יש שער ניצחון. ויש שער ניצחון בגמר המונדיאל
לכבוש את השער שיביא הביתה את גביע העולם. אין כדורגלן צעיר שלא חלם על הרגע המופלא הזה. רק עשרה הגשימו את הפנטזיה והפכו לגיבורים לאומיים. אלו הסיפורים שלהם
"מה הפנטזיה הכי גדולה שלך?" תשאלו כל שחקן כדורגל צעיר, ויש סיכוי לא רע בכלל שיענה: "לכבוש את שער הניצחון בגמר המונדיאל". אפשר להבין למה: קשה לחשוב על רגע מזוקק יותר של תהילה בכדורגל העולמי. מהלך אחד שיכול לשנות לא רק את חייך, אלא את ההיסטוריה של אומה שלמה. נגיעה אחת בכדור שתהפוך אותך לגיבור לאומי. נצחי.
88 שנה חלפו מאז המונדיאל הראשון באורוגוואי, ורק 56 שחקנים זכו להבקיע במשחקי הגמר. מתוכם, עשרה יחידי סגולה חברים במועדון הנוצץ. רק הם הצליחו לכבוש שער ניצחון בגמר הכי גדול שיש ולהביא הביתה את הגביע החשוב מכולם. עבור כולם זהו הרגע המופלא ביותר בקריירה, אפילו בחייהם.
לא כל חברי המועדון היו הכוכבים הנוצצים של הנבחרת שלהם. ב־1986, למשל, דווקא הקשר האפרורי חורחה בורוצ'אגה הקפיץ את ארגנטינה לשמיים, ולא הסופרסטאר דייגו ארמנדו מראדונה. לפני ארבע שנים זה היה בכלל שחקן מחליף, מריו גצה, שהעניק לגרמניה גביע דרמטי. מאז הקריירה שלו רק דעכה והוא אפילו לא זומן לסגל הרחב לקראת הטורניר הנוכחי, אבל שום דבר שיקרה לו עד סיום הקריירה, לטוב או לרע, לא ייקח ממנו את אותו רגע קסום, בלתי נשכח.
שמונה מהווינרים האלה עשו את זה בשיטה הקלאסית: במצב של שוויון הם הבקיעו את השער המכריע שעשה את כל ההבדל. במקרה של שני שחקנים הגמר הוכרע בהפרש של שני שערים בגלל גול שנכבש ממש בסיום ההארכה, אבל פריצת הדרך שלהם במצב של תיקו מכניסה אותם בגדול לרשימה הזו.
אלו הסיפורים של האנשים שהגשימו את החלום הגדול מכולם.
1974: גרד מולר | המפציץ החמקן
"מה בדיוק אני אמור לעשות עם מרים המשקולות הזה?", שאל זלטקו צ'ייקובסקי, מאמן באיירן מינכן, כשראה בפעם הראשונה את השחקן בן ה־19 שהגיע למבחנים. אפשר להבין אותו: גרד מולר באמת הזכיר מרים משקולות. נמוך, רחב, עם ירכיים עבות שנראו כמו גזעי עץ. לא בדיוק כדורגלן טיפוסי. אבל כשעלה למגרש לא היה בכלל ספק שמדובר בתופעת טבע: מכונת שערים שלא נראתה כמוה.
אמרו על מולר שהוא לא יודע לעשות שום דבר על המגרש חוץ מדבר אחד: להבקיע שערים. הוא עשה את זה 564 פעמים בבאיירן ועוד 68 פעמים בנבחרת מערב גרמניה. לא במקרה זכה לכינוי המחייב "דר בומבר". המפציץ.
עשר שנים אחרי אותו מפגש עם מאמן הפועל חיפה לשעבר, מולר הפך ליקיר האומה הגרמנית. והוא עשה את זה כמו גדול, עם שער ניצחון בגמר המונדיאל הביתי ב־1974.
