ישראלי, צרפתי, סוס וסופרמן נכנסים למסעדה ומזמינים מילקשייק. כל פאנץ' שלא יהיה לסיפור הזה לא ישתווה למה שתרגישו כשתיכנסו לאותה מסעדה עם אסף גרניט. דברים שעוברים בראש לשף ולצוות הטבחים: האם הוא בא לכאן עם מצלמה נסתרת של 'מהפכה במטבח', וכל זה יסתיים בשיחת נזיפה שתהפוך עד סוף המשמרת ל'חתונה האדומה' מ'משחקי הכס'? האם הוא מכין את הקרפצי'ו עם סכין או עם אקדח? אבל גרניט ממהר להרגיע. הוא סתם רעב וחייב לאכול משהו, בין צילומים, ראיון, ומיד אחר כך טיסה ללונדון. ודווקא מתאים לו משהו פשוט. ככה זה כשהוא לא בתפקיד.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
"ירקות, דג, עוף, ביומיום אני אוכל הכי משעמם", הוא מסביר. "כמו גרמני. כלום. לא מתובל, רק דלק לגוף, לא בשביל ליהנות - לאכול בשביל לחיות. אם אני אוכל משהו מתובל וסופר שמן זה יכביד עליי. גרפס של כמון ליד אנשים יוציא אותי מריכוז. חומוס הורג לי את הקיבה. סושי? רק סשימי, לא רולים. היו לי תקופות בחיים שהייתי שמן, 122 קילו. וכשאתה מתעסק כל היום בקוויאר אתה לא יכול גם לאכול את זה וגם לבשל את זה". הפעם הוא מזמין קוסקוס.
רגע לפני שאנחנו מתחילים עוצרת ליד מכונית, ומתוכה נשלף הבן של גרניט, ליאו, בן חמש וחצי, שיישן על הכתף של אבא שלו במהלך כל הראיון. אם הוא היה רמבו, הוא היה מחסל את כל הצבא הווייטנאמי עם הילד תלוי על הכתף עד שעת המקלחות. גם זו דרך לשלב בין משפחה לקריירה תובענית.
× × ×
מה התחדש מאז הראיון הקודם של אסף גרניט אצלנו? אייל שני הצהיר בראיון שהוא זה שהמציא אותו, ושגרניט העתיק ממנו את אחת המסעדות. חבר שלהם, רושפלד, סגר את המסעדות שלו, נזרק מ'מאסטר שף' ומ'גולסטאר', ותחקיר במוסף זה תיאר אותו כאדם שמתעמר באנשים שעובדים לצידו במטבח ועל הסט. מאיר אדוני, ששפט לצד גרניט ב'משחקי השף' והכריז בראיון ב־'7 לילות' שלא יעשה יותר ריאליטי, עזב את התוכנית ועבר לשפוט ב'בייק אוף' של המתחרה קשת.
"אני חייב לומר לך שכל זה מעניין לי את התחת", הוא מכריז. "הצלחה בחו"ל משנה לך את נקודת המבט. מאוד קטן פה, ואחרי שנגעת בתקרת הזכוכית, מה שנשאר לך זה להמשיך להתעסק בשטויות. אז אייל שני מדבר עליך בראיון ושגיא כהן (מבקר המסעדות של 'הארץ', ר"ש) כתב עליך פעם אחת בעיתון שקוראים שלושה אנשים ואחד מהם זה אמא שלו. ואני מעריך אותו, כן?
"אני משתגע שהקולגות שלי מתעסקים כל כך הרבה במי המציא את זה ומי אמר עליי משהו. כל דקה שאתה יושב על הבר ומלרלר על זה שההוא המציא את המנה הזאת וההוא צילם את הבולבול שלו באינסטגרם, היא מיותרת. קח את האגו הזה שלך ותזיין את כולם. תפתח מסעדה בת זונה, צא תכבוש את העולם. כשאתה יוצא החוצה, אתה רואה את הגיחוך שבביצתיות הזו בישראל".
בגלל זה אין לך מסעדה בתל־אביב?
