אפילו אסף גרניט, יוסי שטרית ומושיק רוט, השופטים של "משחקי השף", שיפשפו עיניים בתדהמה כשראו את פרנק אזולאי מגיע לאודישן. מה לאחד "מחלוצי תוכניות הבישול בארץ" בתוכנית ריאליטי, ועוד על בישול. אבל לאזולאי לא היו הרבה היסוסים כשההצעה להשתתף בתוכנית התדפקה על דלת דירתו השכורה. הוא היה אחרי שנים מאוד לא פשוטות, שבהן סעד את בת זוגו לשעבר ואת אמו שחלו בסרטן, ומסעדות שבהן עבד נסגרו בזו אחר זו, והבין שאין הזדמנות טובה מזו לחשב מסלול מחדש. "כשקיבלתי את ההצעה, הספיק לי יום אחד של מחשבות עד שהחלטתי לחבק אותה בשתי ידיים", הוא אומר. "הרגשתי שזו ההזדמנות לברוא את עצמי מחדש, ולבנות לעצמי תעודת זהות חדשה כשאני מתקרב לגיל 50".

אבל בכל זאת, מדובר בתוכנית ריאליטי שבה מתחרים לא מעט טבחים חובבים. זה כמעט כמו כמו לשלוח את ריטה ל'כוכב הבא' או ל'דה וויס'.

"לא חשבתי באופן כזה. יש היום כישרונות צעירים בתחום הזה שצריך לתת להם את הבמה, והתוכנית הזאת מיועדת לאנשי מקצוע ולא לבשלנים חובבים. בכל פעם שאנשים שמכירים אותי פגשו בי בשנים האחרונות, הם שאלו לאן נעלמתי, וזאת הזדמנות להראות להם שאני כן מבשל משהו, ושאני חי וקיים".

השנים האחרונות לא פינקו את אזולאי, ולא רק כלכלית. אביו, דוד, שהקשר איתו נותק במשך רוב חייו של פרנק, נפטר. בת זוגו חלתה בסרטן, ומיד אחר כך חלתה גם אמו מירל. "בת הזוג שלי לשעבר חלתה בסרטן מאוד קשה, ותקופה מאוד ארוכה הייתי לצידה", הוא מספר. "החלטתי שאני עוזב הכל ונמצא לצידה כמה שאצטרך. אלו היו שלוש שנים קשות. שנים של ריצות בלי סוף למחלקות אונקולוגיות וטיפולים כימותרפיים, לכן הנחתי את היצירתי שבי בצד. כשבת הזוג לשעבר הבריאה, אמא שלי חלתה. עכשיו היא אחרי טיפולי הכימו, מחלימה. למדתי בתקופה הזאת שיעור חשוב מאוד לחיים. הבנתי כמה החיים יקרים וכמה צריך למצות אותם וליהנות מכל רגע בהם. ראיתי מראות מאוד קשים בתקופה הזאת. ראיתי במחלקות האונקולוגיות עיניים כבויות שפשוט ויתרו על המאבק, והבנתי שיש לי עוד הרבה מה לתת. התקופה הזאת נתנה לי אימפולס מאוד רציני לא רק לעזור לאמא שלי ולבת הזוג, אלא גם לעזור לעצמי".

איומי עיקולים

אזולאי נולד ברובע היהודי בפריז. אביו עזב את הבית כשמלאו לבנו שנתיים. מגיל צעיר פרנק השתייך לחבורות רחוב, ונשלח לפנימייה לנערים בסיכון. שנה אחר כך עזב את הפנימייה והחל להקדיש את עצמו לבישול. הוא למד בבית ספר בשטרסבורג, פרש משם כעבור שנתיים, ובגיל 18 עלה לישראל לשרת בצה"ל. בתום שירותו הצבאי חזר לצרפת, ועבד שם במסעדות. התחנה הבאה הייתה ניו־יורק, שבה חי שבע שנים, ובה פגש את אשתו לשעבר. ב־1992 חזר לישראל והחל לעבוד כשף במסעדת "דלידג", שבה היה גם שותף. את הדחיפה להפוך לשף־סלב נתנו לו הפינה שהגיש בתוכנית הטלוויזיה של סיגל שחמון, "סיגליות", ובעיקר הרצועה היומית בערוץ 2, "מנה מנה עם פרנק". עם השנים נקלעה דלידג לקשיים, ואזולאי נאלץ לספוג איומים מפני עיקולים ופקודות מאסר.

