"אני קוראת לזה פמיניזם, קובי קורא לזה שוויוניזם"
כשקובי מימון עבד על "חיים שלי", הסדרה שלו ב"רשת", לכולם היה ברור שמי שתגלם את אשתו על המסך יכולה להיות אך ורק קרן שיניוק, אשתו בחיים. אז איך זה מרגיש כשהילדים והחמות מגיעים לסט, איך מחזיקים בית שבו כולם עושים הכל, ולמה הכלבה ישנה איתם במיטה? ראיון מחוץ לקופסה
כשקובי מימון הסתגר בבית כדי לכתוב את "חיים שלי", סדרת דוקו קומית המתעדת את חייו כסטדנאפיסט שמופיע ערב־ערב, עקבה אשתו, קרן, אחרי כל פרק שיצא מהמדפסת. "היה לי ברור שזו תהיה ההזדמנות שלי לפרוץ מהתיאטרון לטלוויזיה", היא מספרת. "מדי פעם קובי הקניט אותי ב'חכי, שום דבר לא בטוח, נראה אם תעברי את האודישן', והייתי הכל - חוץ ממבוהלת. אם הוא כותב על חייו ואני אשתו, אז מה, הוא ייקח אישה אחרת? אבל התלבטתי והיססתי לגבי צילום הילדים. עד אז אפילו לא הרשיתי לקובי להעלות תמונות שלהם לפייסבוק. למה להשוויץ?"
הכל השתנה כשצילומי "חיים שלי" (המשודרת בימי שלישי וחמישי ב"רשת 13" מיד אחרי משחקי השף), נקבעו לאוגוסט, החודש הקשה ביותר בשנה שבו אין גן וגם לא קייטנה. "נלחצתי נורא", היא מודה. "מה, בכל אוגוסט אני אצטלם עם ילדים אחרים במקום לבלות עם הילדים שלי? לקחנו אותם לסט וגיליתי שאני מתעסקת באלף ואחד דברים אחרים - האכלתי אותם, הלבשתי אותם, הייתי הליצנית שהחזיקה אותם ערניים, וכמעט שכחתי שהגעתי לשם כשחקנית".
הילדים הם לני רפאל (4 וחצי) וליאו מיכאל (3), שאמם שמרה על שם נעוריה, קרן שיניוק. "כבר בדייט הראשון קובי קלט שאני פמיניסטית", היא אומרת. "בסוף הארוחה דרשתי לשלם את החצי שלי. אני קוראת לזה פמיניזם, קובי קורא לזה שוויוניזם, ככה זה עובד אצלנו וזה המסר שאנחנו מעבירים לילדים. קובי מחובר מאוד לאמא שלו ולצד הנשי שלו, אבל קצת לפני החתונה הוא אמר לי, 'את שומעת? אני לא עושה כביסה'. העליתי על הפרצוף שלי הבעה תמימה ואמרתי, 'או־קיי, זה מאוד מעניין, אפשר לשאול מה יש לך נגד כביסה?' קובי ענה, 'אני לא אוהב את זה', ואמרתי, 'איזה קטע, גם אני לא אוהבת את זה, אז למה אני כן ואתה לא?' מאותו הרגע הוא התחיל לכבס ולתלות. בבית שלנו, כשמסיימים לאכול, לא 'עוזרים לאמא לפנות את הצלחות'. כולם מפנים. ואחרי ארוחת הערב, אחד מאיתנו עושה מקלחות והשני מתקתק את הבית ולפעמים מתחלפים. הכל בזרימה, אין חוקים".
