שבועות שקדמו לשידור הפרק הראשון של "רוזאן" המחודשת, בסוף מארס, היו הטובים ביותר שעברו על רוזאן בר בת ה־65 מאז ירדה הסדרה המקורית מהאוויר ב־1997. רשת ABC הפעילה את כל מכונת היח"צ האדירה שלה כדי לדחוף סדרה שעד הבחירות לנשיאות ב־2016 איש לא חשב להחיות אותה, ולא רק כי אחת משתי הדמויות הראשיות מתה בפרק האחרון. במסיבת עיתונאים לפני הבכורה המחודשת אמר ג'ון גודמן, שגילם את דן קונר, בעלה המת של רוזאן הקם פתאום לתחייה: "גם בעוד מיליון שנה לא הייתי חושב שנחזור", ורוזאן ענתה לו: "אני ידעתי. ברגע שראיתי את תוצאות הבחירות, ידעתי שנחזור".
כמו לכל אמריקה, לקח לראשי ערוצי המיינסטרים קצת זמן להתאושש מהלם תוצאות הבחירות, וכשיצאו ממנו החלו לחפש דרכים לפנות למצביעי דונלד טראמפ, שלפי המיתוס, משתייכים ברובם למעמד הפועלים. במציאות הילרי קלינטון זכתה במרבית קולות מעמד הביניים ומטה, וטראמפ זכה ברוב עצום בקרב מצביעים לבנים — אבל המיתוס הוא מיתוס חזק. כך או אחרת, סדרה על משפחה כזו הייתה רעיון הגיוני לגמרי, ואולי באמת סיטקום חמוד על הכאוס החברתי והדמוגרפי שבו היא שרויה, זה בדיוק מה שאמריקה הייתה צריכה.
בדיעבד, "רוזאן" המקורית שינתה את הטלוויזיה רק לטובה, כשהציגה משפחה אמריקאית רגילה עם גיבורים כבדי משקל שלא היו סתם פאנץ'־ליין, ובעיות כלכליות נפוצות. שלא לדבר על כך שהיא נשלטה על ידי קול נשי, עוד דבר לא שגרתי אז. גם מאחורי החידוש הנוכחי עמדו בעיקר נשים ליברליות, שבאמת קיוו כי מעבר לפרנסה טובה, יוכלו ליצור סוג של מדורת שבט בתוך המציאות הדליקה.
כש"רוזאן" עלתה לאוויר ב־1988, זה היה הרבה לפני שאנטי־גיבורים הפכו פופולריים. סיטקום על משפחה שאיש לא שאף להיות כמוה היה אז סיכון של ממש, שהתברר כהימור מוצלח מאוד. היום כל אחד עושה סדרת טלוויזיה על אנטי־גיבורים, אבל ל"רוזאן" עדיין הייתה נישה משלה — כי בניגוד כנראה לכל שם טלוויזיוני חשוב אחר, השחקנית ששמה מפאר את שם הסדרה היא תומכת גדולה של דונלד טראמפ. לא סתם מצביעה רנדומלית, אלא פנאטית על כל הראש. לא סתם סלבריטאית שפה ושם שולחת ציוץ מתחכם והברקה צובטת, אלא אקטיביסטית אגרסיבית מאוד ששוחה בנבכי עולם תיאוריות הקונספירציה, וכבר שנים משלחת את לחמה הגזעני והקסנופובי על פני מי הרשתות החברתיות.
נדמה שרוזאן עצמה צפתה את הסכנה, כשהודיעה במארס שהיא עוזבת את טוויטר כי היא לא רוצה לפגוע בסדרה: “כולם באינטרנט כועסים עליי, גמרתי לדבר על פוליטיקה”, צייצה, אבל לא קיימה.
ראשי ABC, מצידם, העדיפו להתעלם מההיסטוריה הבעייתית של הכוכבת הראשית. הם אפילו לא הודו כי הסיבה העיקרית שבגללה החליטו להעלות את "רוזאן" באוב במקום לייצר סדרה מקורית על אותו מעמד פועלים נזנח, היא בדיוק העובדה שרוזאן המציאותית היא תומכת טראמפ כל כך בולטת. הם התעלמו במודע מכל הסימנים המטרידים שפיזרה וחשבו שאם רק ידאגו למחוק את כל הציוצים האיומים ההם, הבעיה תיעלם.
