8 שרות בממשלה החדשה

איך שלא ניקח את הרשימה הזאת, ונסובב הלוך וחזור, זה חזק ומיוחד. שמונה שרות בממשלת מצרים, וכל אחת סוחבת על הגב מטען מרשים. נכון, אף אחת מהן לא נבחרה לתפקיד המוביל במשרדי ההגנה, הביטחון והחוץ, אבל בואו נסתכל עוד פעם ונגלה ששמונה הנשים הללו באמת שוות, וכל אחת מהן מילאה בעבר תפקידים מרתקים. הן לא נבחרו בגלל חשבונות פוליטיים. הנה הרשימה:

• סחר נאסר היא שרת ההשקעות והשת"פ הכלכלי. בעלת דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת קהיר, מילאה בעבר תפקידי מפתח שהאחרון בהם הוא יועצת כלכלית ומנהלת אזורית בבנק המזה"ת.

• היבא זאייד היא שרת הבריאות. בתפקידיה הקודמים שימשה כנשיאת האקדמיה לבריאות, ועמדה - לגמרי לא פשוט, ובעיקר לא לאישה - בראש המלחמה בשחיתות.

• האלה חילמי היא שרת התכנון. כיהנה כראש המחלקת הכלכלית והתכנון המדעי באוניברסיטת קהיר, והיא פנים מוכרות היטב במערכת הבנקאות של מצרים.

• יסמין פואד היא השרה לאיכות הסביבה. שימו לב, היא פרופסור בפקולטה לכלכלה ומרצה בפקולטה למדעי המדינה באוניברסיטת קהיר.

• ראדה וואלי היא שרת הסולידריות החברתית. כיהנה בשלוש ממשלות קודמות. בעלת דוקטורט בלימודים הומניטריים מאוניברסיטת קולורדו, ולפני שחזרה לקהיר מילאה תפקידים מרתקים בגופים בינלאומיים.

• ראניה אל־משאט היא שרת התיירות. עד למינויה שימשה בתפקיד יו"ר הבנק המרכזי. הדוקטורט שלה (בכלכלה) הוא מאוניברסיטת מרילנד בארה"ב, שבה כיהנה בתפקידים בכירים.

• נבילה מכרם עבד אל־שריף היא שרת ההגירה - נושא חשוב מאוד במצרים. בחירתה הגיעה בהפתעה, מאחר שנלקחה ממשרד החוץ. בתפקידה האחרון הייתה קונסול כללי בשגרירות התוססת בדובאי.

• אינאס עבד אל־דאיים היא שרת התרבות. מוזיקאית מחוננת, מנגנת בכלים שונים - ומתמחה בחליל. עשתה תואר שני ושלישי בצרפת, וב־2003 חזרה למצרים והתמנתה למנכ"לית התזמורת הסימפונית של קהיר וכחברה בכירה במועצה לתרבות.

בנוסף מינה א־סיסי גם ארבע נשים לתפקיד סגניות שר בממשלה. שמותיהן לא יאמרו לנו מאומה, אבל אזכורן מעניין: ראנדה אל־משאווי, סגנית שר השיכון (שהוא גם ראש הממשלה, מוסטפה מדבולי); מונה מחרז, סגנית שר החקלאות; גאדה לביב, סגנית שרת התכנון; וניבין ריאד, סגנית השרה לסולידריות חברתית.

בצד האמריקאי־אירופי מתפעלים מהנשים המרשימות שנכנסו לממשלה. בצד המצרי, לעומת זאת, ממשיכים להתבונן בתדהמה על שני השרים שעפו: שר ההגנה סידקי סובחי, ששירת עם הנשיא א־סיסי עוד בסיני, ושר הפנים מג’די עבד אלרפאר. סילוקם מוגדר כרעידת אדמה, בעיקר כשבסיני עדיין מתנהלת מלחמה שמטלטלת את מצרים. אבל א־סיסי לא ויתר, העיף את שני הוותיקים ומינה את אנשי שלומו. זה לא הולך בקלות אצל מתנגדיו, גם לא בקרב תומכיו, אבל הזמן יעשה את שלו.

מעניין לא פחות לגלות שמצרים תופסת מקום גבוה - לפני ארה"ב, בריטניה ודרום־אפריקה - כמקום שקט. כך לפי סקר אחרון של “גאלופ”, שבדק את מצב אכיפת החוק, השקט והסדר החברתי ב־135 מדינות. סינגפור היא המקום הרגוע ביותר; ונצואלה במקום האחרון. מצרים במקום ה־16, ואילו ישראל הגיעה רק למקום ה־43.

א־סיסי לא חושף את כל קלפיו. רק עכשיו, כשכהונתו השנייה מתחילה, מגלים מה באמת מטריד אותו (סיני), מה גורם לו לחייך (שחקן הכדורגל המצרי הבינלאומי מוחמד סלאח, שא־סיסי מפגין כלפיו סימפתיה מיוחדת), מה מפתיע אותו (השאלות על רעייתו, כשהוא מעדיף בכלל לחשוף את אמו), ומה מציק לו - וכאן הרשימה ארוכה ומגוונת, ועוסקת גם בדמויות מחוץ למצרים. לא נחשוף אותה, כי היא לא בידינו במלואה, אבל אפשר לומר שהיא מרתקת. √