חבר'ה, אתם בסדר עם התמיכות?" שואל ליאור. הוא אוחז בידו בג'ק כבד משקל. הוא רוכן כשחצי מגופו תחת קורת בטון עצומה. "כן, כן", צועקים אליו המחלצים. סביבנו אתר הרס עצום. שכונה שלמה שקרסה וקברה תחתיה לכודים. במבנה שלנו — שניים. האחד קבור תחת אלמנט בטון מסיבי, מעליו מוטל לכוד נוסף ומעל שניהם קורת בטון נוספת. ברגע הראשון זה נראה בלתי אפשרי, אבל אחרי שעה ארוכה, הרמה איטית ודחיפת קורות עץ תחת גג הבטון תוך חשש שהאלמנט עצום הממדים יקרוס עלינו, הלכוד הראשון חולץ ופונה. השמש כבר שקעה מעבר להרים ולקחה איתה את החום הכבד של עמק הירדן, חושך מכסה את האתר. אנחנו עובדים לאורו של פרוג'קטור ענק.

"תן, תן עוד קצת", קוראת אליו הילה, וליאור ממשיך לסובב את הידית ולהרים עם הג'ק את הקורה. עד שמגיע הרגע שבו היא סוף־סוף עולה לגובה שמאפשר חילוץ. "אלונקה לפה", קוראת הילה ומושכת מעט את הפצוע מכתפיו. מסייעים לה מיכאל, צביקה ותמיר, המדריך מ־"מגן חילוץ והצלה". "תיזהרו, הקורה התחתונה זזה", מתריעה הילה, וכולם מרימים את המבט לעבר קוביית הבטון העצומה. "יצא חבר'ה, הוא בחוץ", היא קוראת. "לא למשוך", מאט אותם תמיר. המחלצים דוחפים את האלונקה ביחד תחת גופו של המחולץ, עד שהוא יוצא לחלוטין מבטן ההריסות. "בן 37, פגיעות מעיכה", מציינת הילה. ראש הצוות מדווח בקשר: "פצוע שני בדרך לחמ"ל". הילה מתחילה ללוות את ארבעת המחלצים בדרכם אל החמ"ל אבל מישהו עוצר אותה. "אמא, אמא", קורא אליה זוהר בן ה־12, "תישארי שם רגע עם ההריסות. לא לזוז". הוא עומד מולה ומכוון אליה את מצלמת הטלפון הנייד. "נו כפרה, הלכו הפצועים", היא אומרת לו, והוא מחייך אליה בגאווה: "ההריסות זה כל הקטע".

כמאה גברים ונשים השתתפו בתרגיל החירום הגדול שקיימה בסוף השבוע המועצה האזורית עמק הירדן בשיתוף עם פיקוד העורף, חברת "מגן", כבאות אש, מד"א והמשטרה. התרגיל הזה הוא הפעילות המסכמת בקורס סע"ר, סיוע עצמי ראשוני, שאליו מגיעים אזרחים מן השורה בהתנדבות. מיכאל נדב, הילה אקסלרוד, צביקה פלדהיים וליאור אזרד, הם חלק מהמתנדבים שהיו איתי באותו הצוות. בנוסף לארבעים מסיימי הקורס השתתפו בתרגיל גם שלושים מתנדבים ותיקים, חובשים, אנשי חפ"ק ומנהלה, סדרנים ומאבטחים, ותיכוניסטים מבית הספר בית ירח. זה חלק מפרויקט לאומי רחב היקף שיזם פיקוד העורף בשנת 2013 במטרה לאפשר לאוכלוסייה האזרחית להתמודד עם אירועי הרס קיצוניים, אך גם עם הרס מבנים כתוצאה מפגיעת טילים או פיצוץ בלון גז. בפיקוד העורף הבינו שחברי הקהילה הם הכוח הזמין הראשוני, והם אלה שיכולים להגיב במהירות ולהציל חיים.

בשלוש השנים האחרונות תפס הפרויקט תאוצה וכיום 95 אחוזים מהרשויות המקומיות הצטרפו לתוכנית. לפני שנה החל פרויקט נוסף של הכשרת תלמידי כיתות י', בשיתוף עם משרד החינוך, ובמסגרתו הוכשרו עד כה 3,204 כיתות.

