yed300250
הכי מטוקבקות
    ימיני
    המוסף לשבת • 24.05.2018
    שוברי שוויון
    בן-דרור ימיני

    כל מה שנאמר בהפגנות חיפה נגד ישראל, וכל השלטים שהונפו בהן, לא משרתים לא זכויות אדם ולא שלום ולא פיוס אלא רק, ואך ורק, את תעמולת חמאס. ועדיין, זה לא מצדיק אלימות משטרתית. נכון, המפגינים מרגיזים. נכון, הם הפגינו בלי רישיון. נכון, הם הפריעו לתנועה וחלקם גם התפרעו. אבל המשטרה הייתה צריכה לשמור על קצת יותר איפוק. וספק אם זה קרה. אני מכיר את ג'עפר פרח, ואני מתקשה להאמין שאלימות המשטרה מוצדקת.

     

    צריך להוסיף שהטענה שמדובר בגזענות היא עצמה חלק מההסתה. בדיוק לפני שנה נשברה ידו של מני נפתלי לאחר מעצר משטרתי. היו עוד אין־ספור מקרים של אלימות שוטרים נגד יהודים. מה שברור הוא שהאלימות המשטרתית היא נגד כולם. זו צרת רבים, ואין בה רבע נחמה. אלימות יש שם. אבל לא כל אלימות היא גם גזענות.

     

     

    האיחוד האירופי תחב את אפו הארוך כדי לדרוש חקירה בנוגע לנסיבות פציעתו של ג'עפר פרח. באותו יום שבו נפגע פרח, באותה בלגיה שבה יושבים מוסדות האיחוד, נהרגה תינוקת בת שנתיים כתוצאה מירי של המשטרה. התינוקת, מאודה שמה, הייתה בוואן עמוס לעייפה שנסעו בו 26 בוגרים ועוד ארבעה ילדים, כולם מבקשי מקלט מעיראק, בדרכם ככל הנראה לבריטניה. משטרת בלגיה פתחה באש לעבר הרכב החשוד, והתינוקת נהרגה. האם הירי היה מוצדק? האם האיחוד האירופי דרש חקירה? הצחקנו אותם. אין מדינה במערב שאין בה אלימות משטרתית. פשוט אין. אבל "דרישה לפתוח בחקירה?" זו דרישה שמופנית רק למדינה אחת. כאשר האיחוד האירופי מתחיל להיראות כמו מועצת זכויות האדם של האו"ם - מועצה עם רוב חשוך - אז העולם החופשי בבעיה. לא שלא ידענו. אבל קיבלנו עוד הוכחה.

     

     

    תוכנית סאטירה בהולנד שידרה פרודיה על השיר הזוכה באירוויזיון של נטע ברזילי. הייתה שם גם נימה אנטישמית. לא ידענו שיהודים עושים כסף מפתיחת שגרירויות, אבל מדובר ביהודים. אז מותר להדביק להם את העלילה הישנה.

     

    מדובר בחופש הביטוי. הוא כולל את הזכות להפיץ גם שקרים ותעמולת זוועה. כששקרים ומניפולציות מאפיינים חלק מהתקשורת בעולם החופשי בנוגע לסכסוך הישראלי־פלסטיני, מה לנו כי ניטפל דווקא לתוכנית סאטירה. וכי זה לא קורה בישראל? וכי לנו אין את עלילת הדם של מוחמד בכרי, "ג'נין, ג'נין", שכבר שנים זוכה להכשר שיפוטי?

     

    אבל לכעוס מותר. ובהחלט מטריף את הדעת שהתקשורת המערבית לא שכחה כלום ולא למדה כלום. בעבר היא שיתפה פעולה עם המפלצת הנאצית, לעיתים מרצון, לעיתים בכפייה. היום אותה תקשורת, בחלקיה ה"מתקדמים" דווקא, הופכת לכלי תעמולה בידי חמאס, שהוא הדבר הקרוב ביותר לנאצים של פעם. מדינות אירופה והאיחוד משלמים הון עתק ל"ארגוני חברה אזרחית" שהם בשר מבשרו של קמפיין הדמוניזציה של ישראל, תמיכה שמנוגדת להגדרת העבודה שאימץ הפרלמנט האירופי בנוגע לאנטישמיות. אבל מדובר ביהודים, אפשר לרמוס את הכללים.