"בחיים לא אפתח מסעדה בתל־אביב. למעשה, אני לא רוצה לפתוח מסעדות בישראל יותר. לפתוח מסעדה זו כמות אנרגיה מסוימת, ואני מעדיף לפתוח במקומות אחרים בעולם. זה או לנסוע 40 דקות לנתב"ג ועוד 4 שעות ללונדון, או לנסוע 40 דקות לתל־אביב. לא רציני. רק שבלונדון בכל ערב נתון יוצאים לאכול פי שלושה אנשים מבישראל.
"אחרי פריז אתה מבין שכל מה שעשית עד אותו יום זה בדיחה. יש לנו שם נגיד, ספָּק ירקות בשם כריסטוף לה טור. סלב. הוא בא למסעדה ואם אתה מוצא חן בעיניו הוא מוכן לבוא לפגישה. הספק ירקות, כן? הוא מגיע עם מזוודה וחלוק לבן ומביא לך דוגמיות של ירקות, 'את זה יש לי בחודשים האלה והאלה ואתה יכול לקבל את הירק המיוחד ההוא בסנטימטרים. ואין דבר כזה עגבניות בחורף'".
תגיד, בחו"ל עושים יותר כסף?
"אותו נתח רווחים, אבל יותר יציבות. אנחנו מגלגלים סביב 40 מיליון שקל מחזור, מאכילים 1,500 איש ביום".
יום אחד תעשה אקזיט ותמכור את הכל?
"אין לי עניין בזה. ברמת העיקרון אני אפילו לא קרוב לרעיון של לא לעבוד. אורי, השותף שלי ואני נהיה בני 40 בקיץ הזה, ועד גיל 45 אנחנו רוצים לעבוד בקצב פתיחה של שתי מסעדות חדשות בשנה בעולם. אחר כך לקחת אחורה ולהיות מסוגלים ניהולית להיות במצב שבו עובדים איפה שבא לנו. לעשות סרוויס ב'מחניודה' או ב'פאלומר' בלונדון, לא כי צריך, אלא כי בא לי".
יש לך מנהל לכל האופרציה הזאת?
"כרגע אנחנו שני מנכ"לים, אורי ואני. אמנם השם שלי נמצא בפרונט, אבל מאחורי הקלעים יש אחראי לכל ההצלחה הזאת ביחד איתי, השותף שלי אורי נבון. ואנחנו עושים הכל ביחד. בסוף כל יום יש מייל שהוא סיכום משמרת, מספרים, קופה, ממוצע לסועד, ביטולים. הכל מפורט ברמה יומית. לקראת אמצע הלילה אני מקבל את כל המיילים מהמסעדות. יש לנו מערכת שליטה קפדנית. המסעדה החדשה שנפתח בלונדון תהיה על סף המישלן. זו אבולוציה שלנו. סופר־דיזיין. הבניין נקרא משרדי הפחם. שם היו ספינות מגיעות ופורקות את כל הפחם, ומהבניין זה היה עולה על רכבות. הרעיון הוא שאתה יכול לצרוך כל מה שיש על השולחן, כולל המזלג, הצלחת, הכיסא, את הכל עיצב טום דיקסון".
זה קונספט מאוד ישראלי, חוץ מהקטע של לשלם.
"כן, אמרתי להם שצריך מגנומטר ביציאה".
כמה יוצא לך לטוס?
"חצי מהשנה אני בחו"ל. יש לי דרכון גרמני, מהבית".
איך זה מסתדר עם זה שאתה מגדל ילד כאב גרוש?
"אני ומורן (איפרגן, גרושתו, יוצרת דוקומנטרית מוערכת) מסדרים בינינו את החלוקה לפני כל שבוע, כי הלו"ז של שנינו גמיש. ליאו מגיע לביקורים כשאני בחו"ל בסופי שבוע או בחופשים. הוא לא מכיר משהו אחר, ואלה החיים שלו. זה ילד שגדל או במטבח או ליד מצלמה, וזה כבר לא מוזר לו. החיים שלי לא נעצרים בגללו, ומצד שני, לא אוותר על הזמן שלי איתו, כמו עכשיו שהוא פה עליי כשאני מתראיין. בעיניי אפשר לעשות הכל ביחד, ואני מקווה שאני עושה את זה טוב".