הכל אפשרי
המודעות הפמיניסטית של שיניוק (35) נולדה כאנטיתזה לחינוך שקיבלה. "גדלתי בבית שוביניסטי שהיה אופייני לדור הקודם. אבא יוסי, בעל חברה לעבודות עפר, היה זה שהביא את הכסף ואמי ליאורה הייתה אחראית על הילדים. היא הייתה אישה חמה וחכמה ומדהימה, אבל לא היה לה מקצוע והיא מעולם לא שמעה על הגשמה עצמית. דווקא בגלל זה הרגשתי מגיל צעיר שאני זקוקה לכלים אחרים ואמא עודדה אותי באמירות כמו, 'רוצי אחרי החלומות שלך ב־200 קמ"ש'. בתיכון בראשון־לציון עשיתי חמש יחידות ספרות והמורה יפה בלונד, שנכנסה לכיתה ואמרה, 'אני גם יפה וגם בלונדינית', לימדה אותנו שירה פמיניסטית והייתה מורה לחיים. עכשיו, אחרי הפרק הראשון של 'חיים שלי' היא שלחה לי ווטסאפ - 'ראיתי אותך בסדרה עם הבעל'. מה זה? הרי היא זו שעקרה מהסלנג שלי את המילה 'בעלי' ולימדה אותנו לומר 'אישי' או 'בן זוגי' בגלל שאף אחד הוא לא הבעלים שלי. חכי, יפה בלונד, אני עוד אחזיר לך!"
היא התחילה את הקריירה כרקדנית ג'אז והיפ־הופ ("שש שעות ביום"), בחטיבת הביניים עברה ללהקה של לימור שולב ("עודדנו את מכבי תל־אביב, הופענו בכל תוכנית טלוויזיה אפשרית וגם יצאנו לחו"ל") עד שאיקה זוהר קטף אותה להצגה "הנחשול" של התיאטרון הארצי לנוער. "בגיל 16 וחצי התדפקתי על דלתות של סוכנויות ועבדתי כמו מטורפת. אמא אמרה לי, 'עופי על זה ותגשימי גם את המקום שלי'. אבל בסוף התיכון, כשטסתי לניו־יורק והודעתי להוריי שהגעתי למקום הנכון, שניהם נעמדו על רגליהם האחוריות. אמא אמרה, 'תקשיבי, ותקשיבי לי טוב. את חוזרת ארצה, מתגייסת, ואחרי הצבא תעשי מה שאת רוצה'. שבועיים אחרי זה חזרתי ארצה, לתפקיד מדריכת כושר קרבי בשלישות, והצבא נתן לי אישור עבודה".
מפני שהרעב שלך לבמה היה כל כך גדול?
"לא. באותה תקופה אבא שלי התרסק בעסקים, לעצמאי אין יציבות כלכלית, אז עבדתי בהצגות ילדים, במופעי אש, כמארחת בבית קפה וגם ניקיתי משרדים. הטירוף הזה נמשך במהלך הלימודים בבית צבי שאותם מימנתי בכוחות עצמי וגם בעזרת עשר מלגות הצטיינות. כשסיימתי, אמרתי לעצמי, 'קרן, תזכרי שהכל אפשרי'. ואני זוכרת".
כבוגרת טרייה היא הציבה לעצמה כלל ברזל - לעבוד אך ורק במקצוע שלה. "רצתי מאודישן אחד לשני. הופעתי ב'תיאטרון השחור' של ליאור כלפון ובהצגת המחול 'חלום ביאליק', רקדתי ושרתי עם 'טררם', ואני מרשה לעצמי לצחוק על שחקנים שמקטרים שבחנוכה יש להם חמש הצגות ביום. אצלי זו הייתה השגרה. שלוש הצגות בבוקר, חזרות בצהריים והצגת ערב. ואף פעם לא קיטרתי כי נהניתי לטרוף את הבמה. יכולתי לעבוד מסביב לשעון מפני שעוד הייתי רווקה".
