דן ויואל ימיני, בת ובן תאומים בני שש, חובשים לראשם כדוגמנים מנוסים את הערכה להשמדת כינים לצורך הצילומים לכתבה זו. זה לא מפתיע, כי אבא שלהם, צבי ימיני (67), יזם ותיק ומוכר, הוא מהבעלים והיו"ר של חברת טק־קייר (TechCare), שפיתחה את הפתרון החדשני והטבעי הזה להשמדת כינים, "נובוקיד", המבוסס על פיתוח של שני מדענים ממכון ויצמן. גם מריוס נכט, ממקימי צ'ק פוינט, השקיע בחברה, שנסחרת בבורסת OTC בניו־יורק.
התאומים הם גם הסיבה לכך שימיני נכנס להשקעה בנובוקיד. כשהם התחילו ללכת לגן הילדים היוקרתי בנווה צדק, שמופעל על ידי בית הספר הצרפתי "מארק שאגאל" לא הרחק מביתם בגבעת אנדרומדה ביפו, הגיעו הכינים הביתה. עכשיו הראשים של יואל ועדן נקיים, אבל פעם בשבוע, בשעה שהם משחקים במחשב, הם מקבלים טיפול מונע ב"ערכה של אבא".
נובוקיד הוא המוצר הראשון שעושה שימוש בטכנולוגיה חדשנית להשמדת כינים ממקור טבעי לחלוטין - טבלית עם חומץ שמופק מקני סוכר, ללא חומרי הדברה או סיליקון, המבוסס על תרופת סבתא. מדובר בטיפול יבש המצריך חבישת כובע פלסטיק דמוי כובע רחצה על הראש למשך עשר דקות, כשהתרחיף עם החומר מוזרם לתוך הכובע דרך צינור המחובר למכשיר קטן. בניגוד לתכשירים הקיימים, נובוקיד לא פועל על מערכת העצבים של הכינים אלא על דרכי הנשימה שלהן, ולמעשה חונק אותן. התכשיר קיבל אישור של משרד הבריאות הישראלי ותו תקן אירופי.
"תופעת הכינים הוגדרה כבר מזמן בעולם כמגפה", אומר ימיני בראיון ל"ממון". "זה לא קשור לניקיון הראש. זו מכה גם במדינות מפותחות. 80% מהילדים בעולם נדבקים בכינים. כל כינה בוגרת מטילה עשר ביצים ביום. ברגע שהילד מתחיל להתגרד, זה סימן שיש לו כבר עשרות כינים, לא אחת. בכובעי כיו"ר הוועד המנהל של המכללה לעיצוב והנדסה שנקר, הרציתי בכנס בדנמרק בנושא חדשנות, ודיברתי גם על נובוקיד. בכנס נכחה גם ראשת עיריית קופנהגן, אמא לילדה בת שבע, והיא אמרה לי שגם אצלם נושא הכינים לא פתור. הילדים שלי מקבלים את הטיפול החדש בשמחה, כי הם יודעים שהם לא צריכים לעבור סירוק, וזה לא כואב".
ימיני אומר שכיום הרופאים בארצות־הברית ממליצים לא לשים שום חומר כימי על ראשי הילדים. "לטענתם, הכינים כבר עמידות לחומרים האלה, ולכן הם מזיקים יותר ממועילים. המדענים שלנו באו עם רעיון לתקוף את מערכת הנשימה של הכינים, וכך הצלחנו למגר אותן באחוזי הצלחה כמעט מוחלטים". אחרי חמש שנים של פיתוח והשקעה של 20 מיליון שקל, המוצר יוצא סוף סוף למדפים. המכשיר יימכר החל מ־28 במאי ברשת סופר־פארם במחיר השקה של 249 שקל, וערכה של ארבע טבליות (טבלית לכל טיפול) תעלה 40 שקל. הטיפול אורך כעשר דקות, מבוצע על שיער יבש ויש לחזור עליו אחת לשבוע למניעה.
חתונה מאוחרת
במהלך כל הראיון איתנו ימיני נותן בטלפון הוראות אחרונות ליצרן הכובעים של נובוקיד, ובמקביל נותן הוראות לאנשיו בפרויקט אחר: בית בן חמש קומות שהוא בונה בנווה צדק. הוא בדיוק חזר עם איילת, אשתו ואם התאומים, פסיכולוגית קלינית במקצועה, מקורס סקיפרים ביוון, לרגל רכישת יאכטה קטנה שעוגנת במרינה בהרצליה. גם במהלך הקורס הוא ניהל במקביל את כל נושא ההשקה של נובוקיד, ויום לאחר שנחת בארץ הספיק כבר להרצות בפני 150 רוקחי סופר־פארם על המכשיר ויתרונותיו.