איך הוא הגיב לגירושים של ההורים שלו?
"היחסים ביני ובין אמא שלו יותר טובים מכשהיינו נשואים. אנחנו נוסעים ביחד לחופשים כמשפחה, ביומיום ביחד, הילד שלנו חי את החלום, הוא רואה אותנו המון יחד".
אתה פנוי לזוגיות חדשה?
"הזוגיות שלי היא הילד. כשמורן שואלת אם הילד אכל - כמו האמא המרוקאית שהיא - אני אומר, 'זה בנאדם, פשוט קטן, כשהוא רעב הוא אוכל'. ככה אני מרגיש עם זוגיות. אני לא רעב עכשיו. מגע נשי? דווקא בגלל שזה לא חסר לי, אני לא במרדף אחרי זה. המקום שלי בחיים של העשייה ממלא אותי. זה לא שאני לא חרמן, אבל כרגע אין לי סטוצים, ואין לי זמן ואין לי כוח לזה וזה לא מעניין עכשיו. מה, בשביל להגיד 'הזדיינתי'?"
הצעות יש?
"לא חסר".
המוזרות שקיבלת?
"קרה לי כמה פעמים שנשים שהייתי איתן מאיזושהי סיבה בסיטואציה אינטימית חשבו שלחבר את המטבח לסקס יעשה לי את זה".
סחטו עליך תפוזים?
"באזור הזה. מללבוש רק סינר ועד שוקולד. ומה הקשר בין זה לזה, למה לחבר את שני הדברים האלה. זה מלכלך ונהיה דביק".
האקסית שלך, אנה ארונוב, עושה תוכנית ריאליטי עכשיו שבה היא מחפשת בן זוג.
"שמעתי. קונספט מעניין. היא בחורה מהממת. אני לא מכיר הרבה גברים שיכולים לעמוד בסטנדרט שהיא מציבה ברמה של אינטליגנציה, סולם ערכים במקום הנכון, נראית מצוין, בחורה לעניין".
אז מה קרה ביניכם?
"יצאנו, נגמר, נקסט, כמה התעסקו בזה. יצא שבקושי התראינו ונפרדנו, ואז אמרנו בואי כן נתעקש, ואז נהיה עניין של נפרדו וחזרו. היינו יחד שלושה־ארבעה חודשים".
איך הכרתם?
"התחלתי איתה. היא התעלמה ממני, התעקשתי ויצאנו".
התאהבת בה?
"כן. אבל אם זה עובד זה עובד ואם לא אז לא".
מה לא עבד?
"הייתה אחלה כימיה, אבל יש את העניין של להתאהב ואת השלב שזה אמור להפוך למערכת יחסים. לשלב הזה לא הגענו. בקושי הייתי בארץ בתקופה הזו בגלל הפתיחה של 'בלאגן'".
היא לא המפורסמת היחידה שהיית איתה.
"כן. יצאתי גם עם מגי אזרזר לשני דייטים".
בסוף היום, בפני מי אתה שופך את הלב כשרע לך?
"לשק אגרוף ולמאמנת שלי".
פסיכולוג?
"לא עובד לי. אני מודע מדי ולא מצליח להתמסר לזה. אני כל הזמן באובר־שליטה. פייר? אני גם באמת הצלחתי להגיע לאיזון שהיה חסר לי".
מה היה חסר?
"קרו המון דברים במקביל שהיו קשים להתמודדות. גירושים, עסקים חדשים, מערכות יחסים בתוך השותפויות שהיינו צריכים לסדר, טטריס כזה שהכל נופל. ברגע שאתה יותר פנוי רגשית ואתה לא מתעסק בלשרוד אתה פי שניים יותר יצירתי. אני לא ישן בלילה, אולי שלוש שעות, אני לא יכול להפסיק לעבוד. המוח עובד כל הזמן".
