ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    כיכר 4 בנובמבר. למעלה נמצא האולם של לשכת עורכי הדין בימי הביניים
    מסלול • 25.05.2018
    להתמסר לפרוג'ה
    פחות גדולה ומתוירת מרומא או פירנצה, באמצע הדרך בין שתיהן • איתי סגל נדד בין הסמטאות וסימן נקודות ציון • וגם: פסטיבל המוזיקה בהפקה ישראלית שמחכה לכם בקיץ
    איתי סגל

    אף אחד עוד לא הצטער על טיול באיטליה. לא משנה איפה, לא משנה מתי, כמעט לא משנה עם מי. בזכות האוכל, היין, הקפה, הארכיטקטורה, הרומנטיקה, הכיכרות מלאות החיים, השפה המתגלגלת – הרפובליקה האיטלקית הרוויחה בצדק את מעמדה הייחודי כעסקת חבילה משתלמת למבקריה. אם אלו עיר תוססת או כפר נידח – מעטים המקומות בעולם שתמיד מקיימים.

     

    כמו תייר אירופאי ממושמע, ביקרתי עד היום בכל הערים המתבקשות באיטליה. רומא, מילאנו, טוסקנה, אפילו אגם קומו. על פרוג'ה, בירת מחוז אומבריה, לא שמעתי עד הביקור שלי שם בחודש שעבר. אבל זה כנראה מתבקש כשמדובר בעיר קטנה שמתפקדת כעיר סטודנטים, ממוקמת בדיוק בין רומא לפירנצה ונבחרה לאחת מ־"1,000 מקומות מופלאים לראות לפני שנמות" שפירסמה פטרישיה שולץ בספר בשם זה.

     

    ההיסטוריה של פרוג'ה מימי התקופה האטרוסקית מורגשת היטב בכל סמטה או רחוב. העיר העתיקה - מוקד התיירות והסיבה האמיתית לבקר בה – יושבת על שרידי המצודה הענקית רוקה פאולינה (Rocca Paolina), שסימלה במשך כ־300 שנה את ניצחון מדינת האפיפיור על פרוג'ה העצמאית. יש בעיר שרידים ארכיאולוגיים מרשימים. חלק ממבני העיר – חומות, שערים, ארמונות – נשארו כך ללא שינוי מאז המאה ה־14. יש המון סמטאות עתיקות, צרות ויפהפיות שאפשר להיעלם בהן, ורחוב אחד ראשי, משופע בחנויות (בעיקר בוטיקים), בתי קפה ומסעדות – כלומר פיצות ופסטות משובחות. העיר מושלמת לביקור קצר (ביומיים אפשר למצות בה הכל), ותחנה מתבקשת כחלק מטיול מקיף יותר בכל אומבריה.

     

    אפשר כמובן לסמן וי על כל האתרים הידועים של פרוג'ה - הגן הבוטני, השער האטרוסקי והתצפית היפה על גני Giardini Carducci – אבל ההמלצה הכי טובה היא פשוט להתמסר אליה. בלי תוכנית ובלי ווייז או גוגל־מאפס, אפילו בלי לדעת איפה כדאי לאכול בערב. להתמסר לחוויה איטלקית אותנטית, כי פרוג'ה מציעה אחת כזאת לכל מי שירצה. הנה כמה דברים שכדאי לעשות במהלך הביקור:

     

    העיר העתיקה. סמטאות שאפשר להיעלם בהן
    העיר העתיקה. סמטאות שאפשר להיעלם בהן

     

     

    הכיכר: הנוטריונים והשעון

     

    פיאצה 4 בנובמבר היא אחת הכיכרות היפות בפרוג'ה. היא ממוקמת בסוף הרחוב הראשי, קורסו ואנוצ'י, ובמרכזה נמצאת מזרקת פונטנה מג'ורה, שנבנתה במאה ה־13. מספיקות שלוש שניות באזור כדי להרגיש חלק מסרט ההמשך ל"קרא לי בשמך". בקרבת המזרקה יש מבנה עתיק. אם מטפסים בגרם המדרגות, מגיעים אל אולם הנוטריונים ששימש את לשכת עורכי הדין בימי הביניים. לא רחוק משם תוכלו למצוא את קתדרלת סן לורנצו וארמון דל־פריורי, שמתפקד כיום כמושב עיריית פרוג'ה. קומה מעל לשכת ראש העיר, ממוקם המוזיאון הלאומי של אומבריה, עם אוסף אמנות מרשים מימי הביניים. אם כבר עליתם עד למעלה, אל תפספסו צילום עם השעון הגדול והמרשים של המוזיאון.