כאמור, מולר כבר היה כוכב־על, מלך השערים במונדיאל 1970 במקסיקו, שם חורר את הרשת עשר פעמים, כולל שער ניצחון וירטואוזי על אלופת העולם אנגליה ברבע הגמר. אבל השיא היה כעבור ארבע שנים. הגרמנים אמנם היו המארחים ואלופי אירופה המכהנים, אבל הולנד הנוצצת והמופלאה של יוהאן קרויף הייתה הפייבוריטית הברורה בגמר.
כבר בדקה השנייה באצטדיון האולימפי במינכן, הבית של באיירן ומולר, נבחרת הטוטאל פוטבול עלתה ליתרון, אבל היא הייתה בטוחה מדי בעצמה ושילמה על כך ביוקר. פאול ברייטנר השווה בפנדל (שלא היה), ושתי דקות לפני ההפסקה הגיע תורו של מולר: הוא קיבל כדור ברחבה, ביצע סיבוב מהיר והבקיע שער כל כך אופייני לו, כפי שעשה מאות פעמים בקריירה. חלומם של ההולנדים ומעריציהם ברחבי העולם התנפץ. 14 שעריו במונדיאלים הפכו אותו לגדול הכובשים בטורניר, שיא שהחזיק מעמד עד שרונאלדו שבר אותו ב־2006.
מולר פרש ב־1982, שקע בדיכאון והתמכר לאלכוהול. חבריו לשעבר בבאיירן הכניסו אותו למכון גמילה וגם סידרו לו ג'וב – מאמן זוטר בקבוצת המילואים. לפני שנתיים וחצי התברר כי מולר, היום בן 72, חלה באלצהיימר.
1950: אלסידס גיג'יה | כשהמרקאנה השתתק
"רק שלושה אנשים הצליחו להשתיק את המרקאנה: האפיפיור, פרנק סינטרה ואני". לאלסידס גיג'יה כנראה היה חוש מפותח לדרמה: יותר משהצליח לשמח את מולדתו אורוגוואי, הוא ייזכר תמיד כמי שהכניס את אחת המדינות הגדולות בעולם – ובוודאי אומת הכדורגל המושבעת מכל – לטראומה שסימניה מוטבעים בתרבות שלה עד היום.
גיג'יה החל את הקריירה בקבוצה הקטנה סוד אמריקה, לפני שהצטרף בגיל 22 לפניארול – אחת משתי הגדולות של אורוגוואי. הקיצוני הימני המהיר כשד הפך לכוכב של ממש, והמאמן הלאומי חואן לופס פונטנה לא היסס להזמין אותו לסגל הנבחרת למונדיאל בברזיל, אבל הוא לא נחשב לכוכב הכי גדול של ה"סלסטה".
אורוגוואי הוגרלה לבית 4 שבו היו אמורות לשחק רק שלוש נבחרות. לאחר שצרפת החליטה לפרוש, נותרו בה שתיים בלבד – אורוגוואי ובוליביה. התכולים הביסו בלי קושי את בוליביה 0:8 (גיג'יה כבש את האחרון) ועלו לבית הגמר שהתנהל משום מה בשיטת ליגה, יחד עם ברזיל, ספרד ושוודיה.
גיג'יה להט בבית הגמר. הוא הבקיע את הראשון של אורוגוואי ב־2:2 מול ספרד, אחר כך הרשית את השער הראשון של נבחרתו ב־2:3 נגד שוודיה, ואז הגיע המשחק האחרון והמכריע.
התאריך: 16 ביולי. המקום: המרקאנה. התפאורה: 200 אלף צופים, כמעט כולם מקומיים שמשוועים לגביע ראשון. לברזיל היה מספיק תיקו כדי לזכות בתואר. אורוגוואי הייתה חייבת לנצח.
כשפריאסה העלה את ברזיל ליתרון בדקה ה־47, לאף אחד לא היה ספק מי תחגוג בסיום. זה לא השתנה גם כשחואן אלברטו שיאפינו השווה בדקה ה־66. ואז, 11 דקות לסיום, הגיע הרגע שבו גיג'יה שינה את מהלך ההיסטוריה: הוא פרץ מימין, בעט לפינה של השוער ההמום מואסיר ברבוזה ושבר את לב האומה. עד כמה עמוק היה הדיכאון הלאומי? "לסרט בשחור־לבן של השער של גיג'יה יש אותו אפקט שהיה לסרט של רצח ג'ון קנדי", אמר העיתונאי הברזילאי רוברטו מוליארט.
