שלושה ימים אחרי החלטתו של דונלד טראמפ לסגת מעסקת הגרעין עם איראן, הופיע בחשבון הטוויטר של האייתוללה עלי חמינאי צילום שלו מעיין בספר ביריד הספרים של טהרן. רחוק מאוד משם – בדירה בגריניץ' וילג', שאם קירותיה יכלו לדבר הם היו מפרסמים רב־מכר – ישב מחבר הספר מייקל וולף, שנראה גם עייף וגם משועשע, ולא שכח לצייץ את הצילום בעצמו.
לא שוולף, עיתונאי ותיק וחובב סקנדלים, לא ידע שהספר שיכתוב על הבית הלבן יהיה תפוח אדמה לוהט כל כך. אבל אפילו הוא, שכבר ראה דבר או שניים בחייו, לא יכול היה לדמיין כי הספר, שזכה לשם הלא מעודן "אש וזעם", ישמש בידי האייתוללה של איראן ככלי להטריל את נשיא ארה"ב. "להגיד שלא ציפיתי לשום דבר מזה יהיה אנדרסטייטמנט", אומר עכשיו וולף, שבמהלך כל פגישתנו אינו בורר מילים ומדבר ללא עכבות, "אבל גם לא ציפיתי לשום דבר ממה שראיתי בבית הלבן".
הספר שיצא לפני ארבעה חודשים טילטל את ארה"ב. כל העותקים אזלו מהחנויות בתוך שעות ספורות, והוא זינק מיד לראש רשימת רבי־המכר. גם העולם לא נשאר אדיש, והגילויים של וולף צוטטו בעיתונים רבים ועוררו סערה. הבית הלבן מצידו ניסה לקעקע את אמינותו של המחבר. טראמפ הגיב במדיום החביב עליו, הטוויטר, באומרו כי "מייקל וולף הוא לוזר גמור שהמציא סיפורים כדי למכור את הספר המשעמם והבדיוני", אך לא הסתפק בכך. עורכי דינו תבעו מהמו"ל למנוע את הפצת הספר בטענה כי וולף הפר את הסודיות שעליה התחייב.
אתה אישית שמעת מטראמפ אחרי יציאת הספר?
"לא. הוא איים עליי אבל הוא מאיים על כולם. הוא הנשיא הראשון בהיסטוריה של ארה"ב שניסה לעצור פרסום של ספר. לא רק שהוא לא הצליח, הוא עשה לי יחסי ציבור בחינם".
וכשאתה מגיע עכשיו לוושינגטון, אנשים פוחדים לדבר לידך?
"להפך. כולם מדברים כל הזמן. הם לא מסוגלים לשתוק. הייתי השבוע בעיר, וכל מה שאני שומע שם ממשיך להיות מטורף".
מטורף־מטורף, אבל אנשים חשבו שטראמפ לא יחזיק אפילו שנה, והנה עברו כבר שנה וחצי, ולא נראה שהוא הולך לאנשהו.
"אפשר לכתוב עוד ספר על כל מה שקרה מאז שעזבתי את הבית הלבן באוגוסט שעבר. כשכתבתי את הספר חשבתי שזו רק המערכה הראשונה של הנשיאות הזו. במערכה השנייה כל החטאים שלו יתפוצצו, ובמערכה השלישית הוא ייזרק מהמשרד. לדעתי, בעוד שנה טראמפ לא יהיה נשיא".
ריגול ופוליטיקה
וולף, כתב מגזין עם הרבה מעריצים והרבה שונאים, נכנס לבית הלבן זמן קצר לאחר השבעתו של דונלד טראמפ לנשיא, אבל הקשר שלו עם טראמפ התחיל עוד לפני שזכה בבחירות. הוא ראיין אותו ל"הוליווד ריפורטר" ואף שהכתבה שהתפרסמה לא הייתה מחמיאה במיוחד, טראמפ התלהב. "אני לא בטוח שאנשיו קראו את הכתבה עצמה", אומר וולף, "אבל הם מאוד אהבו את שער המגזין עם התמונה של טראמפ במשקפי שמש ופוזה לוחמנית".