     

     

    לפני חודש, ערב יציאתה של שרת המשפטים איילת שקד לביקור באתיופיה, שלח לה אברהם ירדאי מכתב בנוגע לממתינים להעברה לישראל. ירדאי היה בעבר יו"ר התאחדות עולי אתיופיה בישראל. "הקרבתי את חיי הפרטיים בפעילות למען עלייתם ארצה", כתב ירדאי לשקד. "היום אנחנו נמצאים במצב הפוך. אני ויהודי אתיופיה שכמותי, זה שנים, זועקים למען עצירת העלייה הנוצרית מאתיופיה ואין מושיע". מילים קשות. מטרידות. עד לרגע כתיבת שורות אלה, שקד לא טרחה לענות לו.

     

    ירדאי, כמו גם העיתונאים איינאו פרדה סנבטו ודני אדינו אבבה, ופעילים נוספים מקרב ותיקי העולים מאתיופיה, פונים כבר שנים לגורמים שונים כדי לומר את שלא נעים לומר: די עם ההונאה. היהודים כבר עלו. גם הפלשמורה עלו. הגלים האחרונים של המבקשים להגיע ארצה, לעומת זאת, הם חסרי כל קשר ליהדות. הם גם לא פלשמורה. אלה שיכולים להכריע בשאלת "מיהו יהודי", בהקשר של יהודי אתיופיה, הם הקייסים. אבל אף אחד לא מתייעץ איתם. ובכלל, הגלים האלה אינם מופלים לרעה, כפי שטוענים הדמגוגים. כיוון שאינם זכאים להגיע לפי חוק השבות, הם מגיעים לפי חוק הכניסה לישראל, בהסדר של אפליה לטובה שמיועד להם, ורק להם. אבל הפחד מהאשמה בגזענות משתק כל דיון.

     

     

    שלמה מולה, חבר הנהלת הסוכנות בעבר, היה בין המתנגדים להעלאת המבקשים. זה היה לפני 17 שנים. כשנכנס לכנסת הוא שינה עמדה. אפשר להבין אותו. ח"כ אברהם נגוסה, יו"ר ועדת הקליטה של הכנסת, עומד כבר שנים בראש הקמפיין להעלאת עוד ועוד מבקשים. הוא עצמו, אגב, הגיע לישראל עוד כשהיה פעיל מיסיון נוצרי. עברו שנים, והוא חזר, הפעם על תקן עולה חדש.

     

    הלחצים על הממשלה מופעלים גם על ידי יהודים טובים, באמת טובים, מארה"ב ומקנדה. העניין הוא שקולם החשוב של ותיקי הקהילה לא נשמע. מדובר בחבית חומר נפץ חברתית. אבל האיוולת נמשכת. כבר פעמים אחדות הוכרז על "העולה האחרון", והמחנות לעולם מתמלאים. ישראל היא אולי לא המקום הנוח ביותר, אבל היא עדיין יעד מבוקש.

     

     

    "את העלייה הזאת מאתיופיה לא ניתן יהיה להביא לידי סיום. משום שתמיד יישארו קרובי משפחה והם ימשיכו להגיש בקשות חדשות לאיחוד משפחות, וחוזר חלילה". הדברים נכתבו בספר "ציונות הפוך על הפוך", של אורי קונפורטי, שהיה שליח הסוכנות באתיופיה. הוא כותב על מבנה המשפחה ועל השיטה שנוצרים גמורים מגישים בקשות, משום שהם קרובי משפחה של נוצרים אחרים, שהגיעו לישראל ועברו גיור. והמעגל הזה, עם הפגנות מרגשות שבהן זועקים "אבא, אמא", וזה לא בדיוק אבא ולא בדיוק אמא, נמשך ונמשך.

     

    גם אבי גרנות, שכיהן כשגריר באתיופיה, סיפר על הביקורים במחנות המבקשים לעלות: "באותם מקרים שבהם הביקור לא היה מתוכנן, לא מצאתי אותם מנהלים חיים יהודיים. תפילות שחרית הומות אדם התקיימו רק כאשר הביקורים היו מתוכננים מראש". ובכל מקרה אין קשר בין דרך התפילה של יהודי אתיופיה, שכבר עלו, לבין הנוסח האורתודוקסי שהנשמות הטובות לימדו את יושבי המחנות. התוצאה היא הצגה. אבל מקבלי החלטות, ובתוכם שקד, מסרבים להיפגש עם יהודי אתיופיה הוותיקים ולשמוע את דעתם. הדברים הללו מתפרסמים כאן למענם ובשמם. הגיע הזמן להקשיב להם.  

     

     


    פרסום ראשון: 24.05.18 , 16:38
    yed660100