בתעלות של פלורנטין

המסעדה: פלורנטין האוס. ותק: שנתיים וחצי. במטבח: השף שרון כהן (שילה, קפה אירופה). הקונספט: אסיאתי אקלקטי.

הרקע: שכונת פלורנטין, הילדה הרעה והפראית של תל־אביב, הגשימה את ההבטחה שהייתה גלומה בה. ביום חמישי בערב, הומה מגדודי צעירים שתפסו כל שולחן פנוי במקומות שעלו על גדותיהם ומילאו גם את המדרכות, היא הזכירה לי מאוד את שכונת דה־פייפ הטרנדית באמסטרדם. אם רק הייתה תעלה במקום רחוב פלורנטין, והטמפרטורה הייתה יורדת בעשר מעלות, קשה היה להבדיל ביניהן. גם הריח - בעיקר ניחוחות הגראס - דומה מאוד. המסעדה שוכנת בקומת הקרקע של מלון הפופולרי בקרב תיירים צעירים המבקרים בעיר ומבקשים להכיר אותה מבפנים.

מה בתפריט: בלי התחייבות למטבח מסוים (יפני, סיני, תאילנדי) מדובר למעשה בלקט של המיטב ממטבחי אסיה: לחמניות באן במילויים שונים מהמטבח היפני, גיוזה ודים סאם סיניים, סלט פפאיה המגיע מהמטבח התאילנדי, או בון צ'ה, שהן קציצות בטן חזיר וייטנאמיות. רוב המנות הן מנות ביניים לא יקרות המיועדות לחלוקה (38 עד 58 שקלים). המקום עצמו לא קטן, אבל מעוצב בקלילות, ואת האווירה ניתן להגדיר, בלקסיקון השכונתי, כזורמת בסבבה. כדאי גם לשים לב לתפריט הקוקטיילים המוגש פה. אנחנו שתינו משהו עם שם ארוך ויפה, שהיה פשוט מצוין. ויש כמובן גם יינות ובירות.

מה אכלנו? פתחנו בכיסוני לברק מאודים עם גינג'ר ובצל ירוק (39 שקל). מנה נחמדה, אבל במחיר הזה היו צריכים להיות ארבעה כיסונים. בכלל, במנות המיועדות לחלוקה אסור שיהיו לדעתי פריטים במספר לא זוגי. המשכנו בשומאי (סוג של דים סאם) עם שרימפס וקוקי סן־ז'ק (4 יחידות ב־49 שקל) - מנה ראשונה פצצתית, שנועדה ללוות צ'ייסר או שוט של סאקה, טקילה או וודקה. אחריה הופיעה לחמניית באן רכה מאוד עם סרטן רך שריון (35 שקל). זו מנה שניכר שהמטבח השקיע בה הרבה, אבל לא הצליחה להלהיב. אולי מפני שהסרטן, רך ככל שיהיה, אף פעם לא יהיה עסיסי כמו המבורגר או כל מילוי אחר שמיועד ללחמנייה.

לקט ממעדני המטבחים של אסיה. פלורנטין האוס

לעיקריות המשכנו במרק פירות ים בציר סרטנים וחלב קוקוס (75 שקל). למעשה מדובר בווריאציה על מרק טום־ים תאילנדי. הוא הוגש בקערה לא גדולה, אבל הכיל בנדיבות את כל המרכיבים המקובלים, עם הרבה שרימפס גדולים ומצוינים, והיה טעים ועשיר מאוד. נכון שהייתי שמח לקבל אותו קצת יותר חם או חריף - אבל מרקים בוערים היא חולשה אישית שלי.

העיקרית השנייה הייתה פילה של דג מאודה ברוטב סויה ומירין עם אטריות שעועית (89 שקל). הפילה (של לברק) ספג אידוי מדויק והיה עדין וטעים מאוד, וכמוהו גם הרוטב שליווה איתו. באטריות השעועית בקושי יש שעועית והן עשויות בעיקר מעמילן, אבל הן דקיקות ומוליכות היטב כל רוטב שהן מוגשות בו - כך שהתוצאה הייתה מנה משביעה, קלילה וטעימה, מהסוג שהיית שמח לאכול כל יום בצהריים או בערב.

בהזדמנות אחרת חזרנו למסעדה, לארוחה עסקית מהירה ומספקת שכללה מרק, סלט ושישה כיסונים מאודים - ביניהם גיוזה פרגית וטופו, ושומאי שרימפס - ב־55 שקלים.

לסיכום: נראה שגם פלורנטין האוס הגשימה את הציפיות שנתלו בה עם פתיחתה, והיום היא אכן מסעדה אסיאתית מעניינת ומיוחדת, עם בונוס בדמות וייב מגניב של בר. בכך, היא מצטרפת להיצע הקולינרי המשובח של השכונה. למשל במרחק שלוש דקות הליכה מכאן, ברחוב ויטל, תמצאו את "מסקל" שנראית מבחוץ כמו עוד בר, אבל למעשה מדובר באחת המסעדות המקסיקניות הטובות בארץ.

• פלורנטין האוס. פלורנטין 6, תל־אביב.

03-6164449. לא כשר.