     

    הקפה: מאז 1860

     

    עם כל הכבוד לאמנות מימי הביניים, ממש מול המוזיאון ממוקם אחד מבתי הקפה ההיסטוריים של העיר מ־1860 – פסטיצ'ריה סנדרי ( Pasticceria Sandri, Corso Vanucci, 32). הוא כל כך עתיק שאפילו אין בו שירותים, וגם שירות אדיב הוא המלצה. חלון הראווה מבטיח שלל קינוחים, וגם מקיים. כמעט תמיד משתרך תור ארוך בכניסה, הקפה מצוין אבל מעט יקר.

     

    הבזיליקה באסיזי. תצפית יפהפיה
    הבזיליקה באסיזי. תצפית יפהפיה

     

     

    השוקולד: באצ'י זה כאן

     

    על מי אני עובד? הגעתי לפרוג'ה בשביל השוקולד. אם השם פרוג'ה נשמע לכם מוכר, זה בגלל מפעל השוקולד פרוג'ינה שפועל בעיר, ומייצר את שוקולד באצ'י המפורסם – כדורי שוקולד ממולאים באגוזי לוז, נוגט ואפס רגשות אשמה. המפעל מציע ביקורים יומיומיים, אבל מומלץ לבצע הזמנה מראש. מוזיאון השוקולד פתוח כמעט כל השבוע, אבל רק בימים מסוימים ניתן לצפות בתהליך הייצור. מלבד הסיור במוזיאון, אפשר כמובן לטעום, לבקר בחנות המפעל, ואפילו לקחת קורס מזורז בהכנת שוקולד. לטובת כל מי שלא סופר קלוריות: באוקטובר מתקיים בפרוג'ה פסטיבל שוקולד בינלאומי.

     

    היין והכנסייה: קדוש וקדושה

     

    שני ביקורים מחוץ לפרוג'ה מומלצים מאוד. שניהם דורשים תחבורה ציבורית או שכירת מכונית, אבל שווים את המאמץ. הראשון הוא ל־Arnaldo Caprai, אחד היקבים המוכרים במונטפלקו, הממוקמת בדרום אומבריה - 40 דקות נסיעה מפרוג'ה. הסיור ביקב נמשך שעה. הוא מתחיל בביקור בכרמים היפים שמחוץ למפעל, וממשיך ליקב עצמו – משלב הכנת היין ועד אריזתו בבקבוק. בסוף יש גם טעימות של היין המיוחד שמכינים ביקב: Sagrantino. הביקור השני הוא באסיזי, העיר המפורסמת שבה נולדו פרנציסקוס הקדוש וקלרה הקדושה. רוב האנשים שמגיעים לאסיזי עושים זאת בשביל הבזיליקה של פרנציסקוס הקדוש, כנסייה מרשימה שמרחבתה המרכזית נשקף נוף יפהפה של סביבותיה של אסיזי, על אף כמויות התיירים הרבות באזור.

     

    אילנה ופיטר. יותר מ־ 250 אמנים ותזמורות
    אילנה ופיטר. יותר מ־ 250 אמנים ותזמורות

     

     

    הגלידה והפיצה: בלי דאווין

     

    בחזרה לפרוג'ה. עם כל הכבוד לאמנות ובזיליקות, אי־אפשר לסכם אזור חדש בלי לטעום מהגלידה והפיצה המקומיות. הפיצה של Pizzeria Mediterranea (Piazza Piccinino 11) היא אחת הטעימות שאכלתי. פשוטה, טרייה ונטולת כל דאווין. לא רחוק משם, קרוב למזרקת פונטנה מג'ורה, תמצאו את L'artigiano Del Gelato

     

    (Piazza IV Novembre 8). זאת אחת הגלידריות המשובחות בפרוג'ה, אם כי אם להודות על האמת, מטעימה מדוקדקת של כל הגלידריות ברחוב – כולן היו מצוינות.