גיג'יה הבקיע ארבעה שערים במונדיאל בברזיל, אחד בכל משחק. אלו ארבעת שעריו היחידים במדי הנבחרת. ב־1953 עבר לשחק באיטליה, תחילה ברומא (זכה בגביע ערי הירידים, לימים גביע אופ"א), אחר כך במילאן. הוא אפילו שיחק בנבחרת איטליה וכבש שער אחד. בשלהי הקריירה חזר לשחק באורוגוואי.
גיג'יה הלך לעולמו בגיל 88, בתאריך הכי סמלי שיש: 16 ביולי 2015 – יום השנה ה־65 לרגע הגדול בחייו. הוא היה השריד האחרון של הנבחרת שהדהימה את העולם.
1966: ג'ף הרסט | היה או לא היה?
כשמונדיאל 1966 יצא לדרך במולדת הכדורגל, ג'ף הרסט היה רק שחקן מחליף בסגל של מנג'ר אנגליה אלף ראמזי.
המאמן, שהבטיח לאומה שהנבחרת תזכה בגביע, הציב בהתקפה את ג'ימי גריבס ורוג'ר האנט. אבל אז גריבס, המבקיע הטוב ביותר בכדורגל האנגלי באותם ימים, נפצע ברגל ונזקק לתפרים. הרסט קיבל הזדמנות לא צפויה. עד כמה ניצל אותה? עד כדי כך שקיבל את התואר "סר ג'ף הרסט" מידי המלכה אליזבת'.
כבר ברבע הגמר מול ארגנטינה כבש הרסט את השער היחיד במשחק, וגם בחצי הגמר הוא שיחק. כשגריבס החלים לקראת הגמר מול מערב גרמניה, התקשורת האנגלית הייתה משוכנעת שיחזור להרכב. ראמזי חשב אחרת. "אף אחד לא יכול היה לדמיין שגריבס לא ישחק בגמר, ולא היה מי שהעריץ אותו יותר ממני", שיחזר הרסט. "אבל אם להיות כן, לא הסתובבתי במלון של הנבחרת וריחמתי על ג'ימי. חשבתי על עצמי. חשבתי: 'תודה לאל שקיבלתי את ההזדמנות". מה שקרה בעקבות ההחלטה הזו מפרנס עד היום את טובי המומחים והמדענים, המתווכחים על השער השנוי ביותר במחלוקת בהיסטוריה של המשחק.
הגרמנים עלו ליתרון מוקדם בוומבלי, הרסט מיהר להשוות בנגיחה אחרי הגבהה של הקפטן בובי מור. מרטין פיטרס קבע 1:2 לנבחרת שלושת האריות בדקה ה־78, והאנגלים כבר הריחו גביע, אבל הגרמנים השוו בדקה ה־89. הולכים להארכה.
11 דקות בתוך תוספת הזמן זה קרה. הרסט בעט למשקוף, הכדור ניתז למטה, אולם השופט השווייצרי גוטפריד דינסט, בעזרת הקוון האזרי טופיק בחראמוב, קבע: הכדור עבר את הקו. שער. 2:3 לאנגליה! טכנולוגיית "עין הנץ" אפילו לא הייתה דמיון פרוע, והוויכוח על הגול הזה כנראה לא יוכרע לעולם.
בדקה ה־120 סגר הרסט את הסיפור עם שער נוסף והבטיח את הזכייה היחידה של אנגליה בגביע העולם. על הדרך הפך לשחקן היחיד בהיסטוריה שכבש שלושער בגמר המונדיאל וסגר מעגל מדהים: משחקן ספסל לגיבור לאומי עם תואר אצולה.
הרסט, היום בן 76, שיחק כמעט כל הקריירה בווסטהאם, וכבש במדיה 242 שערים ב־500 משחקים. ניסיונו לאמן (שנתיים בצ'לסי, שנתיים בכוויית) לא צלח והוא עבר לעולם העסקים.