הסטטוס הזה השתנה כששיחקה ב"בלאדי מרי" של תיאטרון פרינג' וקובי מימון (38) בא לראות את חברו, השחקן אלון חמאווי, בפעולה. "הוא הגיע כמה דקות לפני תחילת ההצגה וראה אותי בבגדי קברט, די חשופה", היא מתנצלת. "כשקלט את הוריי שנופפו לי לשלום, הוא התחזה למפיק והציע להם לעבור לכיסאות יותר טובים. הוא עשה עליהם דאווינים עוד לפני שהתחיל איתי. כשההצגה הסתיימה אמא באה אליי ואמרה, 'קרן, המפיק שלכם פשוט מקסים' ולא הבנתי על מי היא מדברת".
אמא שלך לא זיהתה את קובי מימון?
"הוא היה אז אנונימי לחלוטין. גם אני זיהיתי אותו רק בתור החבר של אלון. אחרי כמה ימים כל החבר'ה מההצגה יצאו למועדון, הייתי אחרי זוגיות ארוכה שהסתיימה, ואלון אמר לי, 'יאללה, צאי מזה, בואי להתקרחן' וקובי היה שם. באותה תקופה הייתה לי שן קדמית עקומה, כשסגרתי את הפה היא נשארה מחוץ לשפה, אז קובי ניגש אליי ואמר, 'אחלה גימיק השן הזאת'. חטפתי הלם. סליחה? אחר כך קובי אמר, 'כשאת הולכת לים את לא מורחת הרבה קרם הגנה, נכון?' והבנתי שהוא מקניט אותי על הקמטוטים בזוויות העיניים. הודעתי לאלון שקובי מעליב אותי ומעצבן אותי ושאין לי מה לחפש אצלו. עברו עוד כמה ימים וכבודו צילצל. 'הלו, קרן, קראת הבוקר ynet? אני תמיד קורא. היה כתוב שמצב הרעב בעולם גדל והולך. בגלל זה נהייתי רעב, רוצה לבוא לארוחת ערב?' זה היה בליל של משפטים שלא קשורים אחד לשני. ככה זה אצל סטנדאפיסט".
מה גרם לך להתאהב בו?
"הוא קנה את ליבי כשפתח את השיחה בשאלה 'כמה אחים ואחיות אתם?' אמרתי, 'הו, זה בנאדם מעניין'. השיחה קלחה, צברנו עוד כמה פגישות, ואחרי שבועיים התקשרתי לאמא ואמרתי לה, 'אני לא יודעת מה לעשות עם הקובי הזה'. אמא שלי ענתה, 'הקובי הזה יהיה בעלך'. צחקתי על השטויות שלה, צעקתי, 'אני רק בת 26 ואין לי שום תוכניות להתחתן', ואמא התעקשה, 'כשתחליטי להתחתן הוא יהיה בעלך'. צדקה".
איך הוא הציע לך נישואים?
"בדרך הכי גרועה בעולם. זה קרה אחרי שנה וחצי יחד, בערב ראש השנה, כשהיינו מוזמנים לארוחה אצל הוריי ואוי ואבוי למי שמאחר. התעוררנו משנ"צ, ככה זה כשרווקים, וקובי שנפצע ברגל אמר, 'קניתי לך מתנה לחג'. הוא הגיש לי קופסה, וכיוון שבלי עדשות אני חצי עיוורת ראיתי שרשרת. כשנגעתי בה הבנתי שזו טבעת. קובי ישב מול המחשב ולחץ שוב ושוב על ה'פליי'. השיר של מוש בן ארי לא עלה. בלי להסתכל אליי הוא שאל, 'את רוצה לחיות איתי כל החיים?' ואני צעקתי, 'כן, אבל למה אתה לא כורע ברך?' הוא טען, 'אני לא יכול, כואבת לי הברך' וקילל את כפתור ה'פליי' שלא עובד, ואז התחבקנו והתנשקנו ואיחרנו לארוחה. כשהוא החלים מהפציעה, הכרחתי אותו לכרוע ברך במשך חודש. כל בוקר הוא הציע לי להתחתן איתו וככה התחלנו את היום".
איך שומרים על התשוקה?