     

    פסטיבל המוזיקה של פרוג'ה
    פסטיבל המוזיקה של פרוג'ה

     

    השגרירים הישראלים

    פסטיבל פרוג’ה למוזיקה קלאסית הוא הבייבי של פיטר ואילנה, כבר 13 שנה

     

    הזוג הישראלי אילנה ורד ופיטר הרמס גילה את פרוג'ה כבר מזמן. יחד הם מפיקים, זו כבר השנה ה־13, את פסטיבל המוזיקה של פרוג'ה (perugia music festival), אשר הפך בשנים האחרונות למוקד עלייה לרגל עבור אלפי תיירים מכל אירופה.

     

    פסטיבל המוזיקה הקלאסית נערך בקיץ בשני סבבים (24 ביולי עד 5 באוגוסט; 7 עד 19 באוגוסט), ומשתתפים בו יותר מ־250 אמנים - תזמורות ומורים מבתי הספר למוזיקה היוקרתיים בעולם. בין התזמורות שיופיעו השנה: תזמורת האופרה של רוסיני מבאד־וילבד (Bad Wildbad) בגרמניה, ותזמורת לואיג'י כרוביני של פירנצה שנוסדה על ידי ריקרדו מוטי, שניצח בקביעות על הפילהרמונית של לונדון.

     

    ורד והרמס מחלקים את זמנם בין תל־אביב ופרוג'ה. בקיץ הם שם, בחורף כאן. "פרוג'ה היא איטליה, אבל מאוד שונה מכל מה שמכירים", אומרת ורד. "אין בה הרבה תיירים כמו בפירנצה וברומא, אין המון דברים שמוכרחים לצלם. לפה באים כדי לטייל ולנוח".

     

    בני הזוג חיים בפרוג'ה כבר מספיק שנים כדי שהאיטלקית שלהם תישמע משכנעת, אבל עדיין בקיאים מאוד בכל מה שקורה בארץ. הפסטיבל שהם מפיקים (ורד כמנהלת אמנותית; הרמס כמנכ"ל) הוא לא רק ביזנס, אלא תשוקה של ממש. רצון לחבר תלמידי מוזיקה עם תזמורות גדולות ומוערכות.

     

    כמו בכל סיפורי המסעות הטובים, גם לפרוג'ה הם הגיעו כמעט במקרה. ורד – פסנתרנית בינלאומית מחוננת, שהופיעה על הבמות הגדולות ביותר עם מנצחים מהצמרת העולמית – נפצעה בידה. אז היא החליטה להגשים חלום ישן, וללמוד ציור אצל הצייר ישראל הרשברג. יחד עם הרמס, נוירולוג בעל שם, היא נדדה למונטה קסטלו די ויביו שבאומבריה. קבוצת סטודנטים שבאו ללמוד אז אצלה עוררה בה את החשק להקים פסטיבל קלאסי למוזיקאים מכל העולם. אחרי כמה שנים במונטה קסטלו, גדל הביקוש, והשניים החליטו לעבור לפרוג'ה.

     

    "אנחנו הפסטיבל היחידי בעולם שהמוזיקאים שלו מנגנים עם תזמורת שלמה", אומרת ורד. "זה החלום של כל פסנתרן. הפכנו ממש לשגרירים של פרוג'ה, אנחנו מביאים אותה לכל העולם. חיינו בעבר בניו־יורק, חיינו בפריז, הסתובבנו בכל העולם. היו לנו חיים סוערים וזוהרים. לא דמיינתי שאגיע, מכל המקומות, דווקא לפרוג'ה. גם מי שלא מכיר את פרוג'ה רוצה לבוא. אומרים איטליה, אומרים הכל. זה מספיק. מי לא אוהב את איטליה?".

     

     


    פרסום ראשון: 25.05.18 , 12:31