1954: הלמוט ראן | הנס של "הבוס"
מעולם לא הייתה פייבוריטית לזכות בגביע העולם כמו הונגריה של 1954. "נבחרת הזהב" הייתה אז בלתי ניתנת לעצירה, לא הפסידה משחק במשך ארבע שנים, ובשיאה הביסה את אנגליה 3:6 בוומבלי ו־1:7 בבודפשט. אבל הנבחרת של פרנץ פושקאש האגדי לא זכתה בגביע שכל כך הגיע לה, והרבה בגלל איש אחד.
זו הייתה ההופעה הראשונה של מערב גרמניה במונדיאל בעידן שאחרי מלחמת העולם השנייה. המדינה הייתה עסוקה אז בעיקר בשיקום ההריסות, והייתה זקוקה לרגע מכונן שישיב לה שמחה וגאווה. הלמוט ראן היה שם כדי לתת לה אותו.
הוא כיכב בקבוצת רוט־וייס אסן, ושם קיבל את הכינוי "הבוס". בתחילת המונדיאל המאמן ספ הרברגר לא חשב שהקיצוני מספיק טוב כדי לפתוח בהרכב, והוא אכן ישב על הספסל בניצחון 1:4 על טורקיה. במשחק השני חיכתה הונגריה המפחידה. הרברגר העריך שהנבחרת שלו תפסיד, ולכן העלה הרכב משני, כולל ראן. הונגריה ניצחה ללא כל קושי 3:8, אבל "הבוס" התכבד בשער ושיכנע את המאמן שמגיע לו מקום ב־11.
כשגרמניה עלתה לגמר מול הכוכבים של הונגריה, אלה שהשפילו אותה רק שבועיים לפני כן, איש מבין 62,472 הצופים באצטדיון בברן לא דימיין מה עומד להתרחש. בטח שמונה דקות אחרי שריקת הפתיחה, כשההונגרים עלו ל־0:2 מסחרר. אלא שלפעמים הגלגל מתהפך בגלל סיבה מקרית: ארובות השמיים נפתחו, והמגרש הפך לביצה. הגרמנים, ששיחקו עם נעלי פקקים חדשניות, הסתדרו מצוין עם התנאים – בניגוד להונגרים.
הקאמבק הגרמני היה מהיר כפי שהיה מפתיע. ראן בישל למקס מורלוק בדקה העשירית, והשווה בעצמו אחרי שמונה דקות. התוצאה לא השתנתה עד לדקה ה־84, אבל אז "הבוס" עקף מגן הונגרי וכבש את שער הניצחון בבעיטה לפינה ברגלו השמאלית החלשה. אחת הסנסציות הגדולות בהיסטוריה של הכדורגל קיבלה מיד את הכינוי "הנס של ברן".
לאחר שפרש פתח ראן סוכנות למכירת מכוניות באסן, עיר הולדתו, שבה גם הלך לעולמו ב־2003 בגיל 73. שנה לאחר מותו, יובל אחרי המשחק ההיסטורי ההוא בברן, הוצב פסל בגודל טבעי של "הבוס" ליד האצטדיון של אסן, בכיכר הנושאת את שמו.
1978: מריו קמפס | ארץ גדולה בלי שפם
כשססאר לואיס מנוטי מונה למאמן נבחרת ארגנטינה, שהתכוננה למונדיאל הביתי ב־1978, הוא החליט שכל שחקני הסגל ישוחררו מקבוצותיהם כבר בפברואר ויעמדו לרשותו במשך כמעט חצי שנה. זו הייתה תקופת שלטון הגנרלים במדינה, וההחלטה התקבלה ללא עוררין.
רק שחקן אחד קיבל פטור. מריו קמפס בן ה־23, חלוץ ולנסיה ומלך השערים של לה ליגה שנתיים ברציפות, נשאר בספרד עד סיום העונה והצטרף באיחור לא אופנתי למחנה האימונים. האמת היא שלמנוטי לא הייתה ברירה אלא להתפשר: הוא לא יכול היה לוותר על קמפס, שהיה השחקן החשוב ביותר מבחינתו.
