"פתאום אמרו לי, "אתה הולך למעצר'"

כבר 18 שנה שרועי (שם בדוי) נמצא בכלא. הכלא הגדול בעולם. "לא האמנתי שזה מה שיקרה", הוא אומר בשיחת טלפון מארצות־הברית. "לא האמנתי שבמשך כל כך הרבה זמן לא אוכל לחזור הביתה, לישראל".

רועי, שעלה ארצה כילד, גדל במרכז הארץ והשתלב ללא קושי בחברה. "הזהות שלי, האהבה שלי והחיים שלי הם הכל סביב היהדות וישראל", הוא אומר. "השפה הראשונה שלי זו עברית, כל החברים והמשפחה שלי נמצאים בישראל".

אלא שבגיל 17 עשה רועי בחירה שעליה הוא משלם עד היום. הוא היה אז נער לפני גיוס שטס לביקור קצר בחוף המערבי של ארצות־הברית, שם נתקל בהזדמנות חייו: הוא התקבל ללימודי רפואה, ואת כרטיס הטיסה חזרה לישראל לא ניצל מעולם. בהמשך השלים גם תואר שני, פיתח קריירה מרשימה כרופא, התחתן ונולדו לו שלושה ילדים. "באמת שרציתי להתגייס, וכל מה שקרה היה ספונטני לגמרי והתרחש מהר מאוד", הוא מסביר את ההחלטה הגורלית ההיא. "מאז עברו כמעט עשרים שנה".

בצה"ל לא ממש אהבו את החלטתו של רועי, ועד היום לא סולחים לו. מכיוון שכבר היה מועמד לשירות ביטחון (מלש"ב) ולאחר צו ראשון, ובשל העובדה שלא שב לישראל כדי להתייצב בלשכת הגיוס כחוק, הוא הוכרז כמשתמט משירות צבאי. צו מעצר הוצא נגדו ומרחף מאז מעל ראשו. ברגע שכף רגלו תדרוך בישראל, התחנה הראשונה תהיה הכלא. "אני מאוד רוצה לבוא לישראל, אפילו לביקור קצר, אבל מפחד", הוא אומר. "יש לי קרובי משפחה בישראל שנולדו אחרי שעזבתי ואני בכלל לא מכיר אותם. הם בעצמם עוד רגע מתגייסים".

צו המעצר מחכה להם כבר שם. ביקורת הגבולות בנתב"ג | צילום: מיכאל קרמר

רועי מודע לזה שעבר על החוק ומוכן לשלם על כך, אלא שכל ניסיונותיו לפנות לצה"ל כדי להסדיר את העניין, עלו בתוהו. גם כשהגיע לשגרירות ישראל ונפגש עם נציג צה"ל, נאמר לו לדבריו שהדרך היחידה לפתור את הבעיה היא לחזור לישראל ולהתמודד שם עם צו המעצר. "הבעיה שלי היא לא המעצר עצמו והישיבה בכלא, אלא אי־הידיעה לגבי כמה זמן זה ייקח. יש לי משכנתה, קריירה, משפחה. אני לא יכול לעזוב הכל עכשיו לזמן בלתי מוגבל", הוא מסביר. "אני מבין שמה שעשיתי לא בסדר, אבל קשה לעכל את זה ש־18 שנה אחר כך אני עדיין לא יודע איך אני יכול לסדר את זה. חבל שאין גוף שאיתו ניתן לדבר ישירות ולהבין מה בדיוק מצפה לי".

אתה מתגעגע לישראל?

"מאוד. כמה שהשתלבתי פה באמריקה, אני עדיין זר ואהיה זר עד יומי האחרון. הבית זה ישראל, האהבה זו ארץ הקודש. אני ציוני, אני רואה את עצמי כישראלי לכל דבר, הילדים שלי אוהבים את ישראל למרות שלא ביקרו בה, אבל בגלל המצב של אבא שלהם הם לא יכולים להגיע אליה".

