yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: טל צ'יקורל
    24 שעות • 13.06.2018
    "עשיתי לתום אבני מה שאני עושה כשאני מנשק את אשתי"
    מאז הנשיקה המדוברת שלו עם תום אבני בסדרה "שלטון הצללים", אודי פרסי לא מפסיק לקבל הודעות בפייסבוק ותגובות ברחוב. אבל מבחינתו זה ממש לא ביג דיל לנשק גברים מול המצלמה. הדבר היחיד שמדאיג את פרסי, סטרייט שנשוי באושר ואב לילדה, זה שתחשבו שהוא עוד פרצוף יפה
    יואב בירנברג

    אודי פרסי, נשוי ואבא לילדה, עובד כשחקן כבר עשור, אבל התפקיד שלו ב"שלטון הצללים", הדרמה הפוליטית היומית של HOT, הוריד עליו מבול תגובות שפרסי לא התכונן אליו. הודעות, טלפונים, פוסטים ואנשים שעוצרים אותו ברחוב. הכל בגלל נשיקה. אבל לא סתם — נשיקה עם תום אבני. אנשים עוצרים אותו לסלפי, מספרים לו על היציאה שלהם מהארון מול הוריהם, וכותבים לו תגובות בפייסבוק ובאינסטגרם. "מלא בנות כותבות לי: 'אז רגע, אתה הומו? אני לא מצליחה להבין'. הרבה חושבים שאני גיי שחי עם אישה ויש לי ילדה. אחרים כותבים 'איך הצלחת שנשיקה עם גבר תיראה כל כך אמיתית?', וגם 'כמה כסף שילמו לך שתשחק פאקינג גיי?'. מישהו אפילו כתב לי: 'אהוב, מתי אני ואתה נהיה אנחנו?' ואחר שאל: 'אז נהנית להתנשק עם גבר?'".

     

    ומה ענית?

     

    "כתבתי לו: 'לא, אבל לא סבלתי מזה'. אני מתייחס לזה כמו לכל תפקיד אחר. ההישג הכי גדול בשבילי הוא שאנשים חושבים שאני אולי גיי. סימן שעשיתי את העבודה שלי".

     

    לפרסי, 35, שמשחק ב"שלטון הצללים" (ימים א'־ד', 20:15, HOT3) את בן זוגו של היועץ הפוליטי הנכלולי, תום אבני, לא היה יותר מדי זמן להתכונן לסצנת הנשיקה. לסדרות יומיות יש דינמיקה משלהן — חפוזה, עניינית, בלי תהליכי עבודה ממושכים. "נורא רציתי לעשות חזרות, אבל אין לזה זמן", הוא אומר. "ביום הראשון של הצילומים כבר הייתה לנו סצנת נשיקה, ואני כל כך רציתי להביא לשם יחסים של בני זוג שמכירים הרבה זמן, איפה נעים לי לגעת בו, איפה נעים לו, מה אנחנו מרגישים זה אל זה. אז עשיתי לתום מה שאני עושה כשאני מנשק את אשתי: נגעתי לו בתנוך האוזן, והתנשקנו".

     

    צילום: יחסי ציבור
    צילום: יחסי ציבור

     

     

    ואיך הוא הגיב?

     

    "היה ברור לשנינו שאנחנו הולכים עם זה עד הסוף ולא מתביישים. לא עושים כאילו".

     

    בורח מהסטריאוטיפ

     

    סצנות נשיקה בין שני גברים בטלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון הן לא בדיוק כוס התה של הפריים־טיים הישראלי, גם ב־2018, לכן די ברור שסיפור האהבה הטלוויזיוני בין פרסי לאבני, ובמיוחד המגע הפיזי ביניהם, זכה לאינספור התייחסויות.

     

    אחת התגובות שהכי ריגשו את פרסי הייתה זו שכתב לו השחקן נמרוד דגן, גיי גאה. "הוא כתב לי: 'מתוק שלי, אין לי טלוויזיה בבית כבר חמש שנים, ואין לי מושג מה זה 'שלטון הצללים', אבל אני עוקב אחרי הסרטונים שאתה משתף, ומעבר לזה שמבחינה טלוויזיונית זה עושה חשק, אני כל כך שמח ומרוגש מהייצוג שאתה ותום אבני נותנים לקהילה הגאה. אתם בוראים עולם חף ממניירות וסטריאוטיפים. בעיניי זו הפעם הראשונה בטלוויזיה בארץ בה זוג גברים באים לידי ביטוי כאנשים ולא כרעיון כללי שנכתב על ידי כותב ומבוים על ידי במאי'".