אולי ההצטרפות המאוחרת לנבחרת הייתה הסיבה לכך שקמפס התקשה בתחילת הטורניר, ולא הבקיע בשלושת משחקי הבית המוקדם. הוא אמנם שיחק מצוין והיה מעורב בהתקפה, אבל לא מצא את הרשת. לפני פתיחת שלב הבתים השני, מול פולין, פנה אליו מנוטי: "אולי תגלח את השפם והמזל שלך ישתנה? כשראיתי אותך משחק ומבקיע בוולנסיה היית מגולח".
קמפס שיחק עם זקן ושפם במשחק הראשון נגד הונגריה וגילח את הזקן לפני המשחק השני מול צרפת. אבל רק אחרי שכיסח גם את השפם, לבקשת מאמנו, הכל השתנה לטובה. הוא הבקיע צמד מול פולין, וגם מנע שער בידו (בהתאם לחוקים דאז הוא אפילו לא קיבל כרטיס צהוב, והשוער פיליול עצר את הפנדל). האצטדיון ברוסאריו המשיך להאיר לו פנים במשחק הידוע לשמצה מול פרו: קמפס כבש צמד נוסף, ארגנטינה השיגה את ה־0:6 שהייתה צריכה והבטיחה את מקומה בגמר מול הולנד.
זה היה השיא של "אל מטאדור". עם הנחישות האדירה והעוצמה הפיזית שלו הוא התגבר על כל ההגנה ההולנדית והבקיע את השער הראשון. הולנד השוותה, המשחק נכנס להארכה, ושוב היה זה קמפס: השאגה והידיים המונפות לצדדים אחרי השער השני בדקה ה־104 הפכו לאייקון ולמעשה הבטיחו לארגנטינה את הזכייה הראשונה בגביע.
"זה היה שער מלא ברגש", שיחזר קמפס. "המהלך כולו היה יפהפה והסיומת כמעט גרמה להתקף לב, כי שני הולנדים היו על הדשא, ואני מסתובב כדי לראות אם הכדור נכנס. ברגע השמחה לא ידעתי את מי לחבק".
קמפס עוד הספיק לבשל לדניאל ברטוני שער שלישי בדקה ה־115 לפני שארגנטינה כולה יצאה מדעתה מרוב שמחה. החלוץ סיים כמלך השערים של המונדיאל, עם שישה. אלה היו שעריו האחרונים במדי הנבחרת, למרות ששיחק בה עוד ארבע שנים.
קמפס המשיך לשחק עד גיל 40 והגיע אפילו לאינדונזיה. אחר כך אימן באלבניה, ונצואלה ובוליביה, עד שהבין שמאמן גדול הוא כבר לא יהיה. בשנים האחרונות הפך לפרשן טלוויזיה אהוד, וקולו נשמע גם בגרסה הדרום־אמריקאית של משחקי פיפ"א.
2010: אנדרס אינייסטה | זה בשבילך, דני
כשאנדרס אינייסטה הודיע שבסיום העונה הנוכחית יעזוב את ברצלונה, כל הספרדים מחו דמעה יחד איתו. גם כאלו שאינם אוהדי בארסה. אינייסטה הפך לקונצנזוס הכי גדול בספרד, ואין אדם במדינה שלא אוהב אותו ומוקיר תודה לאיש שחתום על הרגע הספורטיבי הגדול בהיסטוריה הלאומית.
ספרד נחשבה תמיד לאחת הנבחרות הטובות בעולם, אבל גם דבקה בה תווית של לוזרית נצחית. הכל השתנה ביורו 2008, כש"לה רוחה" ניצחה בגמר את גרמניה. פרננדו טורס כבש את שער הניצחון, אבל הזכייה הגיעה בעיקר בזכות הסגנון. המאמן לואיס אראגונס הפקיד את הנבחרת ברגליהם של הצמד־חמד מברצלונה, צ'אבי ואינייסטה, שגם נבחרו למצטייני הטורניר. לא היה ספק שאינייסטה, אז בן 22, יהיה עמוד תווך בנבחרת בשנים הבאות. מצד שני, הוא לא היה אמור להבקיע את השערים, אלא בעיקר לבשל אותם.