בראיון הקודם סיפרת על סיוטים שבאים בלילה. הם עדיין באים?
"פחות. כמעט ונעלמו לי. לא יודע איך. אני ישן הרבה פחות אבל יותר טוב".
אתה מרגיש שאתה יכול סוף־סוף להיאנח ולהגיד לעצמך "עשיתי את זה"?
"לא מרגיש ככה בכלל, ולא מרגיש בשום צורה שאני יכול להישען אחורה ולומר, עשיתי את זה. אני כן מרגיש שאני בפיק. עכשיו אני מרגיש שזה באמת מגיע בגדול. אבל אני לא אומר, 'עשיתי את זה' אלא, 'וואו יש מלא מה לעשות'. אני מרגיש שאני מתחיל ושהכל עד עכשיו היה הכנה ובניית בסיס, ומעכשיו אני יכול להתחיל להסתער".
לפני שנה אמרת לי בראיון שאתה עדיין שונא את עצמך, והיום?
"עדיין, אבל פחות. אולי כי עשיתי קפיצה בהתבגרות שלי. דברים שפעם הפריעו לי אני לומד לקבל, למשל במקום העסקי, הפריע לי פעם שאנשים באים בתלונות על זה שאני בפרונט או ממורמרים מזה שאני מקבל את הקרדיט. היום אני אומר לעצמי שמי שלא נוח לו עם זה? בסדר, אני לא לוקח את זה הביתה".
אתה מתכוון לנסות להיות גם טאלנט טלוויזיה בחו"ל?
"כשהתחלנו את 'פאלומר' בלונדון, הבי־בי־סי רצו לקנות את הפורמט של 'משחקי השף'. הם ראו אותי ביום צילום ושאלו אם ארצה להיות שופט בבי־בי־סי. אמרתי שכן, ברור. עשו לי אודישן והייתי בלחץ אימים. אמרתי להם שהאנגלית שלי טובה מאוד אבל אני לא יכול להיות רהוט כמו בעברית. הם אמרו לי שדווקא המבטא שלי זה מה שמעניין".
והלוק.
"של שף ישראלי משוגע. אבל בסוף לא היה תקציב, לא הפיקו את זה. והחלטתי: אני לא אעשה טלוויזיה בחו"ל".
× × ×
יש לו חמש מסעדות בירושלים, שתי מסעדות בלונדון ועוד אחת שעומדת להיפתח, ומסעדה מצליחה בפריז. על הפרק גם פתיחת סניף של 'מחניודה' באל־איי. חוץ מזה יש לו שלוש תוכניות טלוויזיה בפריים־טיים של רשת 13, כולל 'משחקי השף' שמשודרת כעת (בימי שני ושלישי ב־21:00), ומנצחת את קשת בטבלת הרייטינג.
כמה המסעדות שלו בעולם מצליחות? "זמן ההמתנה בפריז לשולחן הוא שלושה שבועות, חודש, בפאקינג בירת הקולינריה העולמית", הוא מסביר ומיד שולף אנקדוטה. "אתמול אני מתקשר לשף ושואל למה המנהל לא עונה לי לווטסאפ. ואז הוא אומר לי שהוא מקשקש עם סקרלט ג'והנסון. בפעם הראשונה שהיא באה, דן (יושע), השף של המקום, מתקשר בצרחות. 'סקרלט פה, מה לעשות, מה להוציא'. אמרנו לו, 'תוציא לה חלה מאתמול'. נכנסנו למסעדה והשף היה בשיא הלחץ".
הלכת להגיד לה שלום?
"ליאו כבר נרדם בדרך חזרה במונית, וכשנכנסתי לא יכולתי אפילו לשבת איתה או לגשת כי הייתי צריך ללכת לישון עם הילד. נזכיר לו את זה כשהוא יהיה בן 15. אבל סקרלט באה כל שבוע, אתמול הייתה שם עם בן הזוג החדש שלה. גם מלך מרוקו בא כמה פעמים".
הוא יודע שאתה ישראלי?