בגיל 40, אחרי יותר מ־20 שנה של נתק מאביו, החליט פרנק שהגיע הזמן להרים טלפון לאבא שלו ולנסות להציל את מה שאפשר בקשר ביניהם. "הרגשתי שאני צריך לפתור את כל הדברים הלא־פתורים בחיי, והקשר עם אבא שלי היה בראש הרשימה. בחרתי לנצח את האגו ולהתקשר אליו כי הוא כבר לא היה בקו הבריאות".

השיחה הזאת הובילה לחידוש הקשר ביניכם?

"לא. ביקשתי ממנו שהוא יהיה זה שיתניע את הקשר שלנו, וזה לא קרה. הוא יותר התייחס למה שפיספסנו ולא למה שאנחנו צריכים לעשות הלאה. הוא אמר שהוא נורא השתדל להיות בסדר, וזה לא אשמתו. אני לא שופט אותו. לא אז ולא עכשיו. בפעם האחרונה שבה שוחחנו בטלפון אמרתי לו שאני מקווה שנתראה עוד השנה ונחדש את הקשר. יום למחרת הנחתי תפילין, ותוך כדי ראיתי את המילים מהקדיש 'יתגדל ויתקדש שמי רבא'. חצי שנה אחר כך הוא נפטר. כיהודי מאמין, אני יודע שזו לא יד המקרה".

בכית כשהוא מת?

"לצערי לא. כשהוא נפטר, הדבר הראשון ששאלו אותי הוא אם כואב לי, ואמרתי שמאוד כואב לי שלא כואב לי. הפספוס הגדול בעיניי הוא שאבא שלי לא הכיר את הנכדים שלו — הילדים שלי. אבל הם כן זוכים לשמוע עליו ממני. אחרי מותו, הבן שלי שאל אותי למה עצוב לי כל כך, ואמרתי לו, 'לא משנה מה עברנו ביחד, הוא עדיין אבא שלי'".

שאלת את אמא שלך עליו? ניסית להבין דרכה את סוד הניתוק הגדול?

"לא. כולנו חיינו את העולמות שלנו. אני אדם שמעולם לא אהב לנבור ולשאול שאלות על אחרים. גם את אמא לא שאלתי הרבה שאלות. העיניים שלה אמרו לי הכל, שעדיף לא לדבר על זה. גם היא הייתה עסוקה בלשרוד. היום אני מקווה שהוא באמת במקום טוב, ואולי הוא גם קצת גאה בי באיזשהו מקום. אולי".

"פה ושם טעיתי"

אזולאי הוא איש צבעוני. זאת לא רק לשונו הציורית, שפעם ידעה גם להצליף - גם ידיו המכוסות בקעקועים. לפני כ־17 שנה התגרש מאשתו, אם ילדיו — קורל, 23, כדורגלן בקבוצת שמשון תל־אביב, וליר בת ה־19. "כשהתגרשנו, הבן שלי היה בן שש והבת בקושי בת שנתיים", הוא מספר. "כשהתחתנתי רציתי שהם יהיו מאושרים. הבטחתי לעצמי שאני באמת אהיה אבא טוב ונוכח בחיים שלהם, מה שלי היה חסר. תודה לאל שבאמת זכיתי להעניק להם. גם אם טעיתי פה ושם, וטעיתי, השתדלתי להיות אבא טוב ככל שיכולתי", הוא אומר וממהר לדפדף בטלפון הסלולרי שלו ולהתגאות בתמונות שלהם.