הופ היקס, יועצת התקשורת לשעבר ומי שטראמפ התייחס אליה כמו אל בתו, שלחה מייל נלהב לוולף, שמינף את הרצון הטוב להשגת אישור לכתוב ספר על מאה הימים הראשונים של הנשיאות. "אמרתי לטראמפ שאהיה זבוב על הקיר", הוא נזכר. "הוא חשב בהתחלה שאני רוצה עבודה. אמרתי, 'לא, אני רוצה לכתוב ספר', והוא מיד איבד עניין. 'בסדר, למה לא, תכתוב'. הוא ידע שאני לא כתב פוליטי, אני כתב מדיה, הוא הכיר אותי מכל השנים שלנו בניו־יורק וזה כנראה הספיק".
וולף קיבל תג לבית הלבן ובמשך שמונה חודשים, מההשבעה בינואר 2017 ועד אוגוסט, הסתובב במסדרונות בלי הפרעה, תפס לעצמו פינה באגף המערבי, התיישב ורשם. "האגף המערבי הוא מקום הרבה יותר קטן ממה שחושבים וכולם עוברים שם כל היום", כתב בספרו, "הנשים שעובדות שם לבושות כולן במדים שטראמפ אוהב – חצאיות קצרות, מגפיים גבוהים, שיער ארוך פזור".
הם לא ידעו מי אתה ואיך אתה כותב?
"נראה שלא. טראמפ אמר שזה בסדר שאהיה שם, והיתר ממלאים הוראות. חוסר הכישרון שלהם עזר לי, הם לא טובים במיוחד בניתוח דברים. יש לי תיק עבודות רציני, ומעולם לא הייתי נחמד לאנשים בעמדות כוח שכתבתי עליהם, אבל אף אחד בבית הלבן לא חשב לעשות גוגל ולחקור מי לעזאזל האיש המוזר הזה שיושב מחוץ לחדר הסגלגל וכותב".
מתי הבנת שיש לך ספר?
"מאה הימים הראשונים הם ציון דרך מאוד סמלי, זה מה שמגדיר את האג'נדה שלך כנשיא. ופה זה לא קרה. להפך. שום דבר לא היה מתוכנן, רוב התפקידים לא היו מאוישים, כל אחד משך לכיוון אחר. הכאוס היה כל כך גדול שאפילו הייתי קצת מודאג, מה זה הדבר הזה, איך בכלל מתחילים לבנות כאן סיפור, אבל מהר מאוד חברים בצוות הבכיר החלו להביע תסכול ובלבול ואפילו פחד. כשהבנתי שהראייה שלי לא שונה מזו של יועציו הבכירים ביותר של הנשיא, אמרתי, 'וואו, זה רגע ייחודי מאוד בהיסטוריה'".
אחד הדברים המדהימים ביותר בספר הוא מידת החופש הגדולה שבה הרשו לעצמם יועציו של טראמפ להתבטא, ליד אדם שידעו כי הוא כותב ספר. ולמרות העובדה שטראמפ השתולל מזעם אחרי הפרסום, בסופו של דבר היו רק מעט הכחשות קונקרטיות. "אני לא חושב ששאלתי אפילו שאלה אחת", מניד וולף את ראשו כמי שעדיין לא מאמין שכל זה אכן קרה, "הכי רחוק היה לשאול 'מה נשמע' ו'איך הולך', והם פשוט התחילו לדבר. לפני הרבה שנים, כשהייתי רק בתחילת דרכי המקצועית ועוד לא ממש ידעתי מה עושים, אמר לי קליי פלקר, מייסד 'ניו־יורק מגזין', 'פשוט תלך למקום ותסתובב שם'. ומאז זה מה שאני עושה. אני מגיע, לא שואל שאלות, רק רואה מה קורה. ובמקרה הזה האנשים פשוט לא יכלו להפסיק לדבר, הם כמעט נזקקו למין כותל מערבי".
נהנית?
"לא ממש, זו עבודה שדורשת רמת ריכוז אחרת לגמרי. הגעתי לעמדה שלא הייתי אמור להיות בה, וחלק מהעבודה היה להישאר בה בלי שיגלו אותי. זה קצת כמו להיות מרגל. אנשים טענו שרימיתי או שלא הצגתי את עצמי נכון, אבל אני לא הצגתי את עצמי בשום צורה פרט ל'אני פה לכתוב ספר באישור טראמפ', ובשאר הזמן ניסיתי להיות בלתי נראה".
היית אמור להיות שם רק מאה ימים. נשארת שמונה חודשים, ועדיין אף אחד לא חשד?