מוות או מחלה

המקרה של רועי אינו היחיד. מנתוני הצבא עולה כי כ־1,300 משתמטים משירות צבאי חיים היום בחו"ל. על פי הערכות שונות, מאות מהם הם ישראלים שבגילאי 16־18 עזבו את הארץ והעבירו את מרכז חייהם לחו"ל, אך עדיין נאלצים, אחרי שנים רבות להתמודד עם צו מעצר בישראל.

השתמטות משירות צבאי היא בהחלט עניין שצה"ל צריך לטפל בו, אלא שרבים יסכימו שבמקרה של רועי ושל אחרים כמוהו, נוקט הצבא מדיניות מחמירה מדי. בנוסף, על פי עדותם של רועי ואחרים שעימם שוחחנו, צה"ל מערים קשיים על אלו מהם שמבקשים להסדיר את מעמדם ומוכנים לשרת בצבא ואף לשבת בכלא. כך הצליח הצבא ליצור תופעה ייחודית, שבה אזרחים שומרי חוק שמוכנים לשלם על טעויות שעשו כנערים, נותרים כלואים במשך שנים מחוץ למולדתם.

במידה מסוימת, גם צה"ל עצמו הכיר לאחרונה בתופעה ובצורך לתקן אותה: בחודש מארס השנה, ובצעד נדיר, הודיע צה"ל כי לרגל חגיגות ה־70 למדינה יאפשר באופן חד־פעמי למשתמטים החיים בחו"ל להיכנס לארץ מבלי שיעצרו. ההטבה העניקה למשתמטים חלון הזדמנויות של 45 יום בלבד, שבו יוכלו להגיע לישראל ולהסדיר את מעמדם החוקי. אולם בהודעה הובהר שמי שיישאר בישראל יום אחד מעבר לכך ולא יסדיר את מעמדו, ייעצר בטרם יציאתו את הארץ.

בצה"ל אומרים כי את ההטבה ניצלו 31 איש, כשמתוכם 17 הסדירו את מעמדם, בין היתר על ידי חזרה לשירות צבאי. היתר החליטו לטוס חזרה לחו"ל. בסנגוריה הצבאית ייצגו ארבעה מקרים של משתמטים ששבו מחו"ל ארצה, כולם כאלו שחיו בארה"ב בשנים האחרונות. שלושה מהם הסדירו את מעמדם ושבו להתגורר בישראל, ואחד נעצר למרות הבטחת הצבא ועניינו מטופל כעת. הנתונים הללו מוכיחים כי במרבית המקרים גישה מקילה מצד הרשויות עשויה להביא לפתרון הבעיה לשביעות רצונם של כל הצדדים.

אולם גורם משפטי בצבא מסביר שבדרך כלל היחס של צה"ל למשתמטים החיים בחו"ל מתעלם ממורכבות הבעיה, ועל כן מקשה על פתרונה. "בצבא רואים אותם כעבריינים שהלכו להם למדינות אחרות ועשו בהן לביתם, בשעה שמקביליהם נשאו בעול השירות. אבל חלק גדול מהאנשים האלה מגיעים ממציאות מורכבת, ורק חלקם מנצלים את המצב באופן הציני ביותר. לא נכון להתייחס אליהם בהסתכלות פורמלית צרה. כאשר ההצעה היא שמי שיגיע לא ייעצר רק בתקופה מתוחמת, ואם יישאר אחרי זה ייעצר — זה לא מפתה במיוחד. אני מניח שלא מעט פוטנציאלים נמנעו מלהגיע, וחבל".

אותו גורם מוסיף כי במקרים רבים, אותם משתמטים נאלצים להגיע בעיתות משבר, כמו פטירה או מחלה של בן משפחה, ואז נעצרים. "הם מוצאים עצמם בין המצרים, דווקא בתקופה הרגישה ביותר".