המפגש עם עולם הריאליטי משמח את אזולאי. עושה רושם שהוא למד די מהר להסתגל אליו, בעיקר לאהבה שמרעיפים עליו ברחוב וברשתות החברתיות. וכן, גם לכבוד שרוכשים לו שלושת השופטים. "אסף גרניט ויוסי שטרית אמרו שהם גדלו עליי, שהם נהגו לאסוף במחברות מתכונים שלי. זה ריגש אותי", הוא אומר. "את אסף אני מכיר אישית ואוהב את האישיות והדרך שלו. מגיע לו שאפו. הוא מכיר ביכולת שלו ושם את עצמו במרכז, ואני מפרגן לו מכל הלב. על יוסי שטרית שמעתי דברים מאוד טובים. גם למושיק רוט מגיע שאפו. הוא הצליח בעשר שנים להרים במו ידיו מסעדה שזכתה לשני כוכבי מישלן. אני למדתי שעם הצלחות לא מתווכחים".

היום השפים הפכו לסלבריטאים החדשים. את מי אתה מעריך מהדור החדש?

"אנשים כמו אבי קונפורטי וירון שלו — שפים שיש להם אמירה משלהם, את היד שלהם. החשיפה הטלוויזיונית מעצימה אותנו וזה נהדר, אבל לא כל תוכנית בישול מועילה".

יש גם שפים שמאבדים את כל מה שהיה להם. הנפילה הטרגית של רפי כהן לא הזכירה לך משהו מהכישלונות שלך?

"יש בארץ קולינריה מהממת, אבל התחום שלנו הוא תחום לא פשוט. כשהדור שלי התחיל ליצור, לא זכינו להערצה שמקבל הדור החדש בתחום. גם אנשים אחרים נכשלו, זה קורה כמעט כל יום, אבל אנחנו לא שומעים עליהם כי הם לא מפורסמים. הרבה מסעדות נסגרות בלי שנכתבת עליהן שורה. רק כשזה נוגע לפיגורה מוכרת כמו רפי כהן, אתה שומע עליו.

"אחרי מה שחוויתי הרבה יותר קל לי להבין אותו. אני פשוט אספתי את עצמי במאה אחוז, כדי להסתער מחדש על ההצלחה. חוויתי נזק כלכלי. כשכדור השלג מתגלגל, הוא יכול לגדול ולתפוח לממדים עצומים אם לא יודעים מתי לעצור ואיך לעצור אותו".

האהבה שאתה זוכה לה בתוכנית מרגשת אותך.

"התגובות מטורפות. אנשים עוצרים אותי ברחוב עם דמעות בעיניים, מחבקים אותי, ואומרים כמה אני נותן להם כוח להמשיך. אני חייב להגיד שהמילה 'ייאוש' מעולם לא הייתה בלקסיקון שלי, ולא שלא היו לי רגעים קשים. אני אדם מאוד אופטימי ומאוד אוהב את החיים ורוצה למצות אותם. גם כשנפלתי, ידעתי שעוד אצליח. תמיד הסתכלתי למציאות בעיניים והמשכתי הלאה.

"אני פה כדי ליצור לעצמי תעודת זהות חדשה — שלום, אני פרנק אזולאי, בן 50, רעב מאוד לקולינריה ולהצלחה. אני מרגיש צעיר, ויש לי עוד כמה שנים טובות לחיות, ואני רוצה שבגיל 70 אסתכל לאחור, ארווה המון נחת מהחיים שלי. החיים שלי מעולם לא היו משעממים, ואני מקווה שהם גם לא ישעממו בהמשך".

"משחקי השף" משודרת בערוץ 13 רשת, בימים שלישי וחמישי בשעה 21:00