הרי צ'אנינג דאנגי, האישה השחורה הראשונה שמשמשת כנשיאת ערוץ טלוויזיה, ידעה שב־2013 צייצה בר על סוזן רייס, אישה שחורה שהייתה שגרירת ארה"ב באו"ם: "היא גבר עם אשכים גדולים של קוף". ושרה גילברט, המפיקה האחראית שגם מגלמת את הבת דרלין, היא לסבית גאה שכמו כולם חשבה שאפשר יהיה להפריד את רוזאן בר, שמצייצת ציוצים מלאי שנאת זרים, מרוזאן קונר שמקבלת באהבה את הנכד שלה כשהוא מודד בגדי נשים. ובכל זאת, אף שידעו בדיוק לאן הם נכנסים, כל המעורבים נדהמו כשרוזאן צייצה שוואלרי ג'ארט, יועצת בכירה לנשיא לשעבר ברק אובמה, היא "צאצא של כוכב הקופים והאחים המוסלמים".
טינה עמוקה ועוינ
את שלושת השבועות שעברו מאז חיסל ציוץ אחד — אפילו לא ציוץ מקורי, סתם תגובה — את הקאמבק הלא צפוי והמאוד מצליח שלה, בילתה רוזאן בר בהתנצלויות. התנצלה בפני האנשים שעבדו על הסט ובן־לילה איבדו את הפרנסה, התנצלה בפני ראשי ABC וגם הבטיחה לעשות מעשים טובים כדי לכפר על העוון. העניין הוא שרוזאן תמיד מתנצלת אחרי שהיא אומרת משהו נורא, אבל זה לא עוצר אותה מלהגיד ישר משהו נורא אחר. ואכן, מיד אחרי שהבטיחה להתייסר ולהכות את עצמה בשוט, צייצה מחדש משפט שמישהו כתב לה, שלפיו "האנשים האלה תמיד שנאו אותךְ. ואלרי ג'ארט רוצה שישראלים ויהודים ייזרקו לים", ואחר כך גם ענתה לו: "הם יודעים את זה".
למה דווקא ואלרי ג'ארט? זה די פשוט. ראשית, היא מקורבת מאוד לברק אובמה. שנית, היא שחורה. הסיבה השלישית קשורה לעולם הקונספירציות שממנו טיפס דונלד טראמפ עד הבית הלבן ושאליו נשאבה רוזאן בר בשנים האחרונות: ג'ארט היא בת לאחת המשפחות השחורות המוערכות באמריקה; סבא־רבא שלה היה האדריכל המוסמך השחור הראשון בארה"ב; סבא שלה בנה חלק ניכר מהשיכון הציבורי בשיקגו. אמה מומחית לחינוך לגיל הרך ויש על שמה רחוב בשיקגו, ואביה היה פתולוג וגנטיקאי נחשב. לפני למעלה מ־60 שנה נסעו הוריה לשליחות בעיר שיראז שבאיראן, שם ניהל האב בית חולים לילדים, ושם גם נולדה ואלרי. הפרט המקרי הזה הוא שהופך אותה שנואה על הימין אפילו יותר ממקורבים אחרים לאובמה: בעיניהם היא איראנית שמייעצת למוסלמי שנולד בקניה, ואין כמובן שום דרך לשנות את דעתם.
בר טוענת שבכלל לא ידעה כי ג'ארט נולדה באיראן ושבכלל חשבה שהיא יהודייה ושבכלל צייצה כשהייתה תחת השפעת כדורי אמביאן, אבל ההיסטוריה שלה — וגם ההווה — עמוסים בקצת יותר מדי צירופי מקרים מהסוג הזה.
הציוץ של רוזאן לא הגיע בוואקום והוא חלק ממתח גזעי חריף מאוד בו שרויה ארה”ב, שנציגיו הבולטים, אם אפשר לכנות אותם כך, הם הנשיא הנוכחי והנשיא לשעבר. הטינה של טראמפ כלפי אובמה עמוקה ועוינת באופן כמעט לא רציונלי, והחלה עוד כשטען כי הנשיא השחור הראשון לא נולד בארה”ב, ובתגובה אובמה שיפד אותו במהלך ארוחת הערב של כתבי הבית הלבן. רק השבוע אמר אחד מעוזריו של טראמפ למגזין “אטלנטיק” ש“הדוקטרינה היחידה של טראמפ היא ‘פאק אובמה’”.
