האהבה הראשונה / זוגיות נפלאה היא לא רק בהכרח ראש ממשלה שחש שרודפים את אשתו ותומך בה. זה יכול להיות עוד המון דברים, אבל בעיקר היכולת לקבל אחד את השני ולא לנהל כל הזמן מלחמה עיקשת בין המינים. כי על בסיס אחד בטוח מתנהלת מלחמה והיא אפילו תלך ותחריף בחודש הזה. על הכדורגל.
אז שמעו, בנות, עם כל הכבוד למלאניה שנעלמה כבר שלושה שבועות לבעלה ולאמריקה ונמצאה רק השבוע, לשרת התרבות שדרשה/ ביקשה (או לא) סלפי עם מסי, ולשאלה הגורלית אם אילנית והבחור שלה אלירז עוד יחד, הזוגיות הכי גדולה שתתרחש בעולמנו החל מהשבוע הבא תהיה בינינו, הגברים, לבין הכדורגל.
אז בואו נחזור נחזור כולנו הגברים לאהבה הראשונה שלנו. זו שתפסה אותנו במכה לפני שנים רבות כחום היום על מדרכה בשכונה, כשמישהו עם כדור ניגש אליי ושאל: רוצה לשחק?
ואני זוכר כמו היום את ההתרגשות שאחזה בי בבעיטה הראשונה ואת היכולת המניפולטיבית שפיתחתי אחר כך לבעוט בכדור ולהציץ אם זה עושה רושם על מישהי.
וכך, למרות שרוב האהבות נשחקות ולמרות שאני כבר לא ילד, כשהשבוע קיבלתי כדור מתנה מהנכד שלי, נעמדתי ישר בחצר שלנו ברמת־גן והתחלתי לבעוט בו אל הקיר כמו פסיכי.
הייתי לבד עם הכדור, אבל לא הייתי זקוק לאיש. בעטתי ובעטתי כמי שרוצה לעבור קיר אחרי קיר, עד שאחזור שוב לילדות.
תנו לנו חודש / וואי, כמה חיכיתי כבר לכתוב טור על כדורגל בגלל המונדיאל שמתחיל בימים אלה. וכן, אני יודע שיש מעט קונים לטור כזה, כי ברור לי שאתן הנשים לא ממש תמצאו בו עניין. ולגברים, מה יש לי לחדש להם שאינם יודעים?
אבל אני רוצה לנסות לפחות לעניין אתכן, ובעיקר ללחוש לכן בשם כל הגברים הספיידרמנים/ הנוקמים/ אנשי הפאמיליות: היי בנות, תנו לנו חודש חופש ואנחנו חוזרים. תעשו מה שבא לכן בחודש הזה. תיסעו, תקנו, תגדלו ילדים לבד, תמצאו מאהבים, תברחו לאיים הקנריים או המלדיביים. באמת, מה שבא. אבל תנו לנו פרידום. חופש. את החודש הזה בחיינו.
אבל (ותמיד יש אבל), אלא אם כן יהיה אפשר לשכנע לפחות אחת מכן שתגרור את כל השאר להיות איתנו בדבר הזה. ואז העולם ישתנה.
נכון שזה ידרוש מכן יותר גסות, עצבים, קללות, פיצוחים, גרבוצים ובירה. כי כדורגל זה שקר סדרתי שלפיו כשמשחקים, או כשמתבוננים בו, הכל נהיה טוב בעולם. אבל אתן תגלו שזה שקר שעובד. כמו המוסכמה שהאהבה תנצח ושמלאניה בחיים לא אהבה את טראמפ ועכשיו ניצלה את ההתאהבות שלו בנשיא צפון־קוריאה וברחה לו.
הנבחרת של ירון / לפני שבוע ראיתי את הסרט הנהדר "מודי" על הציירת הקנדית שבורת האיברים מוד לואיס. וכשבעלה, האיכר הגס, לחש לה: "אלוהים, איך יכולתי לחשוב פעם שאת לא מושלמת?" עפתי מהמשפט הרומנטי הזה.
