רביעי 26 בספטמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    24 שעות • 13.06.2018
    השאלה היומית: האם המונדיאל עושה לכם את זה
    קראו את הדעות המנוגדות והצביעו
    אמיר שוורץ וערן להב

     

     

    השעמום גובר על ההתרגשות

    אמיר שוורץ

     

    לא סינכרנתי את היומן לחודש הקרוב עם לוח המשחקים, לא הורדתי לנייד אפליקציה שתעדכן אותי בשערים שייכבשו ברוסיה, לא עידכנתי את הקישורים בסטרימר, ואין לי מושג איפה הפאב הקרוב לביתי שבו משודרים המשחקים על גבי מסך ענק. באמת מעניין מישהו איך יסתיים משחק הפתיחה בין רוסיה לערב הסעודית, או מי יכבוש את שער הניצחון במפגש בין שווייץ לבין קוסטה־ריקה? ובמילים אחרות: בהצלחה לכולם ברוסיה ותעירו אותי כשזה נגמר.

     

    פעם זה היה אחרת. אני עדיין זוכר את הגמר ב־1982 כשברקע מלחמת לבנון. אני זוכר את הטורניר הנפלא שנערך ב־1986 במקסיקו ואת התסכול שלי מכך שהשופט החמיץ (או סירב לראות?) שמראדונה הכניע את פיטר שילטון בעזרת היד. אפילו לטורנירים המבאסים של 1990 ו־1994 הגעתי בכוננות מלאה. עקבתי גם בשנים הבאות, אבל במעורבות שהלכה ופחתה. לא רק שנשארתי בחיים, אלא שגיליתי שהם לא מתחילים ומסתיימים במגרש.

     

    אשתי אומרת שהורדתי באופן דרמטי את צריכת הכדורגל שלי כתוצאה ממפח הנפש שגורמת לי בעשור הנוכחי אהבתי הראשונה, מכבי חיפה. היא לא טועה, אבל תחושת השובע הזו נובעת בעיקר מההצפה. המונדיאלים של ילדותי היו כמעט הדרך היחידה שלי לצפות בכדורגל מהעולם. כיום, עם שפע השידורים הישירים מליגת האלופות הארוכה מדי, לא פעם אני מוצא את עצמי מביט בשעון בתקווה ש־90 הדקות כבר יחלפו. ברגע שהמשחק הנהדר הפך לדואופול שמחלק את העולם בין אוהדי מסי למעריצי רונאלדו, הבנתי שהכל זה שיווק ושהרומנטיקה מתה.

     

    כבר יותר מעשור אני אוהד את נבחרת גרמניה (וכן, אני נכד לניצולי שואה), וגם הפעם היא נחשבת לאחת המועמדות לזכייה. אבל אני לא מוצא סיבה לעצור את חיי לשעתיים כדי לצפות במשחק שלה נגד דרום־קוריאה או אפילו נגד קבוצה יותר סקסית, כי כמה אפשר כבר לטחון את אותו הסיפור. אז תודה לכל מי שהתכוון להזמין אותי לצפות במשחק, אבל השנה החלטתי לא להשתעבד.

     

     

    כל משחק קריטי

    ערן להב

     

    זה קרה בדיוק לפני שנה. העורכת קראה לי לחדר, על השולחן שלה הייתה מונחת רשימת תאריכי החופשות. "בכלל לא ידעתי שאתה יוצא עכשיו לחופשה ארוכה", אמרה, "משהו פה לא מסתדר". מיהרתי לתקן אותה: "תסתכלי על השנה. זה 2018. החופשה שרשמתי היא בכלל לקיץ הבא".

     

    כן, לכל מונדיאל חייבים להתארגן לפחות שנה מראש, כדי לא להפסיד אף דקה. סליחה, אף שנייה. בלי כתמים וטראומות שאצטרך לסחוב כל החיים. עד היום יש לי סיוטים ממונדיאל 86', בו נשלחתי לאיזה מוצב מבודד על הגבול והפסדתי את השערים הגדולים של מראדונה. עד שאבא העמיס על הסובארו טלוויזיה שחור־לבן ונסע אליי שעות כדי שאראה לפחות את חצי הגמר ואת הגמר.

     

    אני שומע סביבי כל מיני אמירות הזויות כמו "איך אתה מסוגל לבהות בקוריאה נגד פנמה", או "מה אכפת לי מסרביה". אתם רציניים? כל משחק קריטי, ודווקא הנבחרות הקטנות הכי מסקרנות. עם קהל צבעוני, עם שחקנים אלמונים שידהימו ועם פוטנציאל לסנסציות. לא רק מסי נגד רונאלדו, משהו שקורה כמה פעמים בשנה.

     

    אז איך מנטרלים את המוקשים? לאחותי, למשל, שמתחתנת בקרוב, סיפקתי מראש את התאריכים הבעייתיים, וכאחת שיודעת את נפש בהמתה היא התחשבה וסגרה אולם רק לאוגוסט. אבל מה עושים עם המכה שנקראת מסיבות סיום? ולא סתם מכה, כי לכל ילדה יש שתי מסיבות, גם של ועד ההורים. "נקווה שהמסיבה לא תתנגש עם שמינית הגמר", העזתי לכתוב בקבוצת הווטסאפ של הגן. "אצלנו גמר של גן חרמון, יותר חשוב", עשתה לי הגננת שיימינג.

     

    למרבה המזל, מסיבת סיום אחת נופלת בין שני משחקים, השנייה בכלל בבוקר, השלישית הוגבלה, תודה לאל, להורה אחד, והרביעית? אמנם מתנגשת עם משחק, אבל הקטנה לא תזכור שהברזתי לה, כי היא רק בת 4 וחצי.

     

    עכשיו נשאר רק להתפלל שלא ינחת איזה כוח עליון, כמו הפסקת חשמל. כדי שלא אפסיד הערב חלילה את ערב הסעודית.

     

     


    פרסום ראשון: 13.06.18 , 20:23