"כן, בטח. הוא היה עם זה שניצח את אורי ששון באולימפיאדה, צרפתי שחור בגודל של בית. פחד אלוהים. הייתי בטוח שזה מאבטח, ואני רואה שהפנים שלו מוכרים לי. הוא לחץ לי את היד והיא כאבה לי שלושה ימים. חסן מלך מרוקו זה כבוד".
עכשיו אתה יכול להגיד שאתה השף של מלך מרוקו.
"כן, אה, מצחיק! בפריז באו גם השפים הגדולים, אלן דוקאס, אלן פסארד שהוא בשבילנו אלוהים, לפסארד יש מסעדה של שלושה כוכבי מישלן והוא כמו המסי של השפים. הוא התיישב על הבר. דן השף עבד ואני לא הייתי. בסוף הארוחה דן שלח לי תמונה אחת שהוא מנשק אותו, ואחת שפסארד מחזיק שלט בעברית, 'שף, יא עצלן, תבוא יותר'. הוא עף על האוכל ועל החוויה. כשאתה הולך לאכול סושי, אתה חווה תרבות שלמה בארוחה. כשאצלנו בא מלצר ואומר לבריטית לנגב את החריימה בלחם, זה מה שעושה לה את זה. אני תוקף את הלקוח בטוב. כל ארבע שניות. או במליחות או בחמיצות או באיזה סלט בקטנה. זו הישראליות שלנו במקום היפה שלה, האגרסיביות".
אפרופו הסעדה לא פורמלית, מה חשבת על שגב משה שהגיש לראש ממשלת יפן אוכל בתוך נעל?
"הנעל הזאת, מי שעיצב אותה זה טום דיקסון שאני פותח איתו עכשיו את המסעדה השלישית שלנו בלונדון. הוא אחד מחמשת המעצבים הכי גדולים בעולם והוא אמר לי, 'אני מעצב כבר 20 שנה ולא היה לי בוקר שקמתי והיו עליי כל כך הרבה אייטמים חדשים באינטרנט".
זה היה יצירתי או מיותר?
"אם זה לא היה ראש ממשלת יפן, עם שמוריד את נעליו בכניסה לכל מקום, זה היה עובר אצלי כיצירתי".
× × ×
תגיד, מפרגנים לך בישראל, כשאתה מסתובב עם הרכב המגה־מפואר שלך?
"חניתי לא מזמן ברחוב ומישהו עוצר לידי ואומר לי, 'תגיד, מה אני צריך לעשות כדי שיהיה לי כזה אוטו'. אמרתי לו, 'לעבוד 16 שעות ביום'. הוא אמר, 'לא משנה אחי', סגר את החלון וברח משם".
מרגיש את גיל 40?
"אוהב את זה. גם מבחינת מראה זה הגיל הנכון לי. זה הגיוני ללכת בחליפה. אין לי את משבר גיל ה־40, אבל כן יש לי את הפחד להפסיק להיות רלוונטי. הטיקט שלי היה עד היום צעיר ומבטיח או צעיר ומצליח. אני כבר לא צעיר. טיקט חדש. ובמקצוע שלי אם אתה לא מתקדם אתה נעלם".
ל'משחקי השף' הגיע העונה פרנק אזולאי, שהיה ה־שף־סלב בניינטיז, ואז נעלם. יש לך פחד להיות יום אחד הפרנק אזולאי הבא?
"פחד אימים. אבל הוא עשה טעויות. מה שמפחיד בלא להיות רלוונטי זה שאין לך מה לעשות עם זה. מה תעשה? אתה לא קוּל אנימור. אבל אלה שצולחים דורות הם אייקונים. חלק גדול מהבעירה המטורפת שלי מגיע משם".
הגעת לשלב שיש לך לא רק אנשים שמעתיקים ממך, אלא כאלה שמתחזים אליך.