"לפעמים מישהו היה אומר, 'היי, מה אתה עוד עושה כאן'. הייתי עונה, 'אה, אני רק מסיים כמה דברים', והם היו ממשיכים הלאה".
כשוולף שב לדירת החלומות הניו־יורקית שלו והתיישב לכתוב, לקח לו זמן לעכל את כל מה שראה. "מה שהכי הדהים אותי היה העובדה שבקושי כמה שבועות אחרי ההשבעה, כל היועצים הבכירים, מאה אחוז מהם, אמרו לי שדונלד טראמפ לא כשיר לשמש כנשיא ארה"ב. המהירות שבה זה קרה הייתה בלתי נתפסת. בימים הראשונים אחרי ההשבעה כולם מדברים איתך מלאי ביטחון. אחרי כמה שבועות הם עדיין אומרים את אותם דברים, אבל כבר מוסיפים מין אנחה. עוד כמה שבועות ואתה מתחיל לראות תסכול של ממש, ובסוף כשאתה שואל אותם 'מה נשמע', הם עונים בתנועה של אקדח על הרקה ואומרים 'בום'. בחודש מארס, פחות מחודשיים אחרי ההשבעה, כולם כבר היו בשלב של האקדח על הרקה".
קצת קשה להאמין שפתאום הם גילו מי זה דונלד טראמפ. הם בעלי בריתו.
"זהו, שלא. בנשיאות רגילה אתה מביא איתך אנשים שקרובים אליך הרבה זמן, כאלה שהכרת לפני שרצת לנשיאות. טראמפ נכנס למשרד עם צוות שהוא בקושי מכיר".
אז למעשה רק בני משפחתו היו באמת קרובים אליו.
"רק איוונקה וג'ארד. אפילו אשתו של אריק טראמפ אמרה לאחד היועצים הבכירים, 'אתה יודע, לפני שהוא קיבל את המינוי של המפלגה הרפובליקנית ראינו אותו מעט מאוד'".
צהוב ופוליטיקה
"אש וזעם" שיוצא לאור בישראל בימים אלה (הוצאת מודן) הוא ספר מהנה לקריאה. וולף יודע לכתוב, השפה שלו עשירה וההומור דק. הגילויים כמובן צבועים בצהוב כהה, אבל הם מייצרים תמונה של בית לבן שהוא קן קוקייה: וולף מספר שטראמפ פוחד כבר עשרות שנים שמישהו ירעיל אותו, אז הוא אוכל רק המבורגרים שמגיעים ממקדונלד'ס, מחסל שלושה כל ערב במיטה מול ערוץ פוקס ניוז; שהוא משמיץ את חברי הסגל הבכיר באוזני עמיתיהם, ובין השאר אמר שסטיב באנון, לשעבר יועצו האסטרטגי של הנשיא, "נראה כמו חרא"; שריינס פריבוס ראש הסגל שהודח, הוא "גמד חלש"; ששון ספייסר, דובר הבית הלבן שהתפטר, הוא "אידיוט" (וגם הוא "נראה איום ונורא"), ואפילו ג'ארד קושנר הוא סתם "לקקן", והוא ואיוונקה לא היו צריכים בכלל לבוא לוושינגטון.
עוד הוא מספר כי באנון קרא לפגישה של דונלד טראמפ ג’וניור עם נציגים של הקרמלין "בגידה"; שאיוונקה תיארה את השיער הדליל של אביה כתסרוקת מהונדסת ש"לוקח שעות רבות לעצב"; שטראמפ מתעניין מאוד באספקטים השונים של אקט הסקס הקינקי המכונה בחיבה "גולדן שאואר"; שהוא שנא את טקס ההשבעה שלו כי סלבריטאים לא רצו להופיע והקהל היה דליל; שבניו דון ג'וניור ואריק מכונים מאחורי גבם "עודאי וקוסאי", על שם בניו של סדאם חוסיין; שטראמפ ומלניה ישנים בחדרי שינה נפרדים; ושטראמפ לא יודע כמעט כלום על החוקה של ארה"ב. הניסיונות ללמד אותו במהלך הקמפיין נעצרו בתיקון הרביעי. עכשיו הוא כנראה כבר מכיר את התיקון החמישי, זה של זכות השתיקה, כי ייתכן שיזדקק לו.
כמעט אף אחד שבא עם טראמפ לבית הלבן כבר לא נמצא שם.