אז גם אתן מושלמות. אין ויכוח על זה. ואם בכל זאת משהו חסר לכן, זו היכולת לחבר בין כדור לרגל, בין סמל ללב, בין 11 ל־11. כי בדת של הכדורגל, למרות שהעולם חרא ואלוהים לא תמיד מקשיב לנו, יש איזה אלוהים באצטדיונים.
אז בגלל גבר כדורגל בשם ירון שילון תמצאו את פה את נבחרת החלומות של הנשים, כפי שהוא בחר אותן עבורנו. ממש העצמה נשית. שילון, שהוא בין השאר במאי הטורטלים מ"ארץ נהדרת", במאי הקליפים שלי והבן של יגאל'ה מפספוסים, הוא מהשפוטים האלה שהולכים עם החולצה של הקבוצה שלו, הפועל תל־אביב, גם בבית. אז בתור חובב פוטושופ הוא בנה לכן נבחרת נשים מהוללת מכל מיני סוגים של מקצועות, בלי הבדלי שמאל וימין ודעות קדומות. כדי שאתן, וגם אנחנו, תוכלו להציץ בה מדי פעם בזמן קריאת הטור ולקבל כוח. 'סתכלו כמה עוצמה נשית מוקרנת בתמונת הנבחרת הזו.
ואגב, אם אתן לא יודעות, אז נבחרת ישראל השתתפה פעם במונדיאל, ב־1970 במקסיקו. ואפילו הוציאה תיקו היסטורי במשחק נגד שוודיה. והיה זה מרדכי שפיגלר (אשכנזי נתנייתי עם המון ביטחון עצמי) שתקע עבורנו את הגול הנצחי ההוא. זה היה רגע האמת, שיותר לא חזרנו אליו לצערנו. ומאז אנחנו "מכסים" על הכדורגל הבינוני שלנו בפרשנות יתר, רכילות ספורט וקומבינות עסקניות.
שינוי מין / פעם ישבתי אצל רופא פלסטיקאי וחיכיתי למישהי שתסיים ניתוח. ואז ראיתי מולי בחור שעמד להפוך את מינו מבחור לבחורה. "וכדורגל אתה (את) אוהב (אוהבת)?" שאלתי.
"האמת שלא! וזה היה הסימן הראשון שלי שאני חייב להחליף את מיני", אמר(ה) וצחק(ה).
אז תדעי לך שזו שטות גמורה. כי ראיתי כבר במגרשי אימונים בחורות כמוך בועטות ומתקילות, והן לא נפלו מהגברים, אפילו לא בכושר ההבקעה שלהן.
נכון שאין גבר חובב כדורגל שלא ימצא את עצמו "מואשם" על ידי אהובתו, כשהוא נתפס שוכב שרוע עם הכרס, בירה וקליפות גרעינים, במשפט: "שוב אתה מבלה עם 22 האידיוטים שלך במקום לללכת לסרט?" ואז כמה שהוא יתנצל, זה לא יעזור לו.
אבל האמת שגם מול הבן הצעיר שלי אני מתנצל לא פעם. כי כשאני מביט איתו יחד במשחקים ומנקר תוך כדי, הוא קובע: "אבא, אי־אפשר לראות איתך משחק, כי אתה כל הזמן מנמנם".
ואני מתנצל מפני שלפעמים, בגלל שזה נמשך 90 דקות, אני נשבר ברגעים המתים. ממש כמו ברגעים בחיים שנמשכים ונמשכים.
מהונדס / אני מודה שהכדורגל של היום נהיה מהונדס מדי, טקטי מדי. ולפעמים הנשמה אובדת לו מרוב תכנונים.
