עולים לרגל
בפינת הרחובות אלנבי ונחלת בנימין בתל־אביב, היכן שהוקם מלון פוליהאוס, שכנה במשך שנים חנות הנעליים המיתולוגית "פיל". בזכות האספן גיל פנטו, שגילה בשוק הפשפשים קופסת נעליים ישנה של המקום, נפתחת שם עכשיו תערוכה נוסטלגית במיוחד
לפני חמש שנים, באחד משיטוטיו בשוק הפשפשים תפסה את עינו של האספן גיל פנטו, קופסת נעליים ישנה של מותג הילדים "פיל". כאשר התקרב גילה בתוכה זוג נעליים חדשות. האספן הנרעש ("קופסה כזו היא פריט איקוני של פעם בחיים"), לא התאפק והעלה לפייסבוק צילום של הפריטים, ולפי התגובות הבין שעלה על משהו רציני. "עבור רבים 'פיל' זה מוסד, והמשפט: 'הולכים לקנות נעלים בחנות פיל', עדיין מרגש אנשים, גם אם הם בני 80".
מאז הזדמנו לידיו של פנטו, תושב יפו, מוצרים משלימים, שפשוט "הזמינו" תערוכה. "געגועי לפיל" תיפתח בלובי של מלון "פוליהאוס" (אלנבי 62 פינת נחלת בנימין), שהיה החלל המקורי בו שכנה החנות, עד סגירתה ב־73'. לצד הקופסה שהתחילה את הכל, יוצגו גם שקיות אריזה מקוריות, כף נעל עם לוגו המותג, גיליון של "פיל-יתון" עיתון הילדים שהנפיקה החנות, מודעות פרסומת משנות החמישים והשישים, וגם המתנות המפורסמות להן זכה כל קונה צעיר בתום הרכישה: בלון אדום, יויו ומחזיק מפתחות בצורת פיל. פנטו מספר כי על אף שהיו בידיו הפריטים הנדירים, הקמת תערוכה שלמה שתכלול חומר ארכיוני מעמיק, לא היתה קלה, בעיקר בגלל שהחנות נפתחה בשנות ה־30 של המאה הקודמת, לפני עידן הגוגל.
"אפילו לשם של הבעלים לא הצלחתי להגיע", הוא אומר. מי שהצילה את המצב היתה שולה וידריך, חוקרת העיר תל־אביב, שגילתה את שמותיהם של הבעלים, זוג הייקים פאולה וצבי צייחנר, שהכינוי שלהם היה "דוד ודודה פיל". פנטו איתר את בניהם: עמוס, פרופ' לפסיכולוגיה המתגורר בארצות־הברית. ואלי, הבכור, היום כבר בן 76, מהנדס המתגורר ברמת גן שהבטיח להגיע לפתיחה, ממש כמו צילה בת ה-92, מראשונות המוכרות בחנות. השניים העשירו את פנטו בשלל מידע, כמו שהנעליים נמכרו בשני צבעים בלבד, חום ושחור, שהמזגן הראשון בתל־אביב היה בנעלי פיל, ושהגברת צייחנר הקפידה לציין את מחיר הנעליים הן בחלון הראווה והן על הקופסה, ללא פתח להתמקחויות, שהיו נהוגות אז בהשפעה יפואית.
"בימים ההם, יום העבודה התחיל ב־8 בבוקר והסתיים לפעמים בתשע או עשר בערב. הוריי, שהיו רגישים לצרכי הזבנים, פנו לראש העיר בבקשה להעביר חוק עזר עירוני, אשר ייאלץ את כל החנויות לסגור ב־7 בערב. כך, טענו, יהיו חיי משפחה טובים יותר לעובדים, ותמנע תחרות לא הוגנת בין חנויות", מספר הבן אלי. אבל אליה וקוץ בה: החוק הועבר כמה ימים לאחר קבלתו, אבל מפאת לחץ הקונים, הוריי איחרו לסגור את החנות בכמה דקות, והיו הראשונים בתל־אביב לקבל דו"ח וקנס", הוא נזכר.
• "געגועי לפיל", מלון פוליהאוס, עד סוף יולי בלובי המלון.