עלייתו של טראמפ לשלטון שיחררה לגמרי את השד מהבקבוק ותומכיו מרגישים בטוחים להגיד כמעט כל דבר. אובמה, מצידו, לא מגיב לאף אחת מהפרובוקציות ומאז עזב את הבית הלבן לא הזכיר את טראמפ בשמו אפילו פעם אחת. ג’ארט עצמה לא התייחסה לרוזאן ודיברה באופן כללי על הקלות שבה גזענות נמצאת באמריקה באופן יומיומי. “אנשים שחורים עוברים חוויות כאלה כל יום, בין אם הם יושבים בסטארבקס או סתם הולכים ברחוב”, אמרה. “אנחנו חייבים למצוא דרך להפסיק להתנהג ככה”.
והנשיא טראמפ? הוא תפס טרמפ מהיר על החלטת הביטול כדי לסגור חשבונות ישנים עם רשת ABC. על הציוץ הגזעני של רוזאן הוא לא הגיב, אבל על התנצלותו של נשיא הרשת בפני ג’ארט צייץ: “הוא אף פעם לא התקשר לנשיא דונלד טראמפ כדי להתנצל על הדברים האיומים שאומרים עליי ב־ABC. אולי לא קיבלתי את השיחה?”
המטרה: הילרי קלינטון
לאורך השנים, הדעות הפוליטיות של בר היו, כמו שהאמריקאים אוהבים לומר, All over the place. באופן כללי היא הייתה מה שנהוג לכנות "ליברטריאנית ליברלית" — אנטי־ממסדית בעניינים כלכליים ומאמינה בחירויות חברתיות בלתי מוגבלות. כש"רוזאן" המקורית הייתה באוויר, בר נחשבה פמיניסטית שוברת תקרת זכוכית. בימים ההם היא הייתה מורידה לטראמפ את הראש אם היה מנסה "לתפוס לה בפוסי". פעם אחת היא כל כך כעסה על שורה שוביניסטית שגילתה בתסריט, שהיא עלתה לקומת ההנהלה עם זוג מספריים וצרחה על אחת הבוסיות: "כלבה, את רוצה שאחתוך אותך? זו הסדרה שלי, אתם לא תגידו לי איך הדמות שלי אמורה להתלבש. אני אנצח בזה אפילו אם אצטרך להרוג כל כלבה לבנה על עקבים כאן".
כשהסדרה הגיעה למקום הראשון בטבלאות הרייטינג בדצמבר 1988, קיבלה רוזאן מ־ABC משלוח של חפיסת שוקולד. גברים שכיכבו בסדרות אחרות שהגיעו לצמרת הרייטינג, קיבלו מכוניות פורשה. אז רוזאן לקחה שחקן אלמוני בשם ג'ורג' קלוני וצילמה אותו מרסק את השוקולד עם אלת בייסבול. את השאריות שלחה לבוסים של ABC.
כך ששום דבר לא רמז על השינוי הקיצוני שעשתה רוזאן קצת אחרי בחירתו של אובמה ב־2008. המהפך הראשון היה גם החד ביותר והתייחס לישראל. היום קשה לזכור — או שאולי נוח לא לזכור — שבר היהודייה הייתה במשך שנים רבות מבקרת חריפה מאוד של ישראל. אחת כזו שגם הגנה על מכחישי שואה והתעניינה בתיאוריות קונספירציה סביב היטלר. ב־2009 כינתה את ישראל "מדינה נאצית, תיאוקרטיה ברוטלית ולא דמוקרטית שמבצעת טיהור אתני ופשעים נגד האנושות בעזה". באותה שנה הצטלמה למגזין "היב", לבושה מדים חומים, עם תסרוקת היטלרית ושפם תואם, מוציאה מהתנור תבנית ועליה "עוגיות יהודיות". הרעיון, טענו אז עורכי המגזין היהודי, היה לעורר דיון על הומור השואה, אבל התוצאה הייתה מזעזעת באופן בלתי נסבל. לשחקנים אחרים דבר כזה היה מחסל את הקריירה, אבל ב־2009 כבר לא הייתה לרוזאן קריירה שיכולה להתחסל. כל זה קרה לא כל כך מזמן, אבל בשנים האחרונות רוזאן התהפכה לגמרי: עכשיו ה"נאצים" עברו מישראל לאיסלאם ולתנועת ה־BDS — שבה, טענה בראיון ל”ידיעות אחרונות” לפני שנתיים, תומך גם אובמה — וכשאוניברסיטת יו־סי דיוויס בקליפורניה החליטה לתמוך בחרם על ישראל, המליצה רוזאן להפיל עליה פצצת אטום.