"כן, היו שני מקרים של התחזות אליי. לדעתי זה אותו בנאדם. הוא התקשר למסעדות ואמר להם, 'מדבר אסף גרניט, אני יודע שהמטבחים שלכם במצב קטסטרופלי ואם לא תשלמו לי כסף אני אלך למשרד הבריאות ואדווח עליכם'. רק שהמפגר הזה עשה את זה עם אנשים שהם קולגות שלי, מסעדות שף שכמובן אין בהן שום תקלות בסגנון. עם חוסאם עבאס ב'אל באבור' באום אל־פאחם, ועם 'TYO' בתל־אביב. מסעדות עובדות, קבוצות מקצועניות. הם התקשרו אליי ושאלו אותי, 'מה קורה איתך'".
איתרו אותו?
"לא, הוא היה מתקשר מטלפונים חד־פעמיים. אמרתי לחוסאם, 'תקבע איתו', אבל אני לא יודע מה קרה עם זה".
בוא נדבר על טלוויזיה, העונה האחרונה של 'מהפכה במטבח' לא עבדה.
"בכל פעם ששמו אותי איפשהו, קשת שמה משהו חזק מאוד מולי. זו אחלה מחמאה. אבל לא בגלל זה התוכנית לא עבדה. אגב, בכללי, אני לא מצליח להבין את מהלכי קשת־רשת. בסוף שתיהן מפסידות כסף, כסף שהוא לא שלהן. כולם מפסידים. האגו הוא הבעיה. בכל המשחק של הטלוויזיה יש אנשים שמשוכנעים ש'בית הקלפים' זה החיים שלהם. אנשים, זו הטלוויזיה בישראל, מדינה קטנה שבתוכה קהל קטן שרואה טלוויזיה, בוא נירגע. אבל מה אגיד לכם, זה כנראה מאכיל מכונת אגו עצומה וזו דרך אגב הסיבה שאני מאוד שמח שאני ברשת. במקום של ערכים רשת מאוד ברורה".
לעומת קשת?
"לא עבדתי אף פעם שם אבל מבחוץ לא נראה לי שערכים זה מה שעומד מול מקבלי החלטות שם".
אתה לא קצת מיתמם? רשת הביאה את 'האח הגדול'. אין יותר מדי ערכים בריאליטי.
"אני מתייחס להתנהגות הפנים ארגונית של רשת לפי מה שאני חווה. הדרך לנצח את התחרות היא להיות טוב יותר ולא להזיק למי שבצד השני. אני מרגיש דביל לדבר על הדברים האלה. ואני לא עוקב אבל לפי מה שאני שומע וקורא, 'האח הגדול' של רשת הוא כן אחר. כשזה עבר לרשת שאלתי את המנכ"ל אבי צבי איך הם נערכים, ואבי אמר שזה באמת אתגר מאוד גדול ושהוא מתכוון לדבוק בערכים שהוא מנחיל לארגון ויש דרך להפוך גם את הפורמט הזה לפחות טראשי".
מה לא עבד ב'מהפכה במטבח'?
"זו הייתה עונה פחות טובה, ולכן לא הצליחה. היינו יותר מדי בטוחים בעצמנו אחרי שתי עונות טובות. לא היינו מספיק מדויקים וחדים ולא הבנו שאי־אפשר לקחת את הפורמט הזה ולכפות אותו על כל מסעדה שביקרנו בה. זה לא גורדון רמזי שיש לך כל כך הרבה מקומות בכל אנגליה. הייתי מספיק מעורב בעצמי וידעתי שהחומרים לא מספיק חזקים. לעונה עכשיו באתי הרבה יותר רעב, והיא תהיה פגז".
מי אחראי לכישלון?
"העורך והשף, שני אנשים. בטלוויזיה אין במאי".
העורך של העונה האחרונה, רועי סטריקובסקי, הושעה בעקבות תחקיר שלנו על הטרדות מיניות.
"זה נראה מאוד לא טוב, ואם הייתי רואה משהו בסביבה של ההפקה הייתי דואג לטפל - אבל לא הרגשתי בזה".
דיברת איתו אחרי?
