את היום האחרון על סט 'האנטומיה של גריי', סיימה סנדרה או בדמעות של סיפוק, הקלה, קצת עצב, קצת אושר והרבה עושר. עשר עונות באחת הסדרות המצליחות ביותר של המאה ה־21, עם שכר של 350 אלף דולר לפרק, נתנו לשחקנית שהייתה מועמדת חמש פעמים לפרס האמי את החופש ללכת הביתה ולנשום. היא עשתה פה ושם תפקידים קטנים, קצת תיאטרון, וקיבלה שוב ושוב הצעות לסדרות דומות ל'אנטומיה'. למעשה, אחד המשפטים השגורים ביותר בקרב מפיקי טלוויזיה בשנים האחרונות היה, 'שלחנו את התסריט לסנדרה או, אנחנו מחכים לתשובה'. התשובה הייתה 'לא'.
"לראשונה בקריירה יכולתי לסרב, אני חושבת שקצת התמכרתי לכוח הזה", אומרת או, מקסימה ופלספנית, בצחוק מתגלגל, "אבל ברצינות, אמרתי לעצמי, 'בואי נראה מה יקרה אם לא אקח כל תפקיד שמציעים לי רק כי זה מה שיש'. היה מאוד מעצים לסרב לעשות דברים שאני לא רוצה לעשות, וזה יכול היה להימשך חמש או עשר שנים".
זה נמשך ארבע. או זוכרת בדיוק היכן הייתה כשקראה בפעם הראשונה את התסריט של 'להרוג את איב', שעונתה הראשונה והמושלמת הסתיימה השבוע גם ב־HOT. היא הסתובבה ברחוב בברוקלין, משוחחת בטלפון עם הסוכנת שלה, שאמרה לה לפתוח את המייל עכשיו ומיד. או גוללה את תסריט הפרק הראשון באייפון ולא הצליחה להבין איזה תפקיד מציעים לה. איב, אמרה לה הסוכנת, איב, התפקיד הראשי. או נעצרה באמצע הרחוב, חצי משותקת, חצי רועדת, מבינה פתאום שהיא לגמרי הפנימה את העובדה שגם הוליווד הוא עולם של אנשים לבנים לפני הכל, ומישהי כמוה אפילו לא משתעשעת עם האפשרות שמציעים לה תפקיד ראשי כה נפלא.
"אחרי כל כך הרבה שנים את מתחילה להאמין שאת באמת לא יכולה להיות זו שמובילה סיפור", אומרת או, "השנים עוברות ותפקידים כאלה לא באים. זה היה רגע עמוק מאוד שבו הבנתי עד כמה זה היה מובן מאליו בעיניי שאנשים שנראים כמוני לא מקבלים תפקידים כאלה".
× × ×
יש מעט שחקניות ברמה של סנדרה או, שנולדה בקנדה להורים מהגרים מדרום־קוריאה, ואין ספק שלולא הייתה ממוצא אסיאתי, לא הייתה צריכה לחכות עד גיל 46 כדי לזכות בתפקיד ראשי כזה, גם איכותי וגם להיטי. אבל כשהיא מדברת על כך עכשיו, היא עושה זאת בחן ובנועם ואם הייתה בה איזו מרירות, היא השאירה אותה מאחור. "אמנם לקח לי 30 שנה להגיע הנה", היא אומרת, "אבל הנה, אני כאן".
כאן זה התפקיד הראשי בסדרה הכי טובה היום בטלוויזיה, כל כך טובה שהיא חודשה לעונה שנייה עוד לפני ששודר פרק הבכורה של העונה הראשונה. או מגלמת את איב פולסטרי, אנליסטית בשירות הריגול הבריטי MI5, שיש לה חיי נישואים לא רעים בסך הכל עם גבר לא רע בסך הכל שהיא די אוהבת בסך הכל. החיים לא רעים בסך הכל, הם רק נורא משעממים. יום אחד נופל לה האסימון כי פסיכופת שעושה שמות ברחבי אירופה הוא בעצם אישה צעירה בשם וילאנל, שאותה מגלמת ג'ודי קומר בת ה־25 בתפקיד פורץ קריירה.
מכאן מתחיל מאבק מוחות מותח, מצחיק, מתוחכם, מפתיע וסקסי בין שתי הנשים, שמרסק בדרך כמעט כל קלישאה אפשרית. לא רק לגבי עולם הריגול, אלא גם, ואולי בעיקר, לגבי יחסי נשים אפלטוניים אך מלאי תשוקה, ויחסים בין בני זוג פרוגרסיביים שמגלים שהם לא כאלה מתקדמים. אין רגע אחד לא מוצלח או מיותר בסדרה שנוצרה בידי פיבי וולר־ברידג', הצעירה הבריטית המבריקה שמאחוריה כבר 'קראשינג' המעולה ו'פליבאג' המושלמת.
איב לא יכולה להיות שונה יותר מהדמות שגילמה או ב'האנטומיה של גריי', כריסטינה יאנג, המנתחת המבריקה, הארוגנטית והצינית. איב מפוזרת, מבולבלת ולגמרי חסרת ביטחון. אם או חיפשה לברוח מכריסטינה, זו הייתה בדיוק הדמות. שיחת סקייפ אחת עם וולר־ברידג', שממנה התלהבה עוד קודם, הספיקה לה כדי להגיד כן.
