הוא אמנם זכור כסמל הומניטרי וכמי שהרבה להתבטא נגד דעות קדומות וגזענות, אבל פרסום חדש של קטעים מיומנו של אלברט איינשטיין מעלה תמונה שונה לגמרי. עולה ממנו שאחד מגדולי המדענים בהיסטוריה לא היה חף בעצמו מגזענות.

מדובר ביומן שאיינשטיין, אבי תורת היחסות, כתב בין אוקטובר 1922 למארס 1923, זכה לתרגום חדש של החוקר הישראלי־אוסטרלי זאב רוזנקרץ, והוא מגולל בין השאר רשמי ביקור בסין. איינשטיין — שהגדיר בעבר את הגזענות כ"מחלה של אנשים לבנים" — מתאר את תושבי סין כאנשים חרוצים אך "מזוהמים ואטומים". בנוסף הוא כותב: "הסינים לא יושבים על הספסלים בזמן שהם אוכלים, אלא כורעים כפי שהאירופים נוהגים בזמן שהם משחררים את עצמם ביער, בין העלים. כל זה מתרחש בשקט ובשלווה. אפילו הילדים חסרי רוח ונראים מטושטשים".

איינשטיין מתייחס גם לנתוני הפריון הגבוהים של הסינים וכותב: "זה יהיה חבל אם הסינים האלה יחליפו את כל הגזעים האחרים. עבורנו, עצם המחשבה היא משמימה". בקטע נוסף הוא טוען ש"אפילו אלה שהורגלו לעבוד כמו סוסים לא יצרו את הרושם של מודעות לסבל. אומה מוזרה כמו עדר... לעיתים קרובות יותר כמו רובוטים מאשר אנשים". איינשטיין מתייחס גם לנשים בסין: "אני לא מבין איזו משיכה קטלנית יש לנשים הסיניות שמקפיצה את הגברים, עד כדי כך שהם אינם מסוגלים להגן על עצמם מפני ברכת הרבייה".

המתרגם רוזנקרנץ מסביר שהזעזוע הגדול נובע בשל הניגוד בין התדמית הציבורית של איינשטיין לבין הדברים שעולים מיומניו. "הוא לא התכוון לפרסם את הדברים", אומר רוזנקרנץ. "הרשימות על הנחיתות הביולוגית והאינטלקטואלית לכאורה של הסינים, וגם היפנים וההודים, בהחלט מהולות בגזענות. ידוע שסימן מובהק לגזענות הוא הצגת עמים אחרים כנחותים ביולוגית".