"אנחנו לא בקשר. הוא לא עורך את העונה הבאה ולדעתי לא יערוך יותר אף עונה של משהו. זה לא דבר שמישהו ייקח על עצמו בקרוב. אם יש משהו שהייתי צריך לשים לב אליו, וזה הכעס הגדול שלי על עצמי, זה שהוא התייחס להכל כאילו שזה קטן עליו. עוד תוכנית שהוא עושה על הדרך. כאילו, הוא עשה כבר 'הישרדות', אז מה זה 'מהפכה במטבח'. שם הייתי צריך לעצור. היום אני משגע אותם על כל סצנה, והם רעבים. אתה לא יכול להכיל את אותו שטאנץ ואותה שיטת התקפה מול קבוצה מספרד ומול קבוצה מקרואטיה, אתה חייב להגיב ליריב. בסוף הפורמט הוא דוקו־ריאליטי. התוכנית מצליחה ככל שהדוקו בולט ויש מעט ריאליטי. כשסף הריאליטי עולה אנשים כבר לא יכולים לעכל. זו הסיבה ש'משחקי השף' מדברת חזק. ב'מהפכה', ככל שאתה נותן מקום לשמאלץ ולדרמות המשפחתיות אתה מאבד את החוזק של הפורמט".
איך השופט החדש ב'משחקי השף', יוסי שטרית, ממסעדת 'משייה'?
"מדהים. אם היית שואל אותי לפני חודש הייתי אומר טוב מאוד, עכשיו מדהים".
הוא לא קשוח מדי?
"אולי כי התרגלתם לאדוני".
אדוני לא רצה לעשות ריאליטי ומצא את עצמו שופט קדאיף ב'בייק אוף'. פעם הייתם חברים.
"פעם היינו חברים, אבל מבחינתי ברגע שהוא אמר שהוא לא רוצה לעשות ריאליטי, מערכת היחסים שלנו הסתיימה. מה שהפריע לי זה שהוא בחר לומר לכם את מה שהיה לו להגיד ביום שהתוכנית עולה. עזוב אותי או את המתמודדים. מה עשו לך הסאונד־מן או אנשי ההפקה, מה אתה רוצה מהם? למה לפגוע בפרנסה של אנשים שעובדים בזה?"
מה הטייפקאסט של שטרית?
"הוא בא בזכות עצמו, לא איזה ליהוק של דוגמנית טבעונית בבית 'האח הגדול'. עשינו אודישנים לבדוק את ההתאמה שלנו עם כל מי שיש בבעלותו חולצת שף בישראל, ואני לא אזכיר שמות מתוך הכבוד. חיפשנו מכל הכיוונים והצבעים ואני מודה שנורא רציתי שתהיה שפית".
זו הביקורת הכי גדולה על התוכנית, שאין אישה.
"הבעיה היא שאין מספיק נשים שפיות לצערי בישראל. מיכל אנסקי היא לא שפית, אבל היא דמות טלוויזיונית מצוינת. ואנחנו לא מצאנו אישה שפית שרוצה לבוא לטלוויזיה. כל הנושא של נשים במטבח מתחיל הרבה לפני כן. אנחנו מעסיקים הרבה מאוד טבחיות ואנחנו אוהבים את זה מאוד כי זה עושה חברה הרבה יותר מאוזנת במטבח. מטבח של גברים מהר מאוד יכול להיות אגרסיבי ולקפוץ מאפס למאה סתם ככה, מלא בטסטוסטרון. אתה רואה שיש נשים טבחיות מקצועיות, חיות ברמת המחויבות, ואז מגיע רגע שהן רוצות לקבל החלטה אם לעשות משפחה וילדים או להישאר מחויבות למקצוע. לא ברור לי למה הן מחליטות לעזוב אם הן מביאות ילדים. אני לא הפסקתי להיות שף כשהבאתי ילד".
זה לא פשוט לאזן בין משפחה ומקצוע.