ימיני נשוי בשלישית. מנישואיו הראשונים יש לו בן (41, מעצב מוצר בוגר בצלאל, שעובד בברלין) ובת (32, פסיכולוגית). את אשתו איילת הכיר בטיול יוגה שאירגן חבר שלו, אייל ענבי. "זה היה בפסח, בכפר הציורי צ'ירולי בטורקיה על הים, ומאז לא נפרדנו", הוא מספר. "החתונה הייתה בביתו של החבר שלי סרז' תירוש, סוחר האמנות, ביפו, על המרפסת מול הים". הזוג מרבה ללכת לאירועי אמנות ומוזיקה, ובסוף השבוע האחרון הם היו אורחים במסיבת הסיום שאירגנו אנשי העסקים רוני דואק ומריוס נכט לכבוד פסטיבל מידברן ליד שדה־בוקר.
חדשנות היא מילת המפתח בקריירה העסקית של ימיני. הוא בוגר לימודי הנדסה וניהול בטכניון. לפני 35 שנה שימש כמנהל הפיתוח של כתר פלסטיק, וכשפרש ייסד את חברת צאג, שהביאה לעולם את בשורת ארגזי הכלים מפלסטיק (ארגז כלים של צאג מוצג במומה - המוזיאון לאמנות מודרנית בניו־יורק).
ימיני: "כשהייתי בכתר, ברני מרקוס, מייסד הום דיפו, הגיע לארץ, ואמר לסמי סגול, הבעלים והמנכ"ל של כתר: מה עם ארגז הכלים שהבטחתם לפתח לי? כתר לא פיתחה, אבל כשהקמנו את צאג החלטתי שאני אביא להום דיפו ארגז כלים מפלסטיק. עד אז ארגזי הכלים בארה"ב היו ממתכת, וכבדים. הארגז הראשון שפיתחנו להם היה בצורת בבושקה, ארגז בתוך ארגז, והיה כישלון. ואז הבאנו להם ארגז כלים ששימש גם כשרפרף, ודגם נוסף (אורגנייזר) עם מגירות, והשאר היסטוריה. הגענו לקצב פיתוח של 40 מוצרים חדשים לשנה, ותפסנו 50% מהשוק העולמי של ארגזי הכלים".
החדשנות בארגז כלים מעוצב מפלסטיק זיכתה את צאג בפרסי עיצוב רבים. ב־1998 מכר ימיני את החברה לענקית כלי העבודה האמריקאית סטנלי בלק אנד דקר תמורת 120 מיליון דולר. מאז הוא משקיע בחברות סטארט־אפ המתמחות בחדשנות תעשייתית. בין הסטארטאפים שהשקיע בהם: פולימר לוגיסטיקס, שפיתחה ארגזי אחסון מפלסטיק (במקום מעץ) לחקלאים; הידרו, יצרנית מנועים המופעלים על כוח של מים; וההשקעה האחרונה שלו היא סטארט־אפ שמפתח כיסא ישיבה מיוחד שפותר בעיות גב תחתון.
למה לקח חמש שנים לפתח את נובוקיד?
ימיני: "ב־2009 יוסי דה לוי, הבעלים של קרן ההשקעות מיקרודל, שהכיר אותי מההשקעה שלי בהידרו, סיפר לי על הרעיון - שהגיע משני מדענים מוויצמן, אחד כבר לא בחיים. החלטתי להשקיע ברעיון ולהוביל את החברה, והפיתוח התארך כי הוא היה כרוך ברגולציה מאוד חמורה, היות שמדובר בטיפול בילדים. בארץ מאוד מקשים ולא מוכנים לאמץ את התקן שקיבלנו באירופה".
אתה ידוע בתשוקה גדולה לעיצוב. מאיפה קיבלת את זה?
"מבית אבא. ההורים שלי עלו מתימן בגיל צעיר וגרנו בבית פרטי בגבעת עמל א' בתל־אביב, היכן שהיום מגדלי אקירוב. אמא הייתה תופרת עילית, והיא תפרה ועיצבה שמלות לשושנה דמארי, ליפה ירקוני. תמיד הסתובבו אנשים מעניינים וצבעוניים בבית אבא. אבא גדל כילד חוץ בקיבוץ גבעת־ברנר, ועבד בגן החיות הישן בתל־אביב, שם היה אחראי על האקווריום. שעות הייתי מתבונן בדגים הצבעוניים. מגיל צעיר קלטתי צבע, עיצוב. מהחיות אימצתי את הכלל: לא טורפים כשלא צריכים.