אבל, אל תיבהלי. בסוף זה שכונה כמו פעם, עם 11 שמנסים לנצח 11 אחרים. ואם הכדור נכנס לשער, תבחיני בגברים פורצים ביללות שמחה וקופצים זה על זה כמו ערימת ילדים.
שמעי, אני לא ד"ר לכדורגל וראיתי בחיי אנשים נשברים מהמוות והמלחמות, אבל ראיתי גם אנשים שעזבו אצטדיונים בעצב או בשמחה עמוקים לא פחות, כי קבוצתם הפסידה או ניצחה. ואגלה לך סוד; בילדות מצאתי את עצמי מתנחם עם כדור בבעיטות בננה. אבל לא מעט פעמים, כשישבתי עליו בהפסקות בבית ספר או כשאחזתי בו חזק בשתי ידיי, שאבתי ממנו טונות של ביטחון עצמי מול העולם הגדול והמאיים.
ולא, לא. בחיים לא אהיה חבר בכנופיית אוהדים אלימה. הם מגעילים אותי. אני חי איתו, עם הכדורגל, כמו עם אהבה קטנה ומופנמת לממתקים, לסודה, לקרם־שניטים.
תחליף מלחמה / ביבי הצחיק אותי לפני כמה ימים כשבאחד הפוסטים המוקלטים שלו סיפר שהוא אוהב להאזין לביטלס, אבל רק לתקליטים הראשונים. (הפסדת. דווקא אחר כך הם נהיו נועזים ומרגשים). אז אני מקווה שהוא ושר הביטחון שלו לא ילכו על ירי הדדי עם החמאס והחיזבאללה בזמן משחקים, כי הכדורגל הוא בעצם הכי תחליף קלישאתי למלחמה. ואני יכול לדמיין אותו, את שטייניץ וסמוטריץ' וברקוביץ' ואופירביץ' וכחלונביץ' ודרעיביץ' וגבאיביץ' יושבים יחד, כי הכדורגל מאחד אפילו את הקיצוניים שבדעות ובמפלגות.
ועוד כמה דברים חשובים רציתי לומר לך: אכן, יש שמועה ששיעורי הגירושים גדלים במונדיאל. אבל זה לא בדוק.
ואיך זה התחיל בכלל, את שואלת? נדמה לי שחיילים בריטים שיחקו עם ראש של אחד מאויביהם ליד מבצר כבוש. אז הנה עוד הוכחה שלא זקוקים למלחמה, רק לראש טוב.
יש סיכוי להבנה / בסופו של דבר, אני יודע שתרבות הכדורגל נראית לך לפעמים הכי שנאת חינם שיש. אבל בינינו, איזו שנאה היא לא שנאת חינם? ואני יודע שאת אומרת שהכדורגל גזעני. אז נכון שיש בו סממנים מגעילים כאלה לפעמים מצד הקהל וההנהלות, אבל שימי לב שלפחות בכדורגל שלנו, ערבים ויהודים משחקים יחד בהרמוניה מלאה.
ועכשיו, כמו כשביקשתי ממישהי שאהבתי פעם בנעוריי שלא תיעלם לי בעולם הזה, ככה אני לוחש לך: פליז, אל תיעלמי לי לגמרי יחד עם כל הנשים בחודש הזה. ובואי יחד איתן להציץ ולראות אותנו מגרבצים וחוגגים בסלון. מבטיח לך שתגלו שאנחנו בסך הכל אנושיים, למרות שאנחנו גברים.
וואלה? באמת? את מסכימה אולי? בלי נדר?
זה יהיה גדול. כי כשנשב יחד מול השידור מרוסיה, שבה יתרחש המונדיאל, זה יהיה הניצחון הכי מפעים על השוני שבין גברים ונשים. ואני מבטיח לך לקחת אחריות על הפיצוחים והדיאט בזמן שאת וחברותייך תנסו להתיידד עם הכדור. הוא עגול, אגב. לא, לא מרובע כמו שחשבת. המרובע זה אני.