"זו העונה השנייה של סדרת הריאליטי, וכל הכוכבים חדשים. זה לא מפתיע. צריך להבין שלעבוד בשביל דונלד טראמפ זו חוויה מאוד־מאוד־מאוד – ואני לא סתם אומר את זה שלוש פעמים – לא נעימה. זה מוציא מהדעת. רק לפני ימים אחדים התפרסם שהוא השפיל את השרה לביטחון פנים בישיבת קבינט ליד כולם, בעוד שכל נשיא אחר היה מדבר איתה בארבע עיניים. אלה החוויות של כולם שם. ריינס פריבוס אמר לי שעוד לפני שהוא הגיע לבית הלבן הוא ידע שזה יהיה סיוט, וקיווה לשרוד שנה אחת. שנה זה זמן מכובד, או לפחות לא מביך. אחרי כמה שבועות הוא כבר אמר, 'אולי רק שישה חודשים'. שון ספייסר אמר לי הרבה מאוד פעמים, 'אתה לא יכול להמציא את החרא הזה שאני מתעסק איתו'. הוא דווקא יצא משם די מהר, אבל הנזק נעשה".
הם לא קורבנות.
"לא, אבל יש לי סימפתיה אליהם. אתה עובד בבית הלבן, אתה עובד בשביל הנשיא, אתה מרגיש מחויבות. אין כבוד גדול יותר מאשר לעבוד בבית הלבן, זה משכר. ואם הספקות מזמזמים, אתה חושב לעצמך, 'כמה רע זה כבר יכול להיות. עדיין אצא כשיש לי ברזומה ג'וב מאוד בכיר במקום הכי חשוב בעולם'. אבל עכשיו כמעט כולם לא מצליחים למצוא עבודה בוושינגטון, הנקודה הזוהרת ברזומה היא פתאום רעל. כל מי שנמצא שם שואל את עצמו, 'איך הגעתי למצב ששיא הקריירה שלי הפך לכתם', אבל הם גם בטוחים שהם תרמו הרבה. פריבוס אמר לי שאם שניים־שלושה דברים השתבשו כל יום, אז בלעדיו זה היה עשרה. כולם שם מסתובבים בתחושה שהם מצילים את אמריקה בכל יום שהעסק לא מתמוטט".
מכל המקורות של וולף בספר, אין ספק כי את האספקה השוטפת ביותר הוא קיבל מסטיב באנון, היועץ האסטרטגי שעזר לטראמפ לנצח את הבחירות, אבל גם הוא לא הצליח לסגור אפילו שנה אחת בבית הלבן. "עבור באנון, טראמפ היה כלי הרכב המושלם להחדרת האג'נדה שלו עד לחדר הסגלגל", אומר וולף, "בניגוד לטראמפ, באנון הוא אידיאולוג אמיתי, ומבחינתו טראמפ היה רק מכשיר. באנון הרבה יותר חכם מכל האחרים שם".
הוא לקח את טראמפ לבית הלבן, וכמה שבועות אחר כך החל לספק לך חומרים נגדו. מה בדיוק היה המשחק שלו?
"באנון התפכח מהר מאוד. הוא לא יכול להפסיק לדבר, ואני לא ניסיתי לעצור אותו. האמת היא שלמדתי לחבב את סטיב. אני לא מסכים עם הפוליטיקה שלו בשום צורה, אבל אני חושב שהוא איש ישר".
הוא מעורב מבחוץ במה שקורה בפנים?
"הוא עדיין מאוד מושקע ב'מהפכה של דונלד טראמפ', או איך שקוראים לזה, ואין מהפכה של דונלד טראמפ בלי דונלד טראמפ, אז כן, העזיבה הפיזית את הבית הלבן לא שינתה הרבה".
אתה בקשר איתו?
"אני בקשר עם רבים מהם. התחלנו לעבוד על עיבוד הספר לסדרת טלוויזיה, וכל מה שמעניין אותם עכשיו זה מי יגלם אותם".
זה כל מה שמעניין אותם? יש עולם שלם בחוץ של אמריקאים עם בעיות יומיומיות, מדינה מפולגת, אווירה רעה.
"זה לא מזיז להם".