     

    לפרסי היה מאוד חשוב לברוח מסטריאוטיפים. "יש הרגשה שכשמשחקים הומואים בארץ ובחו"ל אתה חייב לעשות את זה מוגזם וקיצוני, ובעיניי זה הומופובי. הרי פשוט מדובר באנשים שאוהבים גברים ולא נשים. זה ההבדל. יש לי מלא חברים הומואים שהם יותר גבריים ממני. היה לי ברור שאם אני עושה את התפקיד הזה, אני לא הולך לעשות אפילו מניירה קטנה, אלא להביא משהו מאוד אמיתי. אתה יודע למה סטרייטים מפחדים לעשות סצנות אהבה של גייז?"

     

    למה?

     

    "הם מפחדים להתאהב בזה. הם מפחדים שהם יחזרו מבולבלים הביתה. אני נורא פחדתי שאולי אני אהנה בטירוף מזה, ולשמחתי חזרתי מלא ביטחון הביתה".

     

    אז לא נהנית מזה בטירוף?

     

    "היה לי נעים, לא יותר מזה".

     

    זאת לא הנשיקה ההומוסקסואלית הראשונה של פרסי בטלוויזיה, בתיאטרון ובקולנוע. הוא כבר עשה זאת לפחות שלוש פעמים. הראשונה בהן עם אורי לחמי בהצגה "הלב הנורמלי" בתיאטרון הגאה ת.ה.ל. "אמרו לי שאני מביא לתפקידים האלה משהו שהוא גם מאוד גברי וגם מאוד רגיש", הוא אומר. "הגבריות הזאת היא משהו שלא הולך למקום מתחנחן, מתוקי מדי".

     

    הרבה שחקנים הומואים מתלוננים שרק סטרייטים משחקים תפקידים כאלה.

     

    "הם צודקים. אם אתה סטרייט ומשחק גיי זה נחשב לך כאילו עשית תפקיד מדהים, ואם אתה גיי ועושה תפקיד של גיי, אנשים חושבים שאתה מנפנף במיניות שלך מול הפנים שלהם. זה משהו שצריך להשתנות, אבל אני לא חושב שבחרו בי בגלל שאני סטרייט אלא משום שעשיתי את התפקיד הכי טוב באודישנים".

     

    פרק הנשיקה הגיע לדעתו של פרסי בעיתוי מתוזמן להפליא עם המציאות, בדיוק כשסתיו שפיר ניסתה להעביר בכנסת הצעת חוק לטובת נישואי זוגות חד־מיניים וכשלה. "עצוב לי שזה לא עבר", הוא אומר. "גייז בארץ לא יכולים לא רק להתחתן אלא גם להביא ילדים. מתייחסים אליהם כאזרחים סוג ב'. ביבי אמר לפני כמה ימים: 'אנחנו המדינה היחידה במזרח התיכון שמקבלת את הקהילה הגאה'. זה נכון, אבל למה אתה משווה? אם אתה מסתכל ימינה או שמאלה, שם תולים אנשים שרק חושבים על זה. הרפרנס צריך להיות העולם המערבי, ואנחנו רחוקים משם שנות דור".

     

    "נולדתי קוף"

     

    פרסי נולד בבת־ים, בה התגורר עד גיל 13. "התגוררנו באחת השכונות הלא טובות בעיר", הוא מספר. "היו שם סמים וגניבות ובלגנים. אני לא בקשר עם רוב החבר'ה בבת־ים, אבל יש ביניהם כאלה שישבו בכלא. בהחלט יכולתי לסיים כמותם, בלי לחשוב פעמיים. למזלי יש לי הורים מדהימים, ששמרו עלינו והעבירו אותנו לראשון־לציון ברגע שהיה להם כסף".

     

    עד אחרי שירותו הצבאי בחיל הים פרסי לא חשב בכלל להיות שחקן. למרות גובהו (1.76 מטר) הוא שיחק כדורסל, בין השאר במכבי ראשון־לציון. "נכון שאני נמוך יחסית, אבל על המגרש הייתי לוחם, התאבדתי על כדורים", הוא מספר. "כשהשתחררתי שאלתי את עצמי מה הדבר הכי לא צפוי שאני יכול לעשות, והחלטתי ללכת לבית הספר למשחק. זה יהיה הדבר הכי הזוי שיכולתי להעלות על הדעת, מה עוד שעד אז אפילו לא שיחקתי בהצגות בבית הספר. אמרתי, אם לא אתקבל אני טס לאוסטרליה ובונה שם בית מעץ".

