כשמוזיקאי כותב שיר חדש, הוא בדרך כלל מוציא סינגל לרדיו, וכשהקהל מגיע להופעה שלו, הוא כבר שומע משהו שהאוזן נחשפה אליו קודם. הצ'לנית מאיה בלזיצמן והמתופף מתן אפרת עובדים הפוך. "אנחנו כותבים שיר ובודקים אותו קודם כל על הקהל בהופעה חיה", אומרת בלזיצמן. "המקום של היצירה שלנו בא מההופעות, אז אנחנו קודם כל מחכים לפידבק ומנסים להרגיש את השיר מול הקהל באולם, ואז מעבדים, משנים, מחזקים".

ההתחלה היתה במסגרת פרוייט "נקודת מגע" במוזיאון ישראל, כשבלזיצמן קיבלה חצי שעה להסתובב במוזיאון, לספוג השראה וליצור מה שמתחשק לה כדי להשמיע לקהל בגלריות. "נתקלתי בציורים של משה גרשוני והתחלתי לקרוא את הכותרות 'אני חייל'. 'חייל טוב'. 'חייל יפה מאוד'. המילים התחילו להתנגן לי בראש, וכל הפתיחה של השיר היא רצף השמות של שמונה ציורים, שהיו מאוד עוצמתיים. בציור השמיני הבחנתי בטקסט שהיה משולב בתוך הציור. לקחתי את שמות הציורים של גרשוני ביחד עם הטקסט שהופיע בציור, וכך נוצרה היצירה שניגנתי באותו ערב במוזיאון".

מאוחר יותר היא גילתה שהטקסט לקוח מתוך "שיר החי"ל" שכתב יעקב אורלנד לכבוד חיילי החטיבה היהודית הלוחמת, שיצאו להילחם בנאצים בשנות ה־40 . התגובה של אמנית האנימציה תמי ברנשטיין היתה עוצמתית לא פחות: סרט בן חמש וחצי דקות המתאר תהליך חיול בקצב מארש, שמעורב עם ציורי לידת תינוק וציורים של שורת ראשי ממשלה: מנחם בגין, גולדה מאיר וגם בנימין נתניהו. "חיינו בארץ הזאת שזורים באתוסים בלתי אפשריים. תשוקת החיים פוגשת שוב ושוב את קולות המלחמה בחיי היום יום", אומרת ברנשטיין. "בישראליות אנחנו מתייחסים לחיול ולרגע הלידה באותה טבעיות, כאקט ביולוגי".