ב־2012 החליטה רוזאן שאם היא לא תעשה את הדברים בעצמה שום דבר כנראה לא יזוז, אז היא רצה לנשיאות. מפלגת "שלום וחופש" שלה השיגה 67 אלף קולות עם מצע שלמעט הנושא הישראלי־פלסטיני, לא היה שונה במיוחד מהליברטריאניזם הליברלי הוותיק שלה. "בימים שבהם עיתונאים קראו לי ליברלית נהגתי לענות, 'אני לא ליברלית, אני רדיקלית'", אמרה בר מוקדם יותר השנה, "הצבעתי לטראמפ כדי לנער את הסטטוס קוו. אם ברני סנדרס היה המועמד הדמוקרטי, ייתכן שהייתי בכלל מצביעה לו". כי זאת יש לדעת, יותר משרוזאן אוהבת את דונלד טראמפ, היא שונאת את הילרי קלינטון.
אין שום קונספירציית אינטרנט סביב הילרי שרוזאן לא מאמינה לה. למשל הסיפור, שהיום כבר ידוע כי הופץ על ידי טרולים בשירות רוסיה, ולפיו קלינטון הפעילה רשת של סחר בילדים מתוך פיצרייה השייכת לאחד מתומכיה בוושינגטון. כל כך הרבה מצביעים של טראמפ מאמינים לטירוף הזה, שאחד מהם אפילו עשה את כל הדרך מצפון קרוליינה, נכנס חמוש לפיצרייה ודרש לוודא שאכן אין במרתף ילדים שהילרי מחזיקה כעבדי מין. בנס גדול זה לא נגמר באסון.
באוגוסט 2016, חודשים ספורים לפני הבחירות, צייצה בר בטוויטר: "הילרי מוקפת בשונאי יהודים שצוחקים על השואה ועל הסבל היהודי, אבל התומכים שלה מעזים לקרוא לטראמפ גזען". בהמשך שיתפה קישור שקרא להומה אבדין, העוזרת המוסלמית הקרובה לקלינטון, "זונה נאצית מטונפת", והודיעה כי "הילרי תביא למוות המוחלט של ישראל — היא תמכור לחמאס את כל הנשק שהוא יבקש".
אחר כך העניקה ל"הוליווד ריפורטר" ראיון שהתשובות בו נשמעות כמו סדרת ציוצים נוספת: "יהיה לנו מזל גדול אם טראמפ ייבחר כי זה אומר שהילרי קלינטון לא תהיה נשיאה, אבל בסוף היא בטח תנצח כי היא קנתה את הבית הלבן", אמרה בר, וכדי לגוון חזרה על מנטרות קבועות של טראמפ לגבי מהגרים לא חוקיים ש"מצביעים בבחירות לנשיאות, לוקחים עבודות מאמריקאים ומקבלים הטבות על חשבון חיילים משוחררים". אחרי הראיון צייץ טראמפ: "תודה רבה, רוזאן, אני מעריך את זה".
טלפון מטראמפ
צריך להיזכר במרכיבי הסדרה המקורית כדי להבין עד כמה משמעותית הייתה הפרסונה הנוכחית של רוזאן בר בהחלטה של ABC לעשות סיאנס למשפחת קונר. "רוזאן" של הימים ההם, אף שייצגה משפחה בת מעמד הפועלים לבנה ולכאורה שמרנית, עסקה בטאבואים בלי פחד. במהלך הסדרה התברר שאבא של רוזאן קונר הכה אותה בילדותה, בתה בת ה־14 שתתה אלכוהול, והיא עצמה התנשקה עם אישה, שקלה לעשות הפלה ועישנה מריחואנה ישנה שמצאה בארון.
לפני 30 שנה כל זה נחשב כמעט לעמוד אש ליברלי אבל כש־ABC הודיעה על החידוש, המתלהבים היו בצד השני. קליאן קונוויי, אחת היועצות הבכירות של טראמפ, צייצה: "כנראה אצטרך להתחיל לראות טלוויזיה"; אחרי הפרק הראשון, שבו צפו למעלה מ־18 מיליון צופים — הישג עצום בקנה מידה של הטלוויזיה כיום — חגגו כל בכירי הבית הלבן בטוויטר; וכשהתפרסמו נתוני הרייטינג הראשוניים קיבלה רוזאן טלפון מטראמפ, כמו הייתה זמרת ישראלית שזוכה באירוויזיון.