כסף ופוליטיקה
וולף, 64, נולד להורים אקדמאים בניו־ג'רזי, למד באוניברסיטת קולומביה וכסטודנט התפרנס כנער שליחויות ב"ניו יורק טיימס". כתבת המגזין הראשונה שלו התפרסמה ב־1974 במגזין של הטיימס, וממנה צמחה קריירה מגוונת. הוא נחשב לכותב מוכשר מאוד, אבל גם שנוי במחלוקת. הוא אוהב להוסיף צבע גם לדברים צבעוניים מספיק, וספג לא מעט ביקורות לאורך הקריירה בטענות לחוסר דיוקים. ועם זאת, היה מועמד שלוש פעמים לפרס המגזין הלאומי וזכה בו פעמיים. כמי שפגש הרבה אנשים שלא אומרים אמת, וולף טוען כי דונלד טראמפ נמצא בליגה אחרת לגמרי.
"אני לא חושב שהוא משקר", הוא אומר בקצב הדיבור האיטי שלו, "כלומר ברור שהוא משקר כל הזמן, אבל זה כי הוא חי במציאות משלו. אם אתה משקר ביודעין, זה אומר שאתה מכיר בכך שיש מציאות שבה האמת קיימת. אבל טראמפ לא מכיר במציאות כזו. אני אפילו לא יכול להסביר מאיפה זה בא. אולי כשאתה עובר חיים שלמים בלי שתהיה לך מחויבות לאמת ומבלי שלאף אחד יהיה אומץ לתקן אותך או להתווכח איתך, אתה פשוט אומר מה שבא לך. הוא חי בעולם שמתיישר רק לפי מה שנראה לו, עולם שבו הוא לא מכיר בכבוד או אפילו סתם באנושיות של אף אחד אחר. הוא היה כזה כל החיים וזה לקח אותו עד הבית הלבן. אני לא יודע מה זה אומר על אמריקה".
בשיחות שלך איתו, ברגעים של אחד על אחד, הצלחת לראות משהו שחבוי שם בפנים?
"לא. אני לא חושב שיש משהו בפנים. הוא יכול להיות מצחיק לפעמים, אבל רוב הזמן אתה מסיים שיחה איתו ואומר לעצמך, 'זה מאוד מדאיג'".
חקירת ההתערבות הרוסית בבחירות השפיעה על הצוות שלו?
"איש לא יודע מה קורה בתוך העולם של טראמפ, מי מדבר עם מי ומי בגד במי. זה יקום של טיפוסים שוליים בעיניי, מייקל כהן (עורך דינו של טראמפ — צ"ש) כאלה, ואתה לא יודע מה הם עושים. אבל איש בצוות הבכיר לא האמין ועדיין לא מאמין שהייתה קונספירציה עם הרוסים ברמה שהליברלים מדמיינים את זה, פשוט כי הטיפוסים בעולם של טראמפ לא מתוחכמים מספיק כדי להרים מבצע כזה. מה שכן, כולם הרגישו שאם מישהו יתחיל לחטט בעניינים הכספיים של טראמפ, הוא ימצא דברים רציניים מאוד, שעכשיו באמת מתחילים לצאת".
היית שם במהלך עצרת הימין הקיצוני בשארלוטסוויל. שמעת את טראמפ אומר שיש גם נאצים טובים. הוא גזען או שהוא סתם לא יודע להתבטא?
"הוא חושב שיש הבדלים פונדמנטליים בין אנשים לפי צבע העור שלהם. במוח שלו ככה העולם מאורגן. זו תפיסה של 1955, הוא תמיד היה כזה, הוא לא התפתח בשום צורה".
מכאן באה גם האובססיה שלו עם ברק אובמה?
"האובססיה עם אובמה היא חלק קבוע בתהליך קבלת ההחלטות שלו, אבל אני לא חושב שזה הכל עניין גזעי. זה אפילו יותר פרימיטיבי: הוא פשוט לא יכול לשאת שמישהו אחר מקבל קרדיט או שמישהו אחר מצליח, כי בעיניו זה אומר שמשהו נלקח ממנו. הוא אדם מאוד חסר ביטחון, ואם הוא רואה שאובמה פופולרי, זה מטריף אותו כי הוא חושב שזה מגיע לו. האלמנט הגזעי מוסיף, אבל זה לא הבסיס לפסיכוזה".
על רקע זה, מה לדעתך מחבר איש ספר משכיל כמו בנימין נתניהו עם מישהו כמו דונלד טראמפ?
