אורלי וילנאי וגיא מרוז התארחו אתמול בתוכנית של עצמם כדי להיפרד ממנה. השניים, שהובילו בשמונה השנים האחרונות את רצועת הבוקר של ערוץ עשר, עוברים לשבע בערב. ברקע: המיזוג המתהווה בין ערוץ עשר לרשת, לצד הקרבות העזים על ההגמוניה במשבצת הקריטית של טרום המהדורה המרכזית.
יחסית לנטייתו של הצמד לעסוק בעצמו, אירוע הפרידה התנהל באיפוק. וילנאי ומרוז שוחחו עם מירי נבו ואור הלר וביחד הם סיכמו תקופה, העלו זיכרונות, צפו בקטע מהמהדורה הראשונה ובסרטון ברכות וגם קיבלו זר פרחים (למרבה ההפתעה, השולח לא היה אבי גבאי). בסיום הם פשוט קמו, התחבקו עם החזאי והסטנדאפיסט וצעדו אל מחוץ לטווח המצלמות. הלא ממילא וילנאי ומרוז לא באמת עוזבים את הבית, רק משדרגים את החדר.
ובכל זאת, קדנציה בת שמונה שנים אינה פרק זמן רגיל בג'ונגל של הבוקר. אמנם הילה קורח ואברי גלעד שורדים יותר (והיד בהחלט עוד נטויה), אבל בקשת התחלפו מאז שורת מנחים ומנחות. הטריטוריה השוחקת, שרק הלכה והתרחבה – בשלב כלשהו "אורלי וגיא" נמתחה עד עשר – לא מעודדת המשכיות, ואילו הם החזיקו כמעט עשור.
לזכותם ייאמר שזה לא מקרי. "אורלי וגיא" נהנתה מגרעין צופים נאמן ויציב, שהתחבר לאווירת האקטיביזם החברתי שהשניים הקפידו להבליט. זה לא שהתוכנית נמנעה מאייטמים מגוחכים כמיטב המסורת של הז'אנר, אבל הדגש שלה בנושאים כלכליים־צרכניים היה מובהק ועקבי – מה שהשתלב בהרמוניה עם אפקט המחאה של 2011. המחיר לעיתים היה פופוליזם ודמגוגיה, אבל באזורים הללו מי שנקי מחטא מוזמן להיות הראשון שירים את האבן.
אלא ש"אורלי וגיא" מייצגת גם אבולוציה טלוויזיונית אחרת, חיובית הרבה פחות. מלכתחילה לא מדובר בזוג נחבא אל הכלים. עם השנים, הפניית הזרקור לכיוונם התעצמה (כולל השתתפות ב"מחוברים"), נמאסה ואף יצרה תקריות מביכות: מהענקת בגד לאביה של בר רפאלי לכבוד הולדת נכדתו ועד משלוח מנות לדוד ביטן, כשעוד שמר על שתיקה בעקבות החשדות החמורים נגדו. בינואר 2015, וילנאי ומרוז הכינו את הציבור ל"הודעה דרמטית מבחינתנו", שהתבררה כחופשה קצרצרה לרגל אימוץ ילד אומנה. למחרת, המבזקן אלי ראכלין אירגן להם מחווה בצורת ביצוע של דני רובס ל"משהו חדש מתחיל" – כשמסביב הכל עוד טיפלו בפיגוע בתל־אביב.
לכן לצד תהליכים אחרים, "אורלי וגיא" שיקפה גם את הפן השלילי של עידן הפיכת העיתונאים לכוכבים. החשיבות העצמית שלהם נגסה יותר ויותר בתוכנית עם כוונות טובות וגם הישגים. בשל כך, השאלה היא לא אם וילנאי ומרוז מסוגלים לספק את הסחורה במשכנם החדש, אלא אם הפעם יש בכוחם לאפסן קצת את האגו.
בקטנה
בימים אלו צה"ל קורא לציבור לבדוק בבוידעם, אולי נשאר שם במקרה ציוד מכל הצבעים והצורות, מק־ סדות ועד רובי סער. את הקמפיין מוביל שייקה לוי בתפקיד ויקטור חסון, שמשיב את מה שלקח ב־56 ' וכו'. אולי המקוריות נשמרת למ למלחמה הבאה. הפעם, הישראלים מתבקשים למסור "חומרים היסטוריים, נשק, תחמושת וציוד", כי כך הם "עוזרים לשמור על ההיסטוריה ועל העתיד". כרגיל, את האמת לא אומרים: "לקחתם, תחזירו, תגידו תודה שלא תעמדו לדין". גנבים? מה פתאום. הם בכלל עסקו בתיעוד למען הדורות הבאים.
