הרעות 2018

פרק הסיום של "בשבילה גיבורים עפים" שיקף את הטוב והרע בסדרה, שהפכה לתופעה תרבותית. מחד, היו שם אותם סטנדרטים גבוהים של בימוי והפקה, שמחקו את הפערים המוכרים והכואבים בין יצירות מקומיות ובינלאומיות. ולאור הנתונים המחמיאים של הדרמה מול מפלצת מזן "האח הגדול", שוב הוכח שישנו מתאם בין מוצרים מושקעים ומלוטשים ובין היענות של קהל רחב.

מאידך, "בשבילה" סבלה מחוסר אחידות ברמת הכתיבה. התסריט אמנם שירטט דמויות עגולות, אבל העלילה תומרנה לעיתים ברישול וההתרה הייתה לא מספקת: מגורלו הצפוי של הימלר (מיכאל אלוני) ועד הזנחת "האב החיוור" (גיל פרנק). הדיאלוגים, בעיקר בפינאלה, כבר קרסו לתוך קדרה מהבילה ומבהילה של קלישאות. המכנה המשותף שלהן הוא רצונה של הסדרה להפגין שוב ושוב, בכוח ממש, את הישראליות הבלתי ניתנת לערעור של הדמויות. כשבנדה (משה אשכנזי) אמר למריה (ונסה שאלוט) "את לא תביני לעולם, את לא ישראלית", כבר קשה היה שלא לפרוץ בצחוק.

אולם ברור כי גם זו סיבה שבעטיה "בשבילה" נכנסה עמוק ללב. היוצר, עומרי גבעון, זיקק מתוך ספרו של אמיר גוטפרוינד את המוטיבים שבאופן מסורתי חביבים על המיינסטרים: אחוות גברים, תסביכי אב וגם צלקות משדה הקרב. במובן הזה, "בשבילה" היא לא פחות מ"הרעות" של 2018: שיר הלל ליפי הבלורית והתואר, בפעולה אצילית אחרונה. ובתפקיד מדינת הלאום - המאמי הלאומית (במיל'): נינט טייב, היא יעלי.

בדיעבד, טייב היא ההברקה האמיתית של "בשבילה". לא רק בשל הופעתה המשכנעת והכריזמטית, אלא גם בגלל היותה של יעלי אלגוריה לטייב עצמה. אגב, בדיוק כפי שהיה ב"זגורי אימפריה": שם וכאן היא האאוטסיידרית שמסרבת להתמיין למשבצת שהסביבה מייעדת לה.

ב"בשבילה", הפאזה הקולומביאנית מקבילה מטאפורית למעבר הקיצוני של טייב מסטטוס של האדם המפורסם במדינה למוזיקאית אלמונית בארה"ב. והנה, מיטב בנינו נזעקים להשיב אותה, כמו היו הקונצנזוס שמבקש ממנה לחדול כבר עם הגיטרות ולחזור ל"ים של דמעות". הם כביכול מצליחים במשימה, אבל טייב עדיין ממאנת להיעתר. כי בניגוד לתפיסה הרווחת, היא אף פעם לא הייתה של אף אחד. "את חושבת שיש לנו סיכוי?", שואל אביב (תומר קאפון) את יעלי בסצנה החותמת. "אביב ויעלי ההם לא קיימים", היא עונה. כשם שהישראליות וטייב אינם מי שהיו.

בתגובה, אביב מעניק לה שרשרת פרפר, סמל של חופש ועצמאות, כלומר מכיר בזכותה לשני אלו. לאחר מכן יעלי מודה בפניו שהיא מפחדת. "הכל יהיה בסדר", הוא אומר לה ומחבק אותה. אולי זאת התרומה של "בשבילה גיבורים עפים": בעקבותיה, ייתכן שגם ביחסים המורכבים והסוערים של נינט טייב והישראליות, בסוף הכל יהיה בסדר.

בקטנה

ב"אולפן שישי" התכנסו שלושה מפכ"לים לביצוע טקס "בכירים לשעבר מודאגים", שהדגים עד כמה הפורמט מיצה את עצמו. בשלב זה, הטקסטים יותר צפויים מהאליפות של גולדן סטייט, או סתם מדיון שלם בפאנל על האלימות בחברה הערבית ללא קול ערבי אחד לרפואה. כמו כן, כששני שליש מהמטיפים מככבים בדוחות חריפים של הוועדות אור )יהודה וילק( וזיילר )משה קראדי(, דברי התוכחה מעט פחות אפקטיביים. אין צורך בצח"מ כדי להבין למה.