"טראמפ מתחבר לאנשים שמחמיאים לו או כאלה שהוא חושב שהוא יכול לקבל מהם משהו. כל ההחלטות שטראמפ מקבל תלויות במה יוצא לו מזה באופן אישי".
אז נתניהו מחמיא לו ומקבל ממנו מה שהוא רוצה, אבל מה טראמפ מקבל בתמורה?
"אני לא יודע מספיק כדי לומר, אבל צריך להדגיש שוב ושוב שכל החלטה שטראמפ מקבל קשורה לדעתי איכשהו לרווח
אישי. הוא ייצר לעצמו קליקה מוזרה של חבר'ה רעים במזרח התיכון, עם סעודיה ואיחוד־האמירויות. מעורבים בזה נשק, כסף ומי יודע מה עוד. לשתי המדינות האלה הוא הוסיף את ישראל, וזה הציר שלו במזרח התיכון. אני מניח שהוא מחפש עסקה שבה האמירויות והסעודים מקבלים מה שהם רוצים, ובתמורה יורדים חזק על הפלסטינים".
בגלל זה לדעתך הוא ניפץ את הדיל עם איראן?
"בגלל זה ובגלל אובססיית אובמה. הייתי שמח לראות עיתונאי פוליטי שואל אותו מה יש בעסקה עם איראן. הוא לא יודע, הוא לא קרא, אין לו מושג. גם כאן מדובר במערכות יחסים שמתבססות רק על תן וקח אישי. מסתובבים בוושינגטון אנשים מסעודיה והאמירויות, עושים כל מיני פגישות חשאיות, קורים דברים שאף אחד לא יודע מהם. טראמפ הוא הנשיא וזכותו החוקתית לייצר את מדיניות החוץ שהוא מוצא לנכון, אבל זו פארסה, כי כולם, כולל העוזרים שלו, יודעים שהוא מייצר מדיניות חוץ שמתאימה לו אישית".
סקס ופוליטיקה
במהלך סיבוב היחצנות המסיבי שערך לספר הסתבך וולף כשהגיע ליחסים בין טראמפ למלניה, יותר נכון האין־יחסים ביניהם, וטען שלטראמפ יש היום מערכות יחסים עם נשים אחרות. "לא הכללתי בספר שום דבר שלא הייתי בטוח לגביו", הוא מתגונן בקוצר רוח. "האם יש שמועות לגבי חיי המין של טראמפ בבית הלבן? יש כל הזמן. האם סיפור כמו של סטורמי דניאלס (כוכבת הפורנו שטענה שניהלה רומן עם טראמפ – צ"ש) מפתיע מישהו? מה פתאום. אם יש תחום שבו האיש באמת עבד קשה כל חייו זה לרדוף אחרי נשים. הוא מאוד אוהב להשוויץ בכיבושים, אבל כמו שאמרו לי הרבה מהחברים שלו, 'זה שהוא מתרברב לא אומר שזה נכון'.
"הוא אמר לאנשים שאחד הדברים שנותנים טעם לחיים זה להכניס למיטה נשים של חברים שלו. מי מדבר ככה? מישהו מאוד קרוב אליו אמר לי, 'יש לו רק שני תחומי עניין בחיים: נשים וספורט'. הרעיון שרדיפת השמלות נגמרה כשהוא נכנס לבית הלבן נראה לי, איך לומר, לא ריאלי. במיוחד לאור העובדה שאין לו שום יחסים עם מלניה מעבר להופעות הציבוריות. אף אחד בבית הלבן לא ממש יודע מה הדיל ביניהם. אולי אלה יחסים הדדיים סבירים לגמרי, שפשוט לא דומים למה שאנחנו מגדירים נישואים. היא אמורה לגרום לו להיראות טוב בציבור, והוא מאפשר לה לחיות חיים טובים. זו עסקה".
אז מלניה היא לא קורבן?
"אני חושב שלא. מה שכן, זה שהוא נבחר עשה את החיים שלה הרבה יותר קשים. זה נכון, אגב, גם לגבי איוונקה וג'ארד. איוונקה קרובה לאבא שלה, אבל כל הדבר הזה הוא אכזבה, שלא לומר קטסטרופה שלמה, עבורה ועבור ג'ארד. אף אחד מהם לא רצה להיות שם".