"לפני שיש ילדים לא צריך להתאמץ, אחרי שיש ילדים צריך להכניס ללו"ז את העבודה על הזוגיות. הילדים שלנו צפופים, ובשנתיים הראשונות התמוטטנו מעייפות ולא היה לנו ראש לכלום. אנחנו רוצים להצטיין כהורים ולהצטיין במקצוע, ורק הזוגיות נופלת בין הכיסאות. אחרי שבע שנות נישואים כבר למדנו לשתף, לתפוס את הצד השני ולגרום לו להתמרכז".
קציצות טבעוניות
הם הופיעו יחד ב"צחוק מעבודה", היא צברה קילומטרז' מרשים בבית ליסין ("הפי אנד", "משאלה אחת ימינה") ומשהו נשבר בה כשליאורה, אמה האהובה, נפטרה מסרטן שבועיים לפני שילדה את בנה השני, ליאו, שנקרא על שמה. "בחודשי ההיריון האחרונים התנדנדתי בין חיים למוות, האם אהיה אמא או אאבד אמא? השבעה נשקה לברית המילה והכל התערבב בתוכי. לפני קצת יותר משנה נסעתי לבד לצום מיצים במדבר, זו הייתה הפעם הראשונה שהשארתי את הילדים עם קובי למשך שלושה ימים, שבהם התעטפתי בשקט וצחקתי ובכיתי והקשבתי לעצמי. כשחזרתי לתל־אביב ההצגה 'אלה גרוסמן' ירדה והחלטתי שבפעם הראשונה מזה 20 שנה אני לוקחת חופש. לא מפסיקה לעבוד כשחקנית, אבל כבר לא רצה מאודישן לאודישן כדי להצדיק את הקיום שלי כשחקנית".
בני הזוג פתחו יחד משרד הפקות ובוקינג ("קש"ש הפקות, ראשי תיבות של קרן שיניוק שלי"), היא לומדת הוראת פילאטיס מכשירים ("בזכות הפילאטיס השתקמתי לחלוטין משלוש פריצות דיסק"), מתרגלת יוגה ומדיטציה, מקפידה על תזונה טבעונית ("אני מנביטה עדשים שחורות וחומוס ושעועית"), משתתפת בסדנאות של אלון אולמן ("הוא הבנאדם שלימד אותי שאפשר להשיג הכל") ומחכה לתפקיד קולנועי שיציב אותה על המפה. "כבר בגיל 11 הכנתי את נאום האוסקר שלי, אבל אני רוצה להיות נאמנה לעצמי ולא לקחת כל הצעה רק לצורך פרנסה".
זה מביך לראות את כל המשפחה שלך על המסך?
"לא, זה מצחיק. בפרק אחד סבא רפי, אבא של קובי, מלמד את לני קללות בטריפוליטאית. זה באמת קרה. הגננת של לני צילצלה ואמרה, 'לני מביא לי סלנג שאני לא מכירה'. בפרק אחר אני מגלה שבמהלך ההיריון חמותי דחפה קצת בשר לקציצות הכאילו טבעוניות שהכינה לי כי חראם על התינוק. חמותי ואני לא היינו מסוגלות לצלם את הסצנה הזו אלמלא היה בינינו קשר נהדר. קובי ואני גם מרבים לריב בסדרה, כדי להראות מה קורה לזוג שסובל ממחסור כרוני בשעות שינה".
איך זה להיות האישה היחידה בבית של שלושה גברים?
"מי אמר שאני היחידה? יש לי את טאקי, לברדורית־כנענית בת עשר. אימצתי אותה עוד לפני שהכרתי את קובי וברור שהיא משתתפת בסדרה. יש בינינו קשר של אם ובת, היא מלמדת את הילדים סבלנות ונתינה, וגם היא ישנה איתנו".
מה זה "גם"?
"אצלנו יש לינה משותפת. קובי, אני, לני, ליאו וטאקי - כולנו באותה המיטה".
לפנייה לכתב/ת 