למונדיאל בדרום־אפריקה ב־2010 הוא בקושי הגיע, בגלל פציעה שהטרידה אותו כמעט כל העונה ובשל מותו של חברו הטוב ביותר, שחקן אספניול דני חארקה, מדום לב. אינייסטה היה שבור ונזקק לטיפול פסיכולוגי.
הוא החל את המונדיאל בצליעה. ספרד הפסידה לשווייץ במשחק הראשון, אינייסטה נפצע ולא סיים את 90 הדקות. נגד הונדורס הוא לא שותף. כשחזר למשחק קריטי מול צ'ילה, הגלגל סוף־סוף הסתובב: אינייסטה הבקיע את השער השני בניצחון 1:2 וחזר לחייך.
הגמר מול הולנד היה הראשון אי־פעם של ספרד במונדיאל. זה היה משחק נוקשה, במיוחד מצד ההולנדים. אריין רובן החמיץ שער בטוח, והמשחק נכנס להארכה. בדקה ה־116, כשכולם כבר היו מוכנים לדו־קרב הפנדלים, אינייסטה קיבל את הכדור ברחבה, עצר אותו ובעט בעוצמה לרשת. הבחור הצנום מהכפר הקטן פואנטלביה רץ כמו משוגע, הסיר את החולצה וחשף גופייה שעליה נכתב בעט: "דני חארקה, תמיד איתנו".
השער הדרמטי וההיסטורי, האישיות הצנועה והמחווה המרגשת – כל אלו הפכו אותו ברגע קסום אחד לדמות גדולה מהחיים. "אני זוכר שהכל נעצר, נשארנו רק אני והכדור", שיחזר. "הרגשתי שאני רואה את כל הסיטואציה ממצלמה מרוחקת. והיה מין שקט מסביב כשהכדור יצא מהרגל שלי וחדר פנימה. ידעתי שזה עכשיו או לעולם לא. כי אם לא הייתי מבקיע, ספרד כנראה לא הייתה זוכה אף פעם במונדיאל".
2014: מריו גצה | לחישה קטנה מיוגי
זו הייתה הדקה ה־88 במרקאנה והתוצאה בגמר בין גרמניה וארגנטינה הייתה עדיין 0:0. מאמן גרמניה יואכים לב התקרב למריו גצה, שעמד ליד קו האמצע והתכונן להיכנס כמחליף. "תראה לכל העולם שאתה יותר טוב מלאו מסי", לחש לב באוזנו, "שאתה יכול להכריע את המונדיאל".
"סופר מריו" היה אז בן 22, ועדיין נחשב בגרמניה לכישרון ענק שלא הבשיל לחלוטין. הוא אמנם החל לשחק בנבחרת בגיל 18 וכבש כמה שערים חשובים, אבל ההתפתחות שלו נעצרה אחרי המעבר מדורטמונד לבאיירן מינכן ב־2013. ילד הפלא נרכש אז ב־37 מיליון יורו והפך לשחקן הגרמני היקר בכל הזמנים, רק שהקדנציה באליאנץ ארנה הייתה כישלון.
כשהחל המונדיאל גצה היה שחקן הרכב, אבל הוא איבד את מקומו במהלך הטורניר והפך לשחקן ספסל. וכך, הוא החליף בגמר את מירוסלב קלוזה בן ה־36, מלך השערים של כל הזמנים במונדיאלים, כדי לחולל את השינוי. ואיזה שינוי זה היה. שבע דקות לסיום ההארכה פרץ אנדרה שורלה משמאל והעלה את הכדור לרחבה. גצה היה שם, עצר את הכדור על החזה, ובבעיטת וולה חדה שלח אותו לרשת של סרחיו רומרו וניפץ למסי את הפנטזיה.