"בלי עבודת צוות אי אפשר". הכשרת מד"א ושיתוף פעולה בשטח במהלך תרגיל החילוץ בסיום קורס סע"ר

אבל התכוננות למצבי אסון בעמק הירדן שונה במקצת מההיערכות במקומות אחרים בארץ, לכל הפחות בתחום רעידות האדמה, ואולי בגלל זה החליטו במועצה האזורית להגדיל ראש ולהוסיף תכנים. "הכנסנו תוספות שלא קיימות בהרבה מקומות. הכשרנו מתנדבים שעברו בנוסף לאימון סע"ר גם אימון של לוחמי אש, קורס חובשים, חלקם גם עברו אימון לוחמה בטרור", אומר רס"מ צפריר יצחקי, מפקד בסיס עמק הירדן.

את היחידה הקימו רס"מ יצחקי ורס"ב קובי אלברט, מפקד השיטור הקהילתי בעמק.בסיוע מחלקת בטחון וקב"ט המועצה, אורי אפרת. "יחידת חילוץ עמק הירדן מהווה נדבך מרכזי בהיערכות לתרחישים מורכבים, למענה ראשוני בכל נושאי החירום וההצלה בתחום המועצה", אמר בפתיחת הקורס רס"ב אלברט.

בלי חוסר אונים

"אתם נמצאים במפגש בין השבר הסורי־אפריקאי לבין שבר יגור", מעדכן תמיר המדריך בשיעור הראשון של הקורס. "על פי ההערכות בכל 80־100 שנה מתרחשת בישראל רעידת אדמה חזקה. אתם יודעים מתי הייתה רעידת האדמה האחרונה?" הוא שואל, ואנחנו זורקים מספרים לאוויר. "1927", הוא מציין, והמסקנה ברורה; בסבירות גבוהה, האדמה עשויה לרעוד בעוצמה ולייצר אסון בקנה מידה לאומי בזמן הקרוב. כבר בשנת 2011 פירסם מבקר המדינה דו"ח המתריע מפני אסון שיגבה את חייהם של 15 אלף בני אדם ויגרום לקריסת מאות אלפי מבנים. באלף השנים האחרונות היו בישראל שמונה רעידות אדמה חזקות, רובן בטווח שבין 6 ל־6.6 בסולם ריכטר. רבות מהן גבו חיים של אלפים, חלקן החריבו ערים.

צילום : ענת שפריר

מראות החורבן מהאיטי ומנפאל לאחר רעידות האדמה שאותן סיקרתי שבים אליי. בהאיטי הייתה תחושה של סוף העולם. ריח המוות הכה בגלים. הבניינים הרוסים, המדרכות קרועות ואלפי אנשים חסרי אונים עומדים ברחובות. רבים מהם צעדו ימים שלמים מבלי לדעת לאן. אחרים יושבים מיואשים בחצרות הבתים ההרוסים. רעב, צמא בלתי נתפס ואימה. והאדמה כל הזמן המשיכה לרעוד ולהפיל עוד מבנים. איש לא ידע כיצד לחלץ את קרובי משפחתו.

גם בנפאל המראות לא היו קלים. כפרים שלמים נחרבו, וגם בקטמנדו הבירה הנזק היה רב. התושבים הביטו במחלצים ובכוחות הסיוע שהגיעו מכל רחבי העולם לעזור, בלי יכולת לסייע לעצמם. הבולטים בשטח היו לוחמי יחצ"א (יחידת חילוץ והצלה ארצית של פיקוד העורף) וחיל הרפואה הישראלי.

קורס סע"ר נמשך שלושה ימים. חלקנו הגענו אליו אחרי הכשרות שונות של מד"א, וחלק ללא הכשרה מוקדמת כלל. במשך יומיים למדנו על סוגי מבנים, סוגי הרס והתמודדות האוכלוסייה עם רעידות אדמה, צונאמי, קריסת מבנים ושריפות. בנוסף עברנו הכשרת עזרה ראשונה קצרה שכללה החייאה בסיסית וטיפול בנפגעי מעיכה. "מגן ניהול אסונות ומצבי חירום" היא חברה פרטית שהוקמה על ידי ערן מגן בשנת 2006. החברה עוסקת בהדרכה של יחידות חילוץ בארץ ובחו"ל, ומאמנת מתנדבים עבור פיקוד העורף. מגן עוסק בתחום החילוץ וההצלה משנת 1992, הוא שירת ביחצ"א עד מלחמת לבנון השנייה בתפקידים בכירים, ובמסגרת שירותו יצא למשלחות חילוץ רבות למוקדי אסון בעולם. ב־1999 השתתף מגן בחילוצה של הילדה שירן פרנקו ברעידת האדמה בטורקיה, וברעש האדמה שהחריב את נפאל חילץ עם מתנדביו אישה חיה מבניין שקרס בקטמנדו, שישה ימים לאחר ההתמוטטות.

