המונדיאל שהפך אותי לישראלי

הייתי נותן כל הון שבעולם כדי לחזור 28 שנים אחורה, לאותם הימים היפים שלפני מונדיאל 1990 באיטליה. המונדיאל שבו שיחקתי במדי נבחרת ברית־המועצות.

צריך לזכור שאז עדיין היה מדובר במדינה אחת גדולה, לפני שברית־המועצות התפרקה ואוקראינה, בלארוס ושאר המדינות זכו לעצמאות. משמעות הדבר היא שכניסה לסגל הנבחרת באותה תקופה הייתה כמעט בלתי אפשרית בגלל שפע השחקנים. אם מצאת את עצמך ברשימה, זה היה מדד לכך שאתה אחד הטובים ביבשת.

המאמן האגדי ואלרי לובנובסקי קרע אותנו במחנה האימון לפני המשחקים באיטליה, ובאנו מוכנים למשימה. פתחתי את הטורניר על הספסל, אבל אחרי ההפסד לרומניה במשחק הראשון המאמן קרא לי ואמר שאעלה במקום רינאט דסאייב נגד אלופת העולם ארגנטינה. לא ידעתי את נפשי מרוב אושר, הרצון להוכיח את עצמי היה אדיר. אמנם הפסדנו 2:0, ובמשחק הבא ה־0:4 על קמרון לא הספיק לנו כדי לעבור את שלב הבתים, אבל לפחות יצאתי עם מדליית השתתפות, תחושה עילאית.

וכן, שם גם נוצר הקשר הישראלי. באותה תקופה אנשי מכבי ת"א עקבו אחריי, ולאחר שחזרתי לקבוצתי דינמו מוסקבה, הם החלו במסע לחצים לרכוש אותי. אברם גרנט, שהיה אז המאמן, והיו"ר דני לאופר באו לראות אותי. אמנם הפסדנו באותו משחק, אבל לעולם לא אשכח את מה שגרנט אמר: "לא יכול להיות שאובארוב שוער רע. אם הוא שיחק בנבחרת ברית־המועצות הוא טוב למכבי". למזלי הגדול העסקה יצאה לפועל, והגעתי לארץ שאותה אני אוהב הכי הרבה שאפשר. המשפחה שלי הפכה לישראלית לכל דבר.

מבחינה מקצועית, יש מספר נבחרות בולטות במונדיאל הקרוב. כמו תמיד, גרמניה יכולה לזכות בזכות הכישרונות הרבים בסגל. ספרד התחדשה בשחקנים צעירים וטובים, ותוכל להוות איום על כל יריבה. גם צרפת מסוגלת לעשות את זה, היא מסוג הנבחרות שאין לדעת מה תוציא מעצמה על המגרש. וכמובן ישנן שתי הענקיות מדרום אמריקה, ארגנטינה וברזיל, אחת שרוצה לכפר על ההפסד בגמר הקודם ואחת שרוצה לכפר על חצי הגמר הקודם. כל אחת מהחמש מסוגלת לזכות בגביע העולם.

כדורגלנים לא מבינים מהי המשמעות האמיתית של המונדיאל עד שהם חווים אותו. להופיע בפני קהל רב במפעל מחייב, זו תחושה שאין רבות כמוה. לכן, אני מקנא בכל אלה שיגיעו לארץ מולדתי לטורניר. הם יזכו לראות אצטדיונים חדשים ונפלאים, יכירו את מוסקבה היפהפייה וישתתפו במסיבה גדולה.