הצרות של וולף התחילו כשהתארח בתוכניתו של ביל מאהר, ואמר כי לדעתו טראמפ מנהל רומן מחוץ לנישואים גם עכשיו: "יש קטע לקראת סוף הספר שכשתקרא אותו תגיד לעצמך 'בינגו'", הצהיר מעל גבי המסך הקטן. כצפוי כולם מיהרו לבדוק, וסברו שהבינגו היה השגרירה באו"ם ניקי היילי, שעליה כתב וולף: "היא מושכת את תשומת ליבו של טראמפ והוא את שלה. הנשיא בילה איתה זמן רב בפרטיות באייר פורס וואן". וולף הכחיש, אבל נתקל בתגובות זועמות. עיתונאי הולנדי נזף בו בברוטליות, ומיקה בז’ז'ינסקי, מגישת תוכנית הבוקר "מורנינג ג'ו", קיצרה ראיון איתו בשאט נפש. כשכל זה הפך יותר מדי, ביטל וולף בחודש מארס את רוב הופעותיו הציבוריות.
"הטלוויזיה עברה טראמפטיזציה", אומר וולף, "הכל בנוי על עימותים והתנגשויות ודם רע. הספר הזה הפך למפלצתי כל כך מהר והתראיינתי בכל מקום. בשלב מסוים שמתי לב שאחרי שכבר לא היה לי יותר מה לחדש, מראיינים ניסו להפוך אותי לסיפור. אז החלטתי שאני מפסיק להופיע בטלוויזיה, הרי מכרתי את כל הספרים שיכולתי למכור".
הקולגות שלך, באופן כללי, קיבלו את הספר בקרירות. זו קנאה?
"אנחנו עיתונאים, מישהו מפרסם סיפור שאחרים רוצים וזה משגע, אני מבין את זה. בוודאי היה כאן אלמנט של קנאה. זה הסיפור הגדול של התקופה וכל אחד רוצה חתיכה ממנו, והנה אני בא מבחוץ, לא כתב פוליטי, ולוקח נתח כזה. אני אומר להם שכבר יש חומרים לעוד ספר, ואף אחד לא עוצר אותם מלפרסם".
אבל להם כבר יחסמו את הדרך לבית הלבן.
"בדיוק. זה ההבדל בינם לביני. חלק גדול מהעיתונאים האלה ידעו הרבה מהדברים שפירסמתי, ושמרו זאת אצלם, והם יודעים את כל הדברים שקורים גם עכשיו כל יום. זה עדיין מדהים שכולם בבית הלבן חושבים שהאיש הזה מטורף. אני חושב שקידמתי את השיח, כי לפני הספר ההנחה הייתה שיש איזה הסבר רציונלי למה שקורה, אבל אחריו לגמרי מותר לומר שבמונחים פוליטיים אנחנו בהתקף פסיכוטי. הבעיה היא שעיתונאי פוליטי לא יכול לבוא ולהגיד 'יושב מטורף בבית הלבן'".
או אולי, כפי שאמרה הקומיקאית מישל וולף בערב כתבי הבית הלבן, העיתונאים אוהבים וצריכים את טראמפ? הרבה אנשים במדיה הפכו עשירים בזכותו.
"זה טיעון לגיטימי, אבל קצת פשטני. אני חושב שזה יותר עניין של עיתונאים רוצים סיפור, קונפליקט. טראמפ כאיש תוכניות ריאליטי מבין את זה. הוא יודע שברגע שהוא מייצר קונפליקט, התקשורת תיפול במלכודת בכל פעם".
אז כשטראמפ אומר לעיתונאים "לפני הבחירות ב־0202 אתם תחזרו לאהוב אותי", הוא לא טועה. הוא אולי אדם בור, אבל הוא לא טיפש.
"הוא טיפש".
הוא הגיע עד הבית הלבן. הוא לא טיפש.
"אנסח את זה אחרת: הוא, מילולית, לא יודע שום דבר על שום דבר. הוא העביר את חייו ברדיפה אחרי נשים והתחמקות מידע. הוא לא קורא ספרים, אני לא יודע עד כמה הוא בכלל מסוגל לקרוא, הוא לא מתעניין בשום דבר שלא קשור אליו, הוא לא קורא תדרוכים ביטחוניים, הוא ריק לגמרי, אין שם כלום".
אז איך הוא הפך לנשיא ארה"ב?
"זו שאלה שתישאל הרבה אחרי שאת ואני כבר לא נהיה כאן".