"בארץ אנחנו עובדים בשני מישורים", מסביר מגן, "אנחנו משמשים קבלני משנה של פיקוד העורף, מאמנים רשויות מקומיות בחילוץ בסיסי. ברמה השנייה אנחנו מאמנים כמעט את כל היחידות. הרציונל הוא שבאירוע של הרס, של רעידת אדמה, הרעש מגיע בלי התרעה. היחידים שנמצאים באזור הם האנשים שהאסון קרה להם".

על פי התרחישים, ברעידת אדמה חזקה יקרסו בין 6,000 ל־9,000 מבנים. לפיקוד העורף ייקח מעל ל־24 שעות לגייס את כל הגדודים בעוד למעלה מ־95 אחוזים מהלכודים יחולצו במהלך 24 השעות הראשונות על ידי תושבי הסביבה. ככל שחולף זמן רב יותר, הסיכוי לחלץ לכודים חיים הולך ופוחת, לכן אלה הן השעות הקריטיות ביותר. "חקרנו אירועים לאורך השנים בארץ ובעולם, וראינו שרוב הניצולים הם אנשים שהסביבה הקרובה חילצה אותם עד להגעת כוחות החילוץ המיומנים", אומרת סא"ל ענת ג'רבי, ראש ענף רמו"ת (רשויות, משרדי ממשלה ותשתיות) בפיקוד העורף, האחראית על הכשרת יחידות הסע"ר. בהנחה שכל גדוד יכול לטפל בשלושה אתרים במקביל, אנחנו עדיין נשארים עם סדר גודל של בין 5,000־8,000 מבנים לא מטופלים. "פה מגיע האני מאמין שלי, שאומר שאנחנו צריכים לתת לכל אחד את הכלים הבסיסיים לעזור לעצמו", אומר מגן. "גם פיקוד העורף דוחף לכך שלכל רשות מקומית תהיה היכולת לתת מענה ראשוני בעצמה".

חילוץ בשיטת מקגייוור

ביום השלישי והאחרון, בשעה חמש אחר הצהריים, מתכנסים כולם באתר הרס ענק בכניסה לקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. "הגענו לישורת האחרונה", פותח יצחקי את התרגיל. "אני מחזיר אתכם למה שדיברנו אתמול, הבטיחות שלכם ושל מי שעובד איתכם היא א'־ב'. אם מישהו מאיתנו נפגע, לא עשינו בזה כלום ולא נוכל לטפל באף אחד. דבר שני, כל מי שמחטט בין האבנים, עוד מעט יתקרר מעט וכל הזוחלים ירצו לצאת החוצה. תבדקו לאן אתם דוחפים ידיים, גם מבחינת ההרמה של האלמנטים. סבלנות. קחו נשימה. הם כבר קבורים. אני יכול לספר לכם שקברנו אותם בשלוש. אל תמהרו". ה־"קבורים" המדוברים הם מחולצי הדמה שלנו, ולתפקיד החשוב הזה לוהקו בובות בד.

נציגי חברת "מגן" הציגו את הכלים שעימם נעבוד: לום, ג'ק, פטיש, מסור, תוכי (קאטר לחיתוך ברזלים). המטרה היא לעבוד עם כלים יומיומיים, הרי בסיטואציה שבה המחלצים הם אזרחים מן השורה, גם הכלים שיעמדו לרשותם הם כלים שיש בבית או באוטו.

שהיו בקרבת מקום. מתנדבי קורס סע"ר במהלך תרגיל החילוץ

תמיר הדגים כיצד ניתן להשתמש בכל כלי עם מינימום בזבוז אנרגיה ומקסימום בטיחות. "כשמחלץ מתעייף, הוא לא שווה הרבה. תחשבו שאתם סוללה של אייפון, ככל שתשתמשו יותר בחוכמה, ככה היא תחזיק יותר זמן", הוא מתדרך.

