מושיק בתיבה

איתרע מזלי והראיון עם רוט נקבע דווקא ליום שבו המסעדה סגורה. האדם מתכנן לאכול משהו, ואלוהי המישלן צוחק לו בפרצוף.

הפגישה מתקיימת בקומה השנייה של המסעדה, צמוד למטבח הגדול המשקיף אל אחת התעלות היפות באמסטרדם. המטבח עוד לא פעיל, אבל יש כאן לקוחה אחת שרוט לא מתכוון להשאיר רעבה אפילו רגע, והיא כרגע זוחלת לו בין הרגליים. שיה, בתו בת השנה וחודשיים, עדיין קטנה מכדי להעריך את העניין, אבל יש סיכוי שהיא התינוקת היחידה בעולם שאוכלת כל יום במסעדת מישלן. בהולנדית שוטפת אביה מסביר לאחד הטבחים מה להכין לה — גם בלי להבין מילה זה נשמע טעים — ושירן, אמא שלה ואשתו הטרייה, מרימה אותה על הידיים ושתיהן נעלמות במטבח.

"הילדה אוכלת טוב", מחייך רוט. "בצהריים, כשהיא באה, אני מכין לה את מה שאני מכין לעצמי — ברבוניות, קוויאר, מה שיש. יש לה סטנדרטים גבוהים. עכשיו היינו איתה בארץ, ישבנו במסעדה והזמנו לה דג, והיא לא הסכימה להכניס אותו לפה כי הוא היה עשוי מדי. אנינת טעם. אבל עוד מוקדם להכריז הכרזות. אומרים שבגיל מסוים זה עובר ואז הם לא אוהבים יותר כלום".

ואז תצטרך להכין לה שניצל וצ'יפס.

"אני לא מתכוון להכין לה צ'יפס. מספיק שמן אחד בבית".