מאז השער ההוא, הקריירה של גצה בדעיכה. ב־2016 חזר לדורטמונד והודה כי הוא מתחרט על המעבר לבאיירן. בתחילת 2017 התברר שהוא סובל ממחלה שפוגעת בחילוף החומרים בגוף, ונעדר מהמגרשים לתקופה ארוכה. בשנתיים האחרונות הבקיע ארבעה שערים בלבד, ואת המונדיאל ברוסיה יראה בטלוויזיה. מצד שני, גצה רק בן 26 ויש לו זמן לשקם את הקריירה. דבר אחד בטוח: שום דבר שיעשה לא ישתווה לרגע שבו הנחית את הגביע העולמי בגרמניה.
1986: חורחה בורוצ'אגה | הסגן של אלוהים
מונדיאל 1986 במקסיקו ייזכר לעד כמונדיאל של דייגו ארמנדו מראדונה. הדעה הרווחת היא שהאליל סחף את ארגנטינה לזכייה בגביע כמעט לבדו, כשסביבו עשרה כלומניקים. זו כמובן הגזמה פראית: החלוץ חורחה ולדאנו היה כוכב בריאל מדריד, גם הבלם אוסקר רוג'רי שיחק בריאל, והשוער נרי פומפידו היה אחד הטובים בדרום־אמריקה.
חורחה בורוצ'אגה דווקא לא נחשב לכוכב. הוא החל את דרכו בארסנל דה סראנדי הצנועה, הגיע ב־1982 לאינדפנדיינטה, אחת האימפריות של ארגנטינה, והיה שותף לזכייה ב־1984 בגביע הליברטדורס ובגביע הביניבשתי. שנה לפני המונדיאל עבר לנאנט הצרפתית.
מאמן הנבחרת קרלוס בילארדו התרשם מהקשר החרוץ בן ה־23 והבין שהוא יכול לשמש כ"נושא כליו" של מראדונה בקישור. זה עבד. בורוצ'אגה אפילו הבקיע שער בניצחון 0:2 על בולגריה בשלב הבתים. ואז הגיע הגמר מול מערב גרמניה באצטדיון אצטקה.
ארגנטינה כבר הובילה 0:2, כשנותרו 16 דקות לסיום. הגרמנים כמו הגרמנים השוו בתוך שבע דקות (קרל־היינץ רומניגה ורודי פלר). ארגנטינה נראתה גמורה מנטלית, אבל מראדונה ידע שזו הזדמנות שלא תחזור. למרות השמירה ההדוקה שקיבל לאורך המשחק מלותר מתיאוס הצעיר, הוא הצליח לברוח בדקה ה־83 ושלח את בורוצ'אגה לאחד על אחד מול השוער טוני שומאכר. הבלם האנס־פטר בריגל רדף אחריו בייאוש, אבל חשש מפנדל והשאיר את בורוצ'אגה לעשות היסטוריה.
המשך הקריירה של "בורו" לא היה מזהיר. ב־1992 עבר לוולנסיין הקטנה והיה מעורב במכירת המשחק המפורסמת למארסיי. הוא הודה שתחילה הסכים לקבל את הכסף ולאחר מכן התחרט, והושעה לחצי שנה. ב־1995 חזר לשחק באינדפנדיינטה ואחרי פרישתו הפך למאמן. הקבוצה האחרונה שאימן, לפני שנתיים, היא אתלטיקו רפאלה הקטנה.
1990: אנדראס ברמה | הנוקם
המונדיאל באיטליה נחשב לאחד הגרועים בהיסטוריה. הכדורגל היה משעמם במיוחד, ממוצע השערים נמוך מאוד, ורוב הנבחרות שיחקו הגנתי. ארבע שנים אחרי הגמר הנפלא ביניהן במקסיקו, מערב גרמניה וארגנטינה נפגשו לקרב גומלין. האלופה הגיעה לשם אחרי שני ניצחונות בפנדלים, בזמן שמראדונה הפצוע רחוק משיאו. הגרמנים חיפשו את הנקמה האולטימטיבית.
הגמר, כמו הטורניר כולו, היה מופע של אנטי־כדורגל. אפילו שער הניצחון הובקע מפנדל שלא היה ולא נברא, אבל השופט המקסיקני אדגרדו קודסאל קנה את הנפילה התיאטרלית של רודי פלר ברחבה בדקה ה־85, מבלי שרוברטו סנסיני נגע בו.