המשפחה נשארה בלי כסף

זה בדיוק מה שקרה לאיגור (שם בדוי), יליד רוסיה שעלה ארצה עם משפחתו, אבל כתלמיד תיכון חזר לרוסיה לבדו. ב־12 השנים שחלפו מאז הקים שם משפחה ונולדו לו ילדים, ולאחרונה החליט להגיע ארצה כדי לבקר את הוריו החולים. הוא נעצר בשדה התעופה ובילה שבעה חודשים בכלא. "מעבר למעצר, ההתמודדות העיקרית שלו הייתה עם ההשלכות הכלכליות של היותו כלוא בישראל", אומרת מי שייצגה אותו בהליך המשפטי, עו"ד הולי שוורץ. "בהיותו המפרנס העיקרי, אשתו וילדיו נותרו ללא מקור פרנסה, הרחק מאחור. מובן שלנוכח התנאים במעצר הוא גם התקשה לקיים איתם קשר טלפוני יציב".

עו"ד הולי שוורץ

לדברי שוורץ, ששירתה במשך 21 שנה בפרקליטות הצבאית וכעת מייצגת חיילים ומשרתי קבע שהסתבכו בפלילים במערכת הצבאית, המקרה של איגור טילטל אותה. "הבנתי שנדרש שינוי שורשי בהסתכלות המערכתית על תופעת ההשתמטות", היא אומרת, ומסבירה שהמדיניות הנוכחית לא רק פוגעת באותם משתמטים, אלא גם מבזבזת משאבים וכוח אדם על טיפול לא יעיל באכיפת החוק. "אם ברור שאדם בן 30 לא מתאים עוד לשרת בצה"ל, כל מטרת ההליך היא להעניש אותו ולהפוך אותו לכלי להרתיע באמצעותו את הציבור. בדרך זו מאבדת המדינה את היכולת להחזיר לחיקה אזרחים איכותיים, אשר גם אם לא שירתו בצבא, ודאי שיש להם כיום מה לתרום לה. בכל מקרה, המדינה אינה יוצאת נשכרת מכך שהם 'כלואים' מחוץ לה. נכון למקד את האכיפה במי שיש יסוד סביר להניח שהוא עתיד לשרת שירות מועיל".

רשימת שינדלר

היחס המשונה של צה"ל למשתמטים החיים תקופה ארוכה בחו"ל ומעוניינים לחזור ארצה, הגיע לאחד השיאים שלו במקרה של נפתלי שינדלר. הסיפור של שינדלר אמנם התרחש לפני כעשר שנים, אך ממחיש היטב את המדיניות הצה"לית שלא השתנתה מאז.

"אני כועס על הצבא". נפתלי שינדלר בשירותו הצבאי

נפתלי שינדלר כיום

שינדלר עלה מארצות־הברית כשהיה בן 4 וגדל בירושלים. בגיל 18, רגע לפני גיוסו, החליטה משפחתו לחזור לאמריקה. "הרגשתי לא בשל להישאר כאן לבד, אז חזרתי איתם", הוא מספר". גם במקרה שלו, ההחלטה תרדוף אותו במשך שנים בדמות צו מעצר. "לא רציתי להשתמט, זה בטוח, אבל גם לא בדקתי את הנושא לעומק ולא ידעתי מה ההשלכות. כנראה לא הייתי בוגר מספיק. מבחינתי, החזרה שלי לארה"ב הייתה זמנית, עד שארגיש שאני מבוגר מספיק כדי לחיות בארץ לבד".

בגיל 26, אחרי שסיים תואר שני ושבועות בודדים לאחר שהתחתן, החליט שינדלר שהוא בשל לחזור ארצה. "הלכתי לקונסוליה הישראלית, נפגשתי עם נציג מהצבא, ואמרתי לו שאני מוכן לשרת. לא רציתי לחזור כדי לשבת בכלא, אלא כדי להתגייס". לדבריו הובטח לו בעל פה שיתאפשר לו להיכנס לארץ ולשרת תקופה קצרה בצה"ל, ובכך יוסדר מעמדו. "בגלל שהבטיחו לי שלא אשב בכלא, חזרתי", מספר שינדלר.