"בגדול מסתדרים עם ילדים. אשתי לשעבר יוצרת בעצמה ועסוקה מאוד, יש לה קריירה משלה. מסתדרים. אני לוקח את הילד הרבה לחו"ל, הוא המון איתי. אני יכול לתת לך רשימה של עשר טבחיות בכירות שהגיעו לרמת סו־שף שבאו ואמרו, 'תודה רבה, היה לי כיף, אבל בן זוגי ואני החלטנו לעשות ילד'. ואתה אומר למה. מנכ"לית של חברת פרסום זה לא תובעני? ועיתונות לא? ממש חבל לי. אבל לאט־לאט זה משתנה. יש לי הרבה קולגות בלונדון ובפריז שהן בגילי ומחזיקות מסעדה או שתיים, ובארץ לא מספיק. זה גם יגיע. מתמודדות ב'משחקי השף' סיפרו שעושים להן הארד־טיים בכוונה. כמו סיפורי קורס טיס של 'אנחנו נראה לכן שאתן לא יכולות'. זה טיפשות שאני לא יכול לסבול".
מה בכל זאת הרגשת כשאייל שני אמר שהוא המציא אותך כששפט לטובתך ב'קרב סכינים'?
"אם זה הנרטיב שלו אז נלך על זה. הוא לא צודק. 'קרב סכינים' זה לא רגע מכונן שלי. לא יודע ממש מה היה שם, אבל לכל אחד יש את הנרטיב שלו".
אגב, הוא גם אמר שהוא המציא את הסביצ'ה, אז אתה בחברה טובה.
"יש כל כך הרבה חצאי אמיתות בכל מה שכולם אומרים. הוא בטח לא המציא את הסביצ'ה, מאכל פרואני בן 400 שנה. אייל שני הוא יוצר מוכשר. הוא מבין תקשורת ומבין קהל. בגלל זה הוא שף טוב. הוא מבין מה אנשים רוצים לאכול. אם הייתי צריך לבחור שף שהייתי צריך לאכול כל יום את האוכל שלו, זה היה אייל שני. אוכל סופר פשוט, מדויק, מעט מרכיבים וטעמי גלם שבאים לידי ביטוי. טחינה, חריף, שמן זית. זה מה שבונה אותנו כחברה. יוסי לוקח את זה ועושה את זה בהיי־אנד, בטוקסידו עם כוס שמפניה".
איפה אתה אוהב לאכול?
"'קנטינה', 'מונטיפיורי', 'עזורה', 'בסטה'. לא אוכל המבורגרים וכאלה. משתדל לאכול בריא".
אגב, הטבעונים האקטיביסטיים כבר פגשו אותך בעסקים שלך?
"מבחינה עסקית, מי שיפתח מסעדה טבעונית מוקפדת ויצירתית יעשה מחזורים מטורפים ואפשר לעשות את האוכל הזה מאוד מוצלח. מבחינת אג'נדה יש דבר אחד שלא מסתדר לי, האלימות שיש שם. אני מבין שזה מגיע מכאב ומרצון לזעזע, אבל לא מבין איך משהו שמייצג חמלה, האג'נדת קידום שלו היא אלימות. זה בעייתי ואני לא אוהב שמתנהגים אליי באלימות. בסוף אתה רוצה לעשות אימפקט, זה העניין. כל הסיפור של מלחמות דת לא עבד. אף עם לא באמת התנצר, או התייהד או התאסלם. יש דרך אחרת להעביר את המסר ודווקא כשמדובר באוכל תעשה משהו מגניב וטוב, למה לאיים על אנשים? אין לי אג'נדה נגד ואני לגמרי מבין את העניין, אבל הכדור הזה פועל בחוקים מסוימים שלא האדם הכתיב. לא כולם יכולים לחיות כל הזמן. גם בטבע".
שאלה לסיום - אנשים שרואים אותך בטלוויזיה, או קוראים ראיון איתך חושבים לפעמים - "האסף הזה מה זה עף על עצמו"
"כן. לא יודע איך כל הזמן זה קורה לי ואני הכי לא. יש מצב שאני פשוט כן ואני מתכחש לזה. אני באמת מאוד עם הרגליים על הקרקע, ואני יודע לומר מה טוב ומה לא טוב ולאן אני מכוון. אם לאנשים זה נראה כאילו אני עף על עצמי אז סליחה, לא התכוונתי".