"'פליבאג' הפילה אותי לרצפה", אומרת או על סדרה שפרק הבכורה שלה הציג את הגיבורה מאוננת מול נאום של ברק אובמה, בזמן שהחבר שלה שוכב במיטה לידה. "הקול של פיבי כל כך נדיר ושונה ומקורי ואמיץ. ידעתי שיש משהו מיוחד בתסריט הזה, אבל דברים מיוחדים יכולים בקלות גם להפוך לאסון גדול, זה מאוד שביר. גם עכשיו מדהים אותי שאני מדברת עם מישהי מישראל כי הסדרה מצליחה שם".
עם כל המרחק מ'האנטומיה', גם פה וגם שם לדמות שלך יש יחסים אינטנסיביים עם אישה אחרת.
"אני יודעת שאני נמשכת לסיפורים על העולם שלנו כנשים, ואני אוהבת לעבוד עם נשים, אבל לא ממש חשבתי על הקשר כאן עד שאנשים התחילו להגיד לי, 'איב ו־וילאנל זה כמו כריסטינה ומרדית' גריי, רק הפוך'. כריסטינה נזקקה למרדית' כחברה שלה, כאדם הכמעט יחיד בעולם שהבין אותה, אבל איב צריכה את וילאנל באופן אפל. היא מקנאה בחופש המוחלט שיש לווילאנל לעשות מה שהיא רוצה, להיות איפה שהיא רוצה, אפילו לשכב עם מי שהיא רוצה. יש בה חירות שאיב מייחלת לה, אבל לא יכולה להודות בפני עצמה כי מי יודה שהוא מקנא ברוצח חסר מצפון".
וילאנל כל כך חופשייה שבניגוד למקובל בז'אנר, היא לא מרגישה צורך להשתמש בסקס כדי לפתות את הקורבן שלה.
"נכון מאוד, זה הראש של פיבי, יש לה אלרגיה לקלישאות".
אגב שבירת קלישאות, גם היחסים בין איב לבעלה, ניקו, מרסקים באופן מכאיב את פנטזיית הזוג הליברלי והשוויוני. "זה זוג שבטוח שהוא עבר את מכשולי ה'מי לובש את המכנסיים בבית', וכשמתברר שלא, זה מזעזע את שניהם", אומרת או, "הרבה גברים בעולמנו הם בעלי ברית אמיתיים של נשים, נאורים ומחוברים לרגשות שלהם, אבל יש להם עדיין כל כך הרבה דברים לפתור עם עצמם. ניקו הוא אחד כזה שפתאום מתברר שלא קל לו עם זה שאשתו היא שיוצאת החוצה ומגשימה את עצמה ומוצאת לה חיים שהם נפרדים ממנו".
הוא לא רק מאוים, הוא גם מקנא בה.
"אני חושבת שהוא מקנא בתשוקה שיש לאיב כלפי האישה הזו, שהיא לא תשוקה מינית ובכל זאת היא תשוקה שהוא מרגיש שכבר אין לה כלפיו. איב לא יודעת מה בכלל מניע אותה בחיים, וילאנל מוציאה את זה ממנה וזה משגע את ניקו. מצד שני, הוא גבר שהיא אוהבת והיא צריכה אותו. אלה יחסים שמעניין מאוד לחקור בעולם הכאילו מתקדם שלנו".
לא מפתיע שאו מצאה את התפקיד שחיכתה לו בהפקה בריטית עם טוויסט אמריקאי. "זה בי־בי־סי אמריקה, אז אמנם זה מאוד בריטי ומאוד אירופי, אבל הם כן חיפשו איזשהו בסיס אמריקאי. באתי מטלוויזיה אמריקאית ממוסדת והאינסטינקט שלי היה לשאול אם אני צריכה לעשות מבטא בריטי. לשמחתי הם אמרו שלא".
זו עדיין טלוויזיה שונה ממה שעשית עד היום.
"הו, זה עולם אחר, קפצתי לעתיד. 'האנטומיה' זה מאוד אולד־סקול, לא רק כי היא מיינסטרים, זו סדרה מלפני 15 שנה ודי מדהים שהיא ממשיכה ומצליחה ככה, אבל העתיד של הטלוויזיה שייך לאנשים כמו פיבי. לא מעניין אותה לעשות סדרה של 24 פרקים בעונה, המוח שלה בכלל לא מכויל ככה, היא נורא צעירה ולחלוטין שייכת לדור שעושה סרטים ארוכים בטלוויזיה. אני באה מהדור של 'האנטומיה', אבל אפילו אני לא אעשה את זה יותר אף פעם. אין לי אנרגיה לעונות של 24 פרקים, שילמתי את חובי לחברה".
ואם יבקשו ממך לחזור לפרק הסיום של 'האנטומיה'?
"אם זה היה קורה עכשיו, אז לא, אני עושה משהו אחר, אבל מי יודע מתי 'האנטומיה' תסתיים, אם בכלל".
