזוז. אחרי שלוש פעמים שנתנו לי חמצן הייתי על סף פינוי מההר. אמרתי למדריך שליווה אותי, 'נוור גיב אפ', אני צריך לעלות. והכל שלגים ואתה לא רואה את הסוף. אתה נכנס למסע כזה שבו אתה בסוף מדבר רק עם עצמך ברוב הדרך, שעות על שעות ושואל שאלות קיומיות. בעשר בבוקר הגענו לפסגה".

     

    מה נשאר לך מהמסע הזה?

     

    "מתו לי הציפורניים בבהונות".

     

    razs@yedioth.co.il

     

     


    פרסום ראשון: 22.05.18 , 00:52
    yed660100