אז איפה הנשיא

לפני ימים אחדים יצא לחנויות "הנשיא נעדר", ספרם המשותף של מלך רבי המכר ג'יימס פטרסון והנשיא לשעבר ביל קלינטון. בניגוד לשיתופי פעולה אחרים של פטרסון, הפעם שמו של שותפו לכתיבה מובלט באותה מידה, ואפילו מקדים את שמו של הסופר המצליח.

אז ה"גרדיאן" החליט לבדוק את השאלה המסקרנת: כמה מהספר כתב פטרסון, וכמה מתוכו כתב קלינטון. איך בודקים? באמצעות ניתוח סטיילומטרי, כלומר ייחוס טקסט לכותב מסוים לפי טביעות אצבעותיו הסגנוניות.

מחבר הכתבה, מרצה לאמנויות דיגיטליות בשם ג'יימס או'סאליבן, כבר בדק בעבר עם עמיתיו את תרומתו של פטרסון לרומנים שהוא כותב עם שותפים: התברר שהאחרונים הם שכתבו את רוב הטקסט.

הממצאים בספר המתח החדש ברורים, והפוכים: הסגנון של פטרסון הוא הדומיננטי לאורך כל הרומן — פרט לסיום, שם עובר הקולמוס לקלינטון, שנותן דרור להגיגיו הפוליטיים־היסטוריים.

אנשי הרשימות

ה"ניו־יורק טיימס" התחיל לפרסם סדרת כתבות על אחורי הקלעים של העיתון המהולל. מהכתבה על רשימות רבי המכר של העיתון — אולי הנחשבות ביותר בעולם הספרות — אנחנו יכולים ללמוד כמה פרטים מעניינים.

קודם כל, ל"ניו־יורק טיימס" יש 11 רשימות שבועיות ו־5 חודשיות, כשהאחרונות כוללות שתי רשימות חדשות על ספרי שמע (סיפורת ועיון). הרשימות משקפות את המכירות בשבוע הקודם, בין ראשון לשבת, והן מתפרסמות באינטרנט בימי רביעי בלילה. בעיתון המודפס הן מופיעות ביום א' כעבור 11 יום.

הרשימות מייצגות את המכירות בעשרות אלפי חנויות בארה"ב, פיזיות ומקוונות, קטנות כגדולות. אבל נראה שהפרט המעניין ביותר הוא העובדה שדסק הבסט־סלרס מאויש על ידי שלושה עורכים שזה תפקידם הבלעדי, והם פועלים באופן עצמאי ובמנותק משאר המחלקות, כולל החדשות, הדעות, התרבות, הספרות והפרסום.

תרגום: נמרוד אברהם