שינדלר אכן לא נעצר בנתב"ג, ויומיים אחר כך התייצב בלשכת הגיוס. "ושם עצרו אותי", הוא משחזר. "הגעתי לא מוכן לשהות ארוכה, ופתאום אמרו לי, 'אוקיי, אתה הולך למעצר'. הייתי בשוק. לקחו אותי ישירות לכלא 4 והייתי שם עד לחופשה הראשונה, חודש וחצי לאחר מכן. בהתחלה הייתי בטוח שמדובר בטעות. האמנתי שאם רק ייתנו לי לדבר עם מישהו הכל יהיה בסדר. לאט לאט הבנתי שזו לא הייתה טעות".

שינדלר נשפט לארבעה וחצי חודשי מעצר, ושוחרר כעבור שלושה בשל התנהגות טובה. כל הזמן הזה אשתו האמריקאית נותרה בישראל, מדינה שלא הכירה, לבדה. שינדלר השתחרר מהכלא ואף השלים עוד 12 חודשים של שירות צבאי, וכיום הוא גר בגוש עציון. אבל בעקבות מה שקרה לו, היחס שלו לצה"ל השתנה. "מאז יש לי רגשות הרבה פחות טובים כלפי הצבא והמדינה. אני מבין שבגיל 18 אולי עשיתי משהו לא אחראי, אבל מה שעשו לי מרגיז אותי עד היום.

"זה היה בזבוז של כספי משלמי המיסים סתם לתקוע אותי בכלא בזמן שאמרתי שאני מוכן לשרת ולתרום", הוא ממשיך. "כנראה יש עניין של הרתעה, אבל במקרה של אנשים כמוני, ההרתעה הזו תגרום לכך שאנשים לא יחזרו לארץ".

גורם בלשכת הגיוס בצה"ל מוסר כי הצבא מאפשר למשתמטים החיים בחו"ל לגשת לנציגויות הישראליות ולהגיש באמצעותן בקשה להסדר מעמדם, אולם ההליך המשפטי חייב להתקיים בישראל ומבלי שניתן להודיע להם מראש האם ולכמה זמן יעצרו. "אני לא יודע לשפוט בנאדם בחו"ל או לעשות עם מישהו הסדר מבלי שראיתי אותו פנים מול פנים", מסביר הגורם הצה"לי. הוא מוסיף שבנוגע למשתמטים מבוגרים, בגיל 36 מאפשר להם הצבא להשתחרר מחובת הגיוס. "עד אז אותם משתמטים חייבים להסדיר את מעמדם. יש פה את חוק שירות הביטחון וזה חלק מהחובות שלהם למדינה".

מדובר צה"ל נמסר: "ההחלטה לאפשר למשתמטי חו"ל להיכנס לארץ ללא מעצר לרגל חגיגות ה־70 למדינה הייתה מתוך רצון לאחד את יהודי התפוצות בחגיגות העצמאות של מדינת ישראל לפנים משורת הדין. צה"ל ראה בצעד זה פתח לעודד ולתת הזדמנות חד־פעמית למשתמטים המעוניינים להגיע לארץ, לבוא ולהסדיר מעמדם ללא מעצר. משתמטים אלו הינם אנשים אשר עברו על חוקי המדינה במודע, ולאחר הצו הראשון החליטו לעזוב את הארץ מבלי להסדיר את מעמדם מול צה"ל. הנוהל של צה"ל בשיתוף עם רשויות אכיפת החוק הינו מעצר משתמט בכניסתו לארץ, ומלבד זאת לא נעשים צעדים כלפי המשתמטים בזמן שהם מחוץ לגבולות המדינה. צה"ל מפרסם כיצד ניתן לפנות לקונסוליות השונות על מנת לבצע הסדרת מעמד".