המגן השמאלי אנדראס ברמה, אז שחקן אינטר, בכלל לא היה אמור לבעוט אותו. לותר מתיאוס היה הפנדליסט הקבוע של גרמניה, אבל בהפסקה נאלץ להחליף את הנעל הימנית וביקש לא לבעוט. ארבעה ימים קודם לכן, בחצי הגמר, ברמה כבש בדו־קרב מהנקודה הלבנה נגד אנגליה, אבל הרקורד שלו בפנדלים במהלך משחקיו בנבחרת היה דל מאוד. בעיטה אחת, החמצה אחת.
מצד שני, היכולת שלו לכבוש שערים, למרות תפקידו ההגנתי, לא הוטלה בספק. 65 שערי ליגה במהלך הקריירה מדברים בעד עצמם. גם העובדה שידע לבעוט בשתי הרגליים שיכנעה את המאמן פרנץ בקנבאואר לתת לו את המפתחות ("אני מכיר את אנדי כבר עשרים שנה ועדיין לא יודע אם הוא ימני או שמאלי", אמר).
ואכן, גם מול השוער סרחיו גויקוצ'אה, מעוצרי הפנדלים הטובים בהיסטוריה, ברמה לא נכשל. ארבע שנים אחרי הגמר שבו הפסיד לארגנטינה, הנקמה הושלמה: הוא בעט שטוח לפינה השמאלית והביא גביע שלישי לגרמנים.
ברמה סיים את הקריירה בקייזרסלאוטרן. הוא עלה איתה לבונדסליגה ושנה לאחר מכן כבר חגג אליפות. אחרי שפרש מונה למאמן המועדון, אך לא הצליח בתפקיד. הניסיון האחרון שלו היה ב־2005 כעוזרו של ג'ובאני טראפטוני בשטוטגרט. גם ההרפתקה הזו הסתיימה בכישלון ובפיטורים.
1934: אנג'לו סקיאביו | מוסוליני, הבאתי גביע
לא רק שהוא הביא לסקוואדרה אזורה את התואר, הוא עשה את זה ברומא, לעיני 55,000 אלף צופים משולהבים של איטליה הפשיסטית.
אנג'לו סקיאביו היה הכוכב הכי גדול בהיסטוריה של בולוניה, העיר שבה נולד והקבוצה שבה שיחק כל חייו. ב־16 שנים בקבוצה זכה החלוץ המרכזי האימתני בארבע אליפויות איטליה וכבש 249 שערים. את הבכורה בנבחרת עשה ב־1925, כשהיה בן 20 – וכבר אז כבש צמד נגד יוגוסלביה. כעבור שלוש שנים הוא כיכב בזכייה במדליית הכסף באולימפיאדת אמסטרדם.
את המונדיאל הביתי פתח בסערה, עם שלושער ב־1:7 מול ארה"ב. ברבע הגמר ובחצי הגמר רגלו נדמה, אבל הוא התעורר ברגע הכי גדול שיש. חמש דקות אחרי שהגמר נגד צ'כוסלובקיה נכנס להארכה (בזכות שוויון דרמטי של ראימונדו אורסי), סקיאביו קיבל מסירה מאנריקה גואיטה, עקף את השוער האגדי פרנטישק פלניצ'קה והעלה את האזורי ל־1:2. איטליה החזיקה מעמד עד לסיום והניפה את גביע העולם הראשון שלה.
סקיאביו ידע מתי לרדת מהבמה. בגיל 29 זה היה משחקו ה־21 והאחרון במדים הכחולים. אחרי שהרעדת את המדינה, מה עוד יש לך להשיג?
ב־1990, חודשים ספורים לפני שאיטליה שוב אירחה את המונדיאל, סקיאביו מת בגיל 84 בבולוניה, הבית שמעולם לא עזב. הוא היה השחקן האחרון שנותר בחיים מהנבחרת המוזהבת של 1934.
לפנייה לכתב/ת 