מה שבאמת הופך את בר לגיבורה אמיתית בעולמו של טראמפ, זו השליטה המושלמת שלה בסבך תיאוריות קונספירציה שרק אוהדי טראמפ אמיתיים באינטרנט מכירים. למשל, ההזיה שלפיה כל דמות פוליטית המתנגדת לטראמפ היא חלק מכת סודית של פדופילים. גם אחרי שהסדרה עלתה לאוויר צייצה רוזאן תודות לטראמפ על שהוא "עוצר את הסחר בילדים קטנים".
בר היא גם אחת הסלבריטאים הרלוונטיים היחידים שיש להם חשבון ב־GAB, פלטפורמת מדיה חברתית שמגדירה את עצמה כאלטרנטיבת "חופש ביטוי" לטוויטר. ב־GAB מתקבצים התומכים האדוקים ביותר של טראמפ, שרבים מהם הושעו מטוויטר כי הפרו את החוקים האוסרים ציוצי שנאה. זה לא אומר שרוזאן עזבה את טוויטר. להפך, יש לה 884 אלף עוקבים מסורים. בין היתר היא שלחה להם ציוצים כמו: "אמהות לא נותנות לתינוקות שלהן לגדול להיות ליברלים מפגרים", ולינקים לסרטונים של אלכס ג'ונס, קונספירטור שטוען כי טבח הילדים בבית הספר סנדי הוק בקונטיקט ב־2012 היה מבצע של ממשל אובמה, שנועד להביא להחרמת כלי נשק. כל הציוצים הללו נמחקו לפני עליית העונה החדשה. נו, לא עזר.
רשת ABC קיבלה הרבה מחמאות על החלטתה המהירה לבטל את הסדרה למרות הרייטינג הגבוה, אבל האמת היא שזו לא הייתה החלטה כזו קשה. מה שהתחיל עם 18 מיליון צופים, ירד עד תחילת מאי לסביבות עשרה מיליון. זה עדיין לא רע בכלל בטלוויזיה של ימינו, אבל אימפריית "דיסני" — שחוץ מ־ABC היא גם הבעלים של דמויות הקומיקס של מארוול והאנימציה של פיקסאר — לא צריכה את כאב הראש היחצ"ני בשביל סדרה קומית עם רייטינג נחמד.
זה לא משנה את העובדה שההימור של הרשת נכשל לחלוטין, במיוחד כי היא החליטה ללכת עם הטראמפיזם עד הסוף, אפילו על חשבון סדרות פופולריות אחרות שלה. מוקדם יותר השנה פסלו ראשי הערוץ לשידור פרק של הסדרה "בלאקיש", על משפחה שחורה, שהוקדש למחאת שחקני הפוטבול נגד אלימות משטרתית כלפי שחורים. כריעת הברך של השחקנים במהלך ההמנון הפכה בידי טראמפ לתפוח אדמה פוליטי לוהט והוסיפה לפילוג הגזעי החריף באמריקה. ABC העדיפה לא לגעת בזה, פסלה את הפרק לשידור ובמקביל נתנה לרוזאן תמיכה גורפת.
עכשיו יוצרי "בלאקיש" מתכננים לעזוב, "רוזאן" בוטלה וראשי ABC מחפשים למלא את החלל. אחד הרעיונות הוא להחזיר בעונה הבאה את כל הקאסט חוץ מרוזאן, אבל ספק אם זה יקרה, שהרי כל הבסיס לחידוש הסדרה היה ניצול הזיהוי של רוזאן עם טראמפ. בלעדיה, מי בדיוק קהל היעד של עוד סדרת מיינסטרים קומית על משפחה לבנה?
בראיון לאופרה ווינפרי ב־2011 אמרה רוזאן כי היא סובלת מבעיות נפשיות. "הייתה לי, ובמובנים מסוימים תמיד תהיה לי, מחלת נפש", אמרה והסבירה שקיבלה בעבר תרופות פסיכיאטריות — "אלה היו תרופות חזקות מאוד, איבדתי את הקשר למציאות". אם זו אכן הבעיה, אז ABC צריכה להתבייש על הניצול של אישה לא בריאה, אבל כפי שאמרו יצרני כדור השינה "אמביאן", שבשימוש בו תלתה רוזאן את הציוץ נגד ג'ארט: "גזענות אינה אחת מתופעות הלוואי של התרופה". •