     

    הוא למד בסמינר הקיבוצים, במחזור של מאור זגורי, והיה שותפו לדירה באותם ימים ("הוא בנאדם מאוד מוכשר ואחלה בנאדם"), השלים גם לימודי הוראה ובימוי ולימודי משחק אצל מורת השחקנים המהוללת איבונה צ'באק, ושיחק בתיאטראות שונים, בסדרות טלוויזיה ובקולנוע. "אני לא חושב שהתפקיד ב'שלטון הצללים' הוא פריצה", הוא אומר. "פריצה לתודעת הקהל כן, אבל מבחינת הקריירה הייתי כאן כל הזמן. אני עובד בעקביות כבר תשע שנים".

     

    היו רגעים שהרגשת שאתה תקוע כשחקן?

     

    "היו רגעים ששאלתי את עצמי מה אני עושה עם זה ולאן אני הולך — אני כבר לא מספיק צעיר לעשות תפקידים מסוימים — אבל אף פעם לא חשבתי לפרוש. תמיד הרגשתי שאני בנאדם מספיק מוכשר לעשות הרבה דברים, ובהצלחה".

     

    פרסי לא תמיד ידע איך להתמודד עם העובדה שהוא יפה. "אני כל הזמן מרגיש שאני צריך להצדיק את היכולות שלי יותר מכולם כדי להראות שאני לא רק שחקן יפה", הוא אומר. "אני עובד פי שניים יותר מאשר אחרים כדי להיות שחקן איכותי. אני לא מתנצל על זה, אני מודע לכוח של המראה החיצוני שלי, אבל אני יודע שזה לא יכול להחזיק אותי כשחקן הרבה זמן".

     

    תמיד היית יפה?

     

    "לא, התחילו לשים לב אליי אולי רק בכיתה י"א. נולדתי קוף. אצלנו במשפחה מספרים שכשנולדתי והביאו אותי לאמא שלי היא אמרה 'זה לא הילד שלי, בטח התבלבלתם'. היא אמרה לאבא שלי 'תראה, יצא לנו עכבר'. כשהתחלתי להיות גבר, משהו קרה".

     

    את לי, אשתו, פרסי פגש במסיבה אצל חברים והתאהב. "פשוט לא היו מקומות ישיבה, אז פיניתי לה את המקום והיא אמרה 'לא, אני אשב לך על הברך, זה בסדר'", הוא מספר. "היא התיישבה לי על הברך ודיברה עם החברות שלה. כעבור עשר דקות התחלנו לדבר. עוד חבר אחר שלי התחיל איתה באותו ערב, אבל אני, ביישן מטומטם, אמרתי לה 'נדבר בפעם אחרת', ולא לקחתי את המספר שלה. אבל בערב היא התקשרה לאחד החברים ואמרה 'מה החוצפן הזה חושב שהוא לא לקח ממני את המספר? ישבתי לו על הברך עשר דקות'. אבל אני ביישן, מה לעשות".

     

    בתם מיקה בת שלוש וחצי, וכשפרסי מדבר עליה עיניו זורחות. "הייתי רוצה להגיד שאני האבא הכי טוב בעולם, אבל אני לא נמצא מספיק שעות בבית", הוא אומר. "אני מנסה להיות האבא הכי טוב, ובכל חודש שעובר אני מגלה שאני לא יודע כלום. אני יודע שזאת קלישאה, אבל היא הדבר הכי חשוב לי בעולם. אני מוותר לפעמים על אודישנים לתפקידים קטנים, העיקר להיות איתה בערבים בבית".

     

    הקיץ ייצא לבתי הקולנוע הסרט "אנתרקס", שביים שי שרף, בו פרסי מגלם את התפקיד ראשי, כשבשנה הבאה יגיע תורו של עוד סרט, "15 שנה", של יובל הדדי, שבמרכזו סיפור אהבה בין שני גברים. אבל יותר מהכל חשובה לו המשפחה שהקים. "בעוד עשר שנים הייתי רוצה להיות קודם כל עם שלושה ילדים, ולעשות תפקידים גדולים שישנו לאנשים את התודעה", הוא אומר. "חו"ל לא מדליק אותי. אם ייפתחו לי שם הדלתות, אסע בשמחה, אבל זה לא מה שאני מחפש".

     

     

    פרקי הסדרה "שלטון הצללים" זמינים ב־HOT VOD

     


    פרסום ראשון: 13.06.18 , 20:24
    yed660100