כשהגשם יחריב את העולם

הבעיה הכי גדולה עבור הפקת הסדרה הדנית "הגשם" הייתה אירונית במיוחד: במהלך שלושת החודשים שבהם צילמו את הסדרה, ירדו כמויות גשם חריגות בדנמרק. בעיקרון זה לא אמור להפריע, הקהל בבית יודע שגשם בסדרות סקנדינביות הוא תפאורה מוכרת כמו שמש בסדרות ים־תיכוניות. אבל כשהסדרה עוסקת בגשם רצחני שמחסל בתוך כמה דקות את כל האנשים בדנמרק, כל טיפה שנכנסת לפריים חייבת להופיע בתסריט. "ירד גשם לאורך כל הצילומים, זה היה הקיץ הכי רטוב מזה 32 שנים בדמנרק, מה שיצר הרבה בעיות" מסביר כריסטיאן פוטליבו, אחד מיוצרי הסדרה. "כשאתה צולל לסיפור כזה אתה מתחיל להביט לשמיים יותר". התפילות שלו להפסקת הגשם לא נענו, ולראיה: בשבוע שעבר ענקית הסטרימינג "נטפליקס" שהפיקה ומשדרת את הסדרה הודיעה — "הגשם" ימשיך, לעונה נוספת.

עלילת "הגשם" שעלתה לפני כחודש מביאה את סיפורם של סימון ורסמוס, שני אחים שמוצאים עצמם חיים במשך שש שנים בבדידות בבונקר מצויד, מסתתרים ממי הגשם שנושאים וירוס קטלני וחיסלו כמעט את כל אוכלוסיית סקנדינביה. בהמשך הם מצטרפים לקבוצת שורדים צעירה שצועדת ללא מטריות ברחבי המדינה, מנסים לאתר מקום מבטחים, למצוא את אביהם ואולי גם להציל את הציביליזציה מהווירוס הנורא. השאלות הגדולות לגבי מוסר אנושי שמלוות את הז'אנר האפוקליפטי צצות כפטריות, וכשזה קורה בדנמרק, הן נראות אחרת מבכל מקום אחר.

"אנחנו לא באים ממדינה או אזור בעולם שבו כישורי הישרדות נחוצים לנו", מסביר פוטליבו. "אנחנו מתגאים בכך שדנמרק היא עדיין מדינה סוציאליסטית, אנחנו עוזרים זה לזה, זה הדבר החשוב ביותר שהטבע האנושי שלנו בנוי עליו, עזרה הדדית. וכשאתה לוקח את סט הכישורים האלה לסיטואציה כזו עולות שאלות: האם 'לעזור זה לזה' באמת קיים בטבע האנושי שלנו? האם נוכל לשרוד באיזושהי דרך? ואם נשרוד, האם עדיין נהיה בני אנוש שעוזרים זה לזה או שכל הכישורים האלה שאנחנו מתגאים בהם פשוט ייעלמו?"

וכל זה יקרה בגלל כמה טיפות של גשם.

"מים הם המקור לחיים, אז המחשבה על מוות שיורד בגשם ואתה לא יודע מאיפה הוא בא ולמה, ופתאום בהרף עין משנה את העולם, היא מטרידה", מוסיף שותפו ליצירה ג'אניק טאי מושהולט. "כולנו פוחדים ממה שאנחנו לא מבינים וממה שאנחנו לא יכולים לשלוט בו. זו הסיבה שבגללה אנחנו מנסים לאלף ולשלוט בטבע ובעולם סביבנו. אבל ככל שאנחנו דוחפים, אנחנו נדחפים בחזרה. כדור הארץ מעולם לא היה במצב גרוע יותר".

עם כל הכבוד לפחד מהגשם, גם בעולם פוסט־אפוקליפטי בני נוער הם בני נוער. ב"הגשם" האחים סימון ורסמוס (אלבה אוגוסט ולוקאס לינגגארד), ממשיכים להתבגר ובודקים לא רק את הדופק אלא גם את היכולת לחיות בעולם קשוח ללא הורים, ממשלה וחוקים, וללמוד על אהבה, חברות וסקס כאילו אין בעיות בעולם. "בחיים האמיתיים יש לנו את אותן בעיות שיש בסדרה - אהבה, קנאה, מערכות יחסים, ניסיון להבין מי אתה רוצה להיות ומה אתה רוצה להיות", מסביר לינגגארד המתבגר. "אז מה אם העולם הרוס - אלו עדיין דברים שאנחנו עושים".

"צילמנו מדי יום במשך חמישה חודשים, עם מעט מאוד ימי חופש", מוסיפה אוגוסט, אחותו לסדרה. "זה הכי קשה עבור המשחק, כי לא יכול להיות לך יום רע. תדמיין יום שאתה עם 39 מעלות חום, ו־50 איש מחכים על הסט שתעבוד, זה לחץ מאוד גדול. צריך להופיע כל הזמן ואתה מתעייף".

שש שנים בבדידות בבונקר. מתוך "הגשם"

ואיך זה מרגיש להיות אנשים צעירים בסדרה כזו שמשודרת לכל העולם?

"כשעשינו את הסדרה לא חשבנו כל כך הרבה על זה שהיא יוצאת עבור למעלה מ־100 מיליון צופים. היה לנו צוות דני, קאסט דני, דיברנו דנית, זה היה נורמלי לגמרי", מסכם מיקל פולסגארד שמשחק בסדרה את מרטין, בחור נורמלי מהאוניברסיטה שגויס לצבא בכפייה, מה שהפך אותו לרוצח קר רוח. "זה דרוש מאדם כדי לשרוד בעולם כזה".

בימינו צריך לשרוד בעיקר לסוף הבינג'.

"בדנמרק פחות. יש לנו מסורת מכובדת שבכל יום ראשון אנחנו יושבים עם המשפחה והחברים ורואים פרק שבועי של סדרה מערוץ הטלוויזיה הממלכתית. זה מחבר אנשים. במדינה קטנה כמו דנמרק עם כחמישה מיליון איש, יותר מ־1.5 מיליון אנשים רואים את התוכנית יחד בכל יום ראשון, זה כמו לצפות בנבחרת הפוטבול הדנית משחקת. עם בינג' זה יותר קשה לחבר אנשים".

אגב, חשבתם איך הייתם שורדים בעולם אפוקליפטי?

"אני טוב בלהדליק אש ולתפוס דגים בידיים שלי, אז בטח הייתי שורד" מודיע לינגגארד. "אני חושבת שהיית יורה בי", מוסיפה אחותו לסדרה. "אני אישית מקווה שאהיה מכונת הרג", מגחך פולסגארד, "אבל סביר להניח שלא הייתי שורד בכזה עולם. אולי 40 דקות".

הכותב היה אורח כנס נטפליקס ברומא