"אנחנו שלושה אחים, כולם יצירתיים. אחי הגדול מהנדס, ואחי הצעיר הוא בן דרור ימיני, עיתונאי ופובליציסט ב'ידיעות אחרונות'. כמו אצל אמן, גם אצלי בוער הצורך ליצור תעשייה חדשה יש מאין. כך עשיתי עם ארגז הכלים. אני תמיד מחפש טכנולוגיות ומוצרים פורצי דרך. לימים כתבתי את הספר 'פאוור אוף דיזיין' - על הכוח שבעיצוב חדשני. זה האני מאמין שלי. התעשייה חייבת להשקיע גם בעיצוב. זו השקעה שמחזירה את עצמה.
"בדילמה בין היי־טק ללואו־טק, אני אומר לא זה ולא זה, אלא חדשנות. כשיש חדשנות, לא משנה אם זה היי־טק או לואו־טק. בזמנו היה לי ויכוח עם המדענים הראשיים במשרד התמ"ת: אני דרשתי לתת מענקים לא רק למו"פ, אלא גם לעיצוב חדשני. היום כבר יש תקציבים גדולים לנושא, הכירו בכך שעיצוב מוֹכר. לאחרונה הייתי במוזיאון לעיצוב בדנמרק והוצגו שם נעלי ספורט של חברה דנית שהן שילוב של חומרים פלסטיים ייחודיים, שנותנים גמישות ועמידות לנעל, יחד עם עיצוב. חיפשתי איפה אפשר לקנות אותן ומצאתי. הן עלו לי 500 יורו. במשנה נאמר: אישה נאה, בית נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם. זה אומר הכל".
הפיתוח הבא
יש היום דאגה מריבוי חברות ישראליות שנמכרות לידיים זרות. כמי שהיה בין הראשונים שמכרו, אתה לא חושב שמדובר בתופעה שלילית?
"אם הרוכש משאיר את המפעלים בארץ, אני בעד. ראי צאג, אסם, ישקר, נטפים. צאג נסחרה בבורסה בניו־יורק. סטנלי, שהייתה לקוחה שלנו, באה בהצעה לרכוש שאי־אפשר היה לסרב לה, אבל כל פעילות צאג (כיום תחת השם סטנלי) נשארה בישראל. סטנלי היא מובילה עולמית בתחומה עם מכירות של יותר מ־10 מיליארד דולר בשנה. מנהלים שלי קודמו ומשמשים כיום מנהלי חטיבות בסטנלי, והיא ממשיכה להתפתח.
"לתעשייה הישראלית יש בעיה. מפעלים ישראליים שתוצרתם מיועדת ליצוא סובלים משער דולר נמוך, מרגולציה מכבידה, משוק מקומי קטן, ואני רואה בדאגה היסוס אצל תעשיינים אם להמשיך להקים מפעלים בארץ. רבים מקימים קווי ייצור בחו"ל".
איך ההרגשה להיות אבא שוב בגיל מבוגר?
"כיף מאוד. זה משאיר אותך במחשבה צעירה. זה גם אתגר, שואלים אותי: אלה הנכדים שלך? והתשובה שלי היא: אני את הנכדים עושה בעצמי. כיום יש לי יותר סבלנות לילדים, יותר זמן ויותר פרופורציות בחיים, שלא היו לי כשהייתי צעיר. הם ילדים מאוד מוכשרים. יואל כבר נתן קונצרט על פסנתר, ועדן בנבחרת המתעמלות של נווה צדק".
מה הפיתוח הבא?
"אני כבר חושב על השימוש הבא שאפשר לעשות בטכנולוגיה של נובוקיד, לא רק להשמדת כינים. אנחנו לפני גיוס של 2 מיליון דולר לחברה, שישמשו גם לפיתוחים נוספים. מתברר שהחומר טוב גם לטיפול בשיער ולניקוי הקרקפת. אנחנו כבר עובדים על שימוש קוסמטי בטכנולוגיה לחפיפה יבשה. בסין, למשל, נשים אחרי לידה לא חופפות שיער תקופה ארוכה, ושם מאוד התלהבו מהרעיון שלנו, שאפשר לנקות את השיער בהליך יבש. בכלל, השילוב של טבלית ותרחיף מתאים ויעיל בהחדרה של תכשירים לחלקי גוף. אפשר למשל לעשות על אותו עיקרון שרוול ליד לטיפול ביובש קיצוני בעור, בפצעים בעור וכו'".