× × ×
או נולדה באוטווה להורים שהיגרו לקנדה בשנות ה־60. היא באה לעולם עם כפות רגליים עקומות ואמה חשבה שריקוד בלט יעזור ליישר אותן, אז בגיל ארבע וחצי היא החלה לרקוד. הרגליים אכן התיישרו, אבל הילדה האינטליגנטית הבינה בעצמה שרקדנית גדולה לא תצא ממנה, למרות שאהבה מאוד לרקוד. בדיוק כאשר התחילה ללכת לאודישנים של בלט ולהיכשל בהם, לקחו אותה ההורים לראות את המחזמר 'אנני', ולסנדרה קרה מה שקורה הרבה פעמים לילדים: היא ידעה מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה, הרבה לפני שלכל המבוגרים סביבה היו דעות משלהם. "ראיתי את השחקנים האלה על הבמה ואמרתי, 'וואו, מה זה? את זה אני רוצה", סיפרה בעבר, "ידעתי שאני לא יכולה להיות רקדנית, אבל ידעתי שאני רוצה להופיע, קרה לי הקסם הזה בין גיל שמונה ל־12, אני כל כך בת מזל".
היא התחילה לשחק בגיל עשר, למורת רוחם של אבא ואמא. "לא קל לרצות הורים קוריאנים", היא צוחקת, "יש להם דרישות. אחותי עורכת דין, אחי רופא, ואני שחקנית. הם קיבלו בסופו של דבר את הבחירה שלי, והם הורים נהדרים שאני כל כך אוהבת, אבל חלק מזה חוזר לעובדה שלא היה אז מישהו שאפשר להצביע עליו ולהגיד להם, 'הנה, סנדרה יכולה להיות כזו'. כל הדבר הזה שנקרא ייצוגיות לא היה קיים, לא עבורם וגם לא עבורי".
הקריירה שלה כללה הרבה תפקידים קטנים ונשכחים למדי שבהם גילמה כמעט תמיד את הסייד־קיק האסיאתי. היה לה תפקיד משנה מצוין ב'דרכים צדדיות' המעוטר של אלכסנדר פיין, שהיה בעלה במשך שלוש שנים בעשור הקודם, והיא גם עשתה תפקיד נהדר כעוזרת של נשיא סוכנות ייצוג ספורטאים בסיטקום $$Arli של HBO. ואז הגיעה המהפכה של שונדה ריימס והקאסט המגוון ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה, שהתרכז כולו בבית החולים 'סיאטל גרייס'. עשר השנים של או בחדר הניתוח ייצרו חמש מועמדויות לאמי וזכייה בגלובוס הזהב. "'האנטומיה' הייתה חלק כל כך מסיבי בקריירה שלי", היא אומרת, "אבל הדבר הבא היה חייב להיות שונה. הייתי חייבת להתאהב".
כריסטינה יאנג הייתה צעד גדול קדימה כי למרות המוצא האסיאתי שלה, היא הייתה דמות מיינסטרים חפה מסטריאוטיפים. כריסטינה עשתה עבור או את חצי הדרך לתפקיד של איב, שבספרים של לוק ג'נינגס, שעליהם מתבססת הסדרה, היא בכלל אישה לבנה. או מרגישה אחריות כי בניגוד להתחלה שלה, לשחקנים אסיאתים צעירים כן יש עכשיו על מי להסתכל. "הם ניגשים אליי עם רטט מסוים", אמרה ל'ואניטי פייר', "ואני מבינה את זה, אני הופכת אמוציונלית רק מלדבר על זה. אני אומרת להם שאני כאן בשבילם כי אנחנו כקהילה עדיין לא שם".
לפני הבכורה של 'להרוג את איב' עשתה או סיבוב עם ההורים בלוס־אנג'לס, והם נעצרו לפני שלט פרסומת ענקי עם צילום קלוז־אפ שלה. אמא ואבא כל כך התרגשו שהיא צילמה אותם עם השלט ברקע, העלתה את התמונה לאינסטגרם וכתבה: 'מהגרים גאים, זה לקח רק 30 שנה…'
"זו הייתה לשון בלחי", היא צוחקת, "בדיחה שכנראה רק ילדים להורים ממוצא אסיאתי מבינים. אנשים מחוץ לתרבות לא באמת יכולים להבין את עומק הקשר הזה בין הורים לילדים בקהילה שלנו. את רואה את כל ההקרבה שלהם בשבילך ואת רק רוצה להחזיר להם, וזה יכול להיות מאוד מלחיץ. אני היחידה במשפחה בלי תואר אקדמי, האחים שלי עושים דברים חשובים מאוד, אז לראות את ההורים כל כך גאים עכשיו במה שאני עושה היה רגע מאוד משמעותי".
נראה שמצאת שלווה סוף־סוף.
"אני אף פעם לא לגמרי שלווה, אבל למדתי ששינוי זה משהו שקורה לאט, וזה בסדר גמור. פעם אמרתי שהוליווד היא כמו מערכת יחסים עם חבר מחורבן, אז למה להמשיך לחכות שהוא יסמס לך? צאי החוצה ותיהני מהחיים".