את התרגול על הכלים אנחנו עושים בחום אימים. נדמה שאפילו הקסדה נוטפת מים. עמק הירדן בקיץ זה המקום האחרון להיתקע בו ברעידת אדמה. אחד אחרי השני אנחנו מנתצים במהירות אבנים גדולות עם הפטיש, מנסרים בפשטות קורות עץ שיהיו לנו לתמוכות, וחותכים (די בקושי ועם הרבה עזרה מחברים) את הברזל. בשבע בערב אנחנו מטפסים על האתר שלנו, עשרה גברים ונשים. האבנים מתנדנדות תחת רגלינו. תמיר מבקש שנבנה תוכנית לחילוץ שני הלכודים. ליאור סורק את הר ההרס ויחד עם צביקה פלדהיים, בונה את התוכנית. "נרים מפה עם ג'ק גדול, נשים תמוכות שם, נרים שם עם ג'ק קטן", הוא מצביע על הבטון העליון.

אנחנו מתחילים לעבוד על הקורה הראשונה שקוברת תחתיה ניצול בדמות בובה מאובקת. אחרי שהנחנו קורות עץ שיתמכו בבטון במקרה שייפול, אנחנו מתחילים בפעולת ההרמה. ליאור עומד למעלה. צביקה לצידו, מכניס את הג'ק הקטן תחת החלק העליון של האלמנט ומתחיל לסובב ולהעלות את הקורה מעלה. "עכשיו אל תרים", אומר לו ליאור, "אנחנו צריכים תמוכה". "הנה קרש", צועק מיכאל ומעביר מעל הראשים של כולם קורת עץ שתהיה לתמוכה. צביקה ממשיך לסובב את הג'ק ולהרים את הקורה. הילה לא מספיקה לסיים את המשפט "הקורה לא יציבה, חבר'ה —", והקורה מחליקה מטה. כולנו זזים במהירות לאחור.

ראש מועצת עמק הירדן, עידן גרינבאום, ומנכ"ל הרשות המקומית סא"ל (במיל') דודו פרץ הגיעו גם הם לצפות בתרגיל. בזמן שאנחנו הגענו כדי ללמוד איך לעבוד עם כלים שיש לכל אחד באוטו, הם הגיעו כדי לבחון את הביצועים של כלים מתקדמים יותר, במטרה לשקול את הבאתם לאזור.

"בתרחיש של קריסת מבנים או מלחמה, אנחנו יודעים שהצבא יופנה בעיקר לערים הגדולות, ומי שיצטרך לבצע את החילוץ זה אנשים שלנו", אומר פרץ. "אנחנו רואים במועצה שני מצבים: מוכנות לחירום, וחירום. אין דבר כזה שגרה. כל השנה אנחנו מתכוננים לכל תרחיש".

ביחידות סע"ר בכל רחבי הארץ הוכשרו נשים וגברים, דתיים, חרדיים, חילוניים, ערבים, דרוזים ויהודים. כשרעידת אדמה מתרחשת היא פוגעת בכולם.

"זה כמובן משרת גם אירועים נוספים שאינם רעידות אדמה. זה נותן לרשות המקומית יכולת מבצעית. ההכשרה מתבססת על כך שדברים זמינים יחסית ופשוטים להפעלה, יכולים להציל חיים", אומרת סא"ל ג'רבי. "חשוב גם ללמד לפעול נכון. בתום ההכשרה הרשות המקומית מקבלת גרור חילוץ שמכיל את כל הציוד, שכפ"צים, כלים בסיסיים. אנחנו משלבים את המתנדבים באימוני גדודים שלנו, ומאמינים בלהפוך את האזרחים לפעילים. כיום ישנם מאות מתנדבים ביחידות סע"ר בכל רחבי הארץ. אנחנו יודעים שלהתנהגות אוכלוסייה במהלך רעידת האדמה עצמה ולאחריה יש משמעות קריטית בהצלת חיים ובהקטנת הנפגעים בנפש".

אחרי תמונה קבוצתית מלאת גאווה, תמיר אוסף אותנו לשיחת סיכום. "מה שאני רוצה שתיקחו מהתרגיל זה שהייתה כאן עבודת צוות ממש טובה ובלי עבודת צוות אי־אפשר. ותזכרו תמיד, בעזרת השם לא תצטרכו לבצע חילוצים, אבל במידה שכן — לפני כל פעולה חייבים לדאוג לבטיחות". •