סבב הלחימה הסתיים כצפוי אתמול בחמש בבוקר, וכעת עיקר המאמץ של ראש הממשלה, שר הביטחון וצה״ל הוא לשווק לציבור שההרתעה הישראלית לא נשחקה, ושבכלל מדובר כאן בסיפור הצלחה שהאזרח הפשוט לא מבין את ממדיה. אבל בינתיים, גם במשימה הזו הם נכשלים.
אז מה היה לנו השבוע? שתי חוליות, האחת של הג׳יהאד־האיסלאמי והשנייה של חמאס, שניסו לחדור את גדר המערכת; תקיפה של צה"ל שבה חוסלו בתגובה ארבעה מחבלים; ופעולת תגמול שבה הפתיע הג'יאהד־האיסלאמי במטח חסר תקדים מאז מבצע צוק איתן, דקה אחת לפני שבע בבוקר. כן, על חוליה אחת שחוסלה הרגיש ארגון הטרור מספיק בטוח להגיב בכזו תקיפות. כאן חובה לשאול איפה היה המודיעין הישראלי והאם הוא סיפק התרעה לשינוי המדיניות הזה בעזה? הרי אם נכונה הטענה שהאיראנים דחפו אותם לזה, טענה שגם אותה יש לקחת בעירבון מוגבל, למה צה"ל לא היה מוכן לה? ואיך יודעים שהצבא לא היה מוכן מספיק? פשוט כי מערך ההגנה האווירית לא היה פרוס ביום הראשון כפי שהוא פרוס היום.
בכל התקיפות של חיל־האוויר לא היה ולו הרוג אחד לג’יהאד־האיסלאמי או לחמאס. אפילו חוליית שיגור אחת לא הותקפה ביום הקרב הנרחב ביותר מאז צוק איתן, יום שכלל ירי של יותר מ־100 רקטות ופצמ"רים. גורמי ביטחון מספרים שלא רצו להסלים את האירועים בדרום בגלל הזירה הצפונית. אז בנקודה זו ראוי להזכיר שהטיעון הזה היה אולי נכון בתקופה שבה רמת הכוננות בצפון היתה גבוהה מחשש לנקמה איראנית. אבל מאז הכוננות ירדה, אחרי שכוח קודס נכשל בפעולות שתכנן. כלומר, מדיניות מכילה שכזאת היתה מתקבלת לפני חודש, אבל לא השבוע.
גם אין מקום להפחיד את הציבור מול איום כמו זה של הג׳יהאד־האיסלאמי ברצועה, בשעה שצה"ל חזק ממנו עשרות מונים. ואין מקום להפחיד באמירה על כיבוש הרצועה, כי במנעד שבין תגובה רפה לפעולה קרקעית עם שלוש אוגדות, יש מרחב תימרון רב למגוון פעולות מהאוויר כנגד יעדי איכות.
ישראל אומרת שחמאס ביקש את הפסקת האש. גם אם זה נכון - הוא עשה זאת בנקודת היציאה הטובה ביותר מבחינתו: הוא אישר לג’יהאד האיסלאמי מתי לפתוח באש, והוא החליט לסגור את הסבב כשהיה לו נוח, ומבלי שספג אפילו הרוג או פצוע אחד
אז בינתיים חמאס התחייב למנוע ירי רקטות של כל הארגונים, אבל מה יקרה אם מחר בבוקר הוא ימשיך לשלוח חוליות לגדר המערכת וכוח גולני או שריון יחסל אותן? הרי אותו ג’יהאד־איסלאמי קבע לנו תג מחיר יקר מאוד. זו בדיוק הסיבה שאסור היה לקבל את הפסקת האש, אלא רק בתנאים הנוחים לישראל ואחרי שהצד השני הבין